1

1.         בפניי בקשה למתן פיצוי בגין מעצר לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות, אכיפה, מעצרים) התשנ"ו-1996.

2.         במסגרת בקשה זו נתבקשתי להורות על מתן פיצוי בגין מעצרו המיותר של המבקש לפרק זמן של 24, תוך פגיעה בלתי מידתית בכבודו, בחירותו ובחופש תנועתו, בעוד שעל פי נסיבות המקרה, ניתן היה לשחררו בהחלטת קצין ממונה.

3.         על פי הנטען בבקשה, המבקש שכר דירה ברחוב הפועל 12 חיפה, דירה בה התבצעו עבודות שיפוץ, בין היתר על ידי פועל קטין שוהה בלתי חוקי.

            ביום 14 אוקטובר 2016 נעצר המבקש סמוך לשעה 16:10, בחשד כי העסיק והלין בדירתו השכורה, תושב זר שלא כדין.

            כן נטען בבקשה, כי המבקש הינו בחור צעיר, ללא כל עבר פלילי וכי הוא סטודנט למשפטים.

2

4.         אין חולק כי המדינה ביקשה להאריך את מעצרו של המבקש למשך 3 ימים נוספים, אולם בית המשפט דחה את הבקשה, והמבקש שוחרר לבסוף לאחר שהייה במעצר במשך 29 שעות.

5.         עוד נטען בבקשה, כי המדובר במעצר שרירותי מיותר, לא מידתי, אשר פגע בכבודו, בחירותו ובחופש התנועה של המבקש.

            לטענת המבקש, הדירה בה בוצע השיפוץ הינה דירה שכורה אותה השכיר המבקש מבעליה, אשר הזמין ומימן את עבודות השיפוץ שנעשו בה.

            ב"כ המבקש ציטט את דברי כב' השופט חשין, בע"פ 4466/08 דבש נ' מ"י:

"... אך יש מקרים שבהם מוצדק לפצות את מי שנעצר על לא עוול כפו, על הנזק שנגרם לו וזאת בעיקר אם מתברר שמלכתחילה לא היה כל יסוד לעצם המעצר או שיש נסיבות מיוחדות המצדיקות פיצוי כגון נזק חמור במיוחד, מוצע לאפשר תשלום פיצויים גם במקרים אלה כשהפוסק בעניין הזכאות לפיצויים הוא בית המשפט...".

            עוד נטען בבקשה, כי ההחלטה על המשך מעצרו של המבקש, פגעה בכבודו ובחירותו, פגיעה קשה ובניגוד לחוק, שכן מן המבקש לא נשקפה כל מסוכנות ולא התקיימה בעניינו כל עילת מעצר. כמו כן לא התעורר כל חשד ששיחרורו בתנאים יביא לשיבוש הליכי חקירה, להתחמקות מהמשך החקירה, להשפעה על עדים, ולא נשקפה מן המבקש מסוכנות כלשהי כלפי ביטחונו של אדם ולא כלפי ביטחונו של הציבור.

            בהקשר זה טען ב"כ המבקש וציטט מתוך ע"פ 38219-07-15 משטרת מרחב חוף חיפה נגד חיגאזי, שם נאמר כי הימנעות מהפעלת סמכות של קצין משטרה ממונה לשחרר חשוד ללא כל סיבה, יכולה במקרים המתאימים להקים עילה לפיצוי בגין מעצר שווא.

6.         בתגובתה טענה ב"כ המשיבה כי אחד מן התנאים לפיצוי, הינו העדר יסוד למעצר בתיק החקירה וניתן להוכיח כי אכן היה יסוד למעצרו של המבקש. הקצין נימק את סיבות המעצר בשיבוש הליכי חקירה ומסוכנותו של המבקש. כמו כן מחומר החקירה ניתן היה להוכיח כי היו פעולות חקירה נוספות שהיה על המשיבה לבצע והחשש לשיבושן, היה חשש ממשי.

3

            ב"כ המשיבה ציטטה מתוך דברי ההסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי, תיקון מספר 13, ממנו עולה כי לא במהרה יפסק פיצוי בגין מעצר.

            לדבריה, מקריאת דוחות הפעולה של השוטרים, ניתן לראות כי כבר בעת המעצר היה ניסיון של המבקש לשבש הליכי חקירה.

            עיון בתיק החקירה מלמד כי המבקש נחקר תחת אזהרה ובאמירתו מיום 14 אוקטובר 2016 טען כי לא היה לו כל קשר לקטין אשר נטען כי עבד ושהה באופן לא חוקי בארץ. לדבריו הוא שכר את הדירה, הוא אינו הבעלים של הדירה ואף לא יזם את השיפוץ. לדבריו, בעל הדירה הינו רוני מזרחי; וכי בתקופה בה בוצע השיפוץ טען המבקש, כי התגורר בבית אימו ברחוב יעקב סולומון.

7.         מעיון בדו"ח פעולה של השוטרים, עולה כי במהלך משמרת של שני שוטרים סמ"ש אוחיון גיל וחן אלחדס, משמרת שהתבצעה ביום 14 אוק' 2016, ניגשו השוטרים לרחוב הפועל 12 בחיפה, על מנת לאתר אדם אשר היה דרוש לחקירה. בירידה מן הבניין הבחינו 2 השוטרים ב- 2 אנשים העומדי במעלה המדרגות. אחד מהם נשא תיק גב על גבו, השוטרים הלכו אחריו במהירות והם ביקשו מן השניים להזדהות. אחד מהצעירים דיבר ערבית, הוא השיב ששמו חמודי וכי אין בידיו תעודת זהות. הבחור השני לא הזדהה וטען כי הוא בעל הנכס. לאחר מכן התרצה והציג בפני השוטרים תעודת זהות. השוטרים זיהו אותו בשם אדם אפון.

משנשאל מה הוא עושה במקום, הוא השיב כי הוא בעל הנכס וכי הוא שב לראות מה עלה בגורל השיפוץ.

            השוטרים שאלו את המבקש מיהו הצעיר השני דובר הערבית, והוא השיב כי הלה הגיע לבצע רובה. לאחר מכן הוא נשאל מיהו בעל הדירה והלה השיב כי הוא שוכר את הדירה מאדם בשם רוני מזרחי תושב קריית ים.

            עוד הוא השיב כי יש בידיו חוזה שכירות ברחוב יעקב סולומון בחיפה. השוטרים ציינו כי לא נכנסו לדירה כלל וכי השיחה התנהלה מחוץ לדירה.

            השוטרים שוחחו בטלפון ותוך כדי שיחתם שמעו את המבקש טוען בשיחה טלפונית: "אני יודע שהוא ישראלי, אתה אמרת לי שהוא ישראלי לא?" השוטר פנה למבקש והורה לו להפסיק לשוחח בטלפון. כן הורה לו למסור את מכשיר הפלאפון לידיו. השוטר הודיע למבקש כי הוא מעכב אותו כחשוד בהעסקת שוהה בלתי חוקי.

4

8.         בחקירתו טען המבקש כי לא היה לו קשר עם הקטין אשר נתפס עובד בדירה אותה שכר. לדבריו הוא אינו בעל הדירה וכי בעל הדירה הוא רוני מזרחי מאחר והוא שוכר את הדירה. אין בידיו האמצעים לשפץ את הדירה. לדבריו, בתקופת השיפוץ של הדירה, התגורר בבית אמו ברחוב יעקב סולומון בחיפה.

            עוד טען המבקש, כי ביום המעצר ראה לראשונה את הקטין, אשר עבד בביתו בשיפוץ.

9.         עם תום שמיעת הטיעונים ולאחר שבחנתי את הבקשה, סברתי כי לא היה כל מקום לבקש מבית המשפט להאריך את מעצרו של המבקש למשך 3 ימים נוספים ומן הראוי היה לשחררו בתנאים בתחנת המשטרה.

            ראוי לצין כי המשטרה לא חקרה את בעל הדירה מר רוני מזרחי, אשר לטענת המבקש הוא המעסיק וכי עליו חלה החובה לשלם לפועל, אשר נתפס בדירה.

            מן הראוי היה שעם תום חקירת המבקש, לשחררו בתנאים בתחנת המשטרה וכאמור לא התעורר כל צורך לבקש את הארכת מעצרו בבית המשפט.

10.       בשים לב לתקנה 8 לתקנות סדר הדין, פיצויים בשל מעצר או מאסר התשמ"ב-1982, הנני קובע כי המבקש יהא זכאי לסכום של 350 ₪.

11.       בנוסף, הנני מחייב את אוצר המדינה לפצות את המבקש בסכום של 2,500 ₪, בגין הפגיעה בחירותו ועוגמת הנפש שנגרמה לו.

המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ח, 03 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.