1

 

 

 

נוכחים:

ב"כ המבקשת: מר סאמר יוסף, מתמחה בתביעות

הסניגור: עו"ד מוטי לוי, מטעם הסניגוריה הציבורית

 

 

 

 

 

 

החלטה

 

מונחת בפניי בקשה למעצר המשיב על תום ההליכים בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - חוק המעצרים).

 

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק - עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

 

האירוע נשוא כתב האישום

מכתב האישום עולה כי בתאריך 6.1.13 (צ"ל להיות 6.1.14) המשיב שהינו תושב שטחי הרשות הפלשתינאית וכניסתו ארצה טעונה היתר - שהה בישראל מבלי שהיו ברשותו אישורי כניסה ושהייה כדין.

 

ראיות לכאורה

לעניין קיומן של ראיות לכאורה - אין מחלוקת בין הצדדים לעניין קיומן של ראיות לכאורה ואף למעלה מכך בשים לב לכך שההגנה אינה חולקת על כך שהמשיב שוהה בישראל שלא כחוק .

2

ההגנה טוענת כי למשיב, בנסיבותיו הספציפיות, עומדת הגנת הצורך נוכח טענתו כי אביו ואחיו הינם או היו סייענים של השב"כ שנאלצו לעזוב את שטחי הרשות הפלשתינית מטעמי ביטחון אישי ועל רקע זה מרבית בני משפחתו מתגוררים בישראל. לטענת המשיב אותה מסוכנות הנשקפת לאביו ואחיו משליכה גם עליו.

 

לעניין קיומה של עילת מעצר -

המבקשת בבקשה טוענת כי העבירה המיוחסת למשיב מקימה עילת מעצר מכוח סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק המעצרים. עוד נטען לקיומה של עילת מעצר מכוח סעיף 21 (א)(1)(א) לחוק המעצרים בשים לב לכך לעברו הפלילי של המשיב לרבות בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום הנוכחי ולנתון כי תלוי ועומד כנגד מאסר על תנאי בר הפעלה בן חודשיים מתיק פלילי 3315-3-2009 .

 

ההגנה טוענת כי לא קמה עילת מעצר מסוג מסוכנות מעצם השהייה הבלתי חוקית בשים לב לכך שלא נלוותה לכך עבירה אחרת. עוד נטען כי המאסר המותנה אינו בר הפעלה בשים לב ללשון גזר הדין שהטיל את התנאי ולפרשנות ההגנה לפיה על המשיב לעבור עבירת רכוש יחד עם עבירה של שהייה בלתי חוקית על מנת שיקום התנאי. לעניין המלטות מן הדין סבורה ההגנה כי אין בסיס לחשש כאמור בשים לסכנה הטמונה למשיב, לשיטתה, אם ייכנס לשטחי הרשות הפלשתינאית.

 

עוד הפנתה ההגנה להחלטות שניתנו בעניינו של אחד מאחיו של המשיב - להבדיל מהמשיב עצמו - לפיה שוחרר האח למעצר בית מלא ולאחר מכן הוקל גם תנאי זה במידה ניכרת.

ההגנה ביקשה ליתן משקל מתאים לכך שפניותיה לוועדת המאוימים במסגרת ההליך העיקרי (כפי שנעשה על ידה במקרים אחרים) גורמות להתמשכות ההליך וגם בכך יש כדי להשפיע על ההחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים.

 

בכל מקרה עותרת ההגנה כי גם אם קיימת עילת מעצר הרי שניתן לאיינה על ידי קביעת תנאים שיבטיחו המשך התייצבותו של המשיב להליך וזאת מבלי שהתייחסה לתנאים ספציפיים או לחלופת מעצר קונקרטית.

 

בתשובה טען ב"כ המבקשת כי טענות ההגנה מתמקדות בבני משפחתו של המשיב ואינן עונות על החשש הטמון במשיב עצמו שענינו הוא שתלוי ועומד בפני בית משפט זה. עוד נטען כי מהחומרים המונחים בתיק החקירה ניתן לראות כי ועדת המאוימים כבר נדרשה בעבר למעמדו של המשיב ולא מצאה כי נשקפת סכנה לחייו אם יעזוב את שטחי ישראל אלא להיפך - עצם שהייתו בישראל היא שעלולה לסכן את בטחון הציבור.

3

 

 

 

דיון והכרעה -

כאמור לעיל נראה כי אין מחלוקת עניינית לעצם קיומן של ראיות לכאורה במיוחד בשים לב לסיווג העבירה. נושא הגנת הצורך - ככל שיועלה - יתברר במסגרת ההליך העיקרי ואין אני נדרשת להידרש אליו במסגרת ההליך שבפניי. למעלה מן הצורך אציין כי טענות ההגנה בעניין זה הועלו בצורה סתמית וכללית תוך הפנייה לבני משפחתו האחרים של המשיב ולא באופן פרטני ביחס למשיב שבפניי. ממילא לא הועלתה טענה כי המשיב שבפניי פעל או פועל להסדרת מעמדו בישראל על אף פרק הזמן הניכר בו הוא שוהה בתחומי המדינה ללא היתר.

 

לעניין עילת מעצר -

בשים לב לעבירה המיוחסת לו ומכלול נסיבות העניין עומדת כנגד המשיב עילת מעצר על פי שתי החלופות שהוצגו בבקשת המבקשת.

הגם שההגנה בטיעוניה פעלה כל העת על מנת להעמיד את המשיב במסגרת התמונה הכוללת של בני משפחתו - שתוך שהיא מפנה שוב ושוב לפועלם של יתר בני המשפחה ולהחלטות שניתנו בעניינם - הרי שלגופו של עניין ולגופו של משיב לא היו בפי ההגנה טענות של ממש ואסביר.

 

ראשית, למשיב שבפניי עבר פלילי עשיר בעבירות אלימות לרבות פציעה, חבלה כשהעבריין מזוין, החזקת סכין למטרה לא כשרה וכן הרשעה בעבירות קודמות של כניסה לישראל שלא כחוק בגינם ריצה עונשי מאסר בפועל ממושכים. בשים לב לנקודת הזמן בה אנו מצויים היום ולעברו הפלילי של המשיב כפי שזה עומד לבחינה מחודשת היום נראה לי כי עם כל הכבוד הראוי, לא ניתן להקיש מהחלטתו של כב' השופט כהן אשר ניתנה בשנת 2008 עוד בהיות המשיב קטין על כל המשמעויות הנודעות לכך. מצב הדברים כיום הינו שונה בתכלית והדברים משתקפים באופן ברור מהתיק המונח בפניי.

 

לעברו המכביד של המשיב מצטרף הנתון בדבר המאסר המותנה הרובץ לפתחו כפי שהוטל על ידי בית המשפט לנוער בתיק מספר 3315-3-2009.

לצורך הבקשה בפניי ובמסגרת המצומצמת של בקשה למעצר עד תום ההליכים אין בידי לקבל את טענת ההגנה לפיה הפעלת התנאי דורשת קיומן יחד של עבירות רכוש ושהייה בלתי חוקית.

4

עיון בגזר הדין של כב' השופטת לוי מיום 8.9.11 מעלה אבחנה ברורה בין התייחסותה לעבירת הרכוש ולעבירת השהייה הבלתי חוקית באופן שלטעמי אינו מאפשר את הפרשנות לה טוענת ההגנה. מעיון בגזר הדין עולה לכאורה כי מדובר במאסר מותנה ביחס לכל אחת מהעבירות המצוינות שם.

עוד יצוין כי מדובר בגזר דין מפורט הסוקר את טענות ההגנה - שעל מרביתן חזרה ההגנה גם בהליך שבפניי - אחת לאחת. בין היתר עמדה כב' השופטת לוי על כך שבעבר כבר נעשה חסד עם המשיב ביחס לעבירת השהייה בלתי חוקית ככל הנראה על רקע אותן טענות וציינה מפורשות כי "הנאשם (המשיב כאן, א.ז.) ממשיך ונוהג לפי ראות עיניו ומתעלם מהמצב החוקי ומהחלטות שיפוטיות..." (עמ' 88 לפרוט' מיום 8.9.11).

נראה כי הדברים יפים גם להיום.

מכל מקום טענות ההגנה ופרשנותה לעניין תיבחנה גם הן לגופן במסגרת ההליך העיקרי.

 

משלא קיבלתי טענות ההגנה לעניין עצם קיומו של מאסר מותנה, הרי שבעניינו של המשיב מתקיים גם החשש להימלטות מהדין. גם בהקשר זה לא מצאתי בסיס לטענותיה הסיבוביות של ההגנה באשר לסכנה לה חשוף המשיב מחוץ לתחומי ישראל. ממילא חשש להימלטות מן הדין אינו מתייחס רק לבריחה לתחומי הרשות הפלשתינאית. עוד יצוין כי טענות ההגנה בעניין זה נטענו כאמור ביחס לבני משפחה אחרים של המשיב אך ללא כל תימוכין או סימוכין ביחס למשיב שבפניי. ההפך הוא הנכון.

 

למעלה מן הצורך יצוין כי המבקשת הציגה בפניי את החלטת ועדת המאוימים מינואר 2013 ממנה עולה בבירור כי לא קיימות אינדיקציות למאוימות וכי לא נשקפת למשיב הספציפי סכנה באזור על רקע חשדות לשיתוף פעולה עם ישראל. יתרה מכך: משנתנה הועדה דעתה על עברו הפלילי של המשיב, הביעה היא את עמדתה כי מתן היתר לשהייתו בישראל עלולה דווקא היא לסכן את שלום הציבור ונראה שהדברים מדברים בעד עצמם.

 

בשים לב לקביעה הנ"ל הרי שלא מצאתי כי התמשכות ההליכים לה טוענת ההגנה נוכח פניותיה לגופים המוסמכים לרבות ועדת המאוימים צריכה להשפיע באופן גורף על עצם ההחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים פעם שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. אין מחלוקת כי ההגנה והמשיב רשאים לכלכל צעדיהם כפי שימצאו לנכון ואולם אין בעצם העובדה כי יש בידם להביא להתמשכות ההליכים מסיבות שונות - גם אם לטעמם מוצדקות - כדי להצדיק את חשיפת הציבור לסיכון הגלום בהתנהגותו של המשיב.

 

 

לעניין קיומה של חלופת מעצר -

5

בית המשפט, והדברים ידועים, נדרש תמיד לבחון חלופת מעצר.

מקובלת עליי עמדת ב"כ המבקשת כי לא עלה בידי ההגנה - שהתרכזה בטיעוניה בהעלאת טענות כלליות ובמידה מסוימת סתמיות בכל הנוגע לבני משפחתו של המשיב ולא במשיב עצמו - להציע חלופת מעצר קונקרטית שיש בה כדי לאיין את מסוכנות המשיב או את החשש מפני הימלטותו מהדין.

עצם העובדה כי הוצגה בפניי החלטה הנוגעת לאחיו של המשיב אינה מעלה ואינה מורידה באשר הדברים צריכים להיבחן לגופו של משיב ולגופן של נסיבות. ממילא אחיו של המשיב שבעניינו הוצגה ההחלטה היה נעדר עבר פלילי, נתון שאינו מתקיים במקרה זה.

 

משכך, ונוכח המסקנה אליה הגעתי בדבר קיומה של עילת מעצר ובהעדר הצגתה של חלופה ראויה - הרי שיכולתי להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כבר בשלב זה. לכך מצטרף הנתון כי זהו דיון שני המתקיים בפניי אשר אליו לא מתייצב איש מבני משפחתו של המשיב.

 

יחד עם זאת ועל מנת שלא לחסום את דרכו של המשיב כליל מלהציג חלופת מעצר ראויה אני מורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב אשר יבחן חלופת מעצר קונקרטית שתוצע על ידי המשיב,

אם תוצע כזו.

יובהר כבר עתה כי על פני הדברים נראה ששחרור בתנאים מגבילים לא יהיה מספק בנסיבות העניין כפי שתוארו כבר לעיל וכי חלופת המעצר חייבת לטעמי לכלול, לכל הפחות, מעצר בית מלא בפיקוח צמוד.

 

עוד יובהר כי אין בעצם הפניית המשיב לתסקיר כדי להביע עמדה ואין לראות בכל האמור לעיל כגיבוש עמדה סופית או כהתחייבות שיפוטית לתוצאה כזו או אחרת לרבות קבלת המלצת שרות המבחן.

 

שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו של המשיב בתוך 21 יום מהיום.

 

נקבע להמשך דיון ליום 9.2.14 שעה 12.30.

 

המשיב יישאר עצור עד מתן החלטה אחרת ויוזמן למועד הנ"ל באמצעות שב"ס.

 

המזכירות תעביר החלטה זו לשירות המבחן ותוודא קבלתה.

 

6

 

 

ניתנה והודעה היום י"א שבט תשע"ד, 12/01/2014 במעמד הנוכחים.