1

לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטת שחרור.

1.         ביום 3.4.2018 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח וללא רישיון נהיגה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 2.4.2018 סמוך לשעה 23:29 נתפס המשיב כשהוא נוהג ברכב באור עקיבא, על אף שביום 24.1.2018 הוטל עליו עונש של פסילה בפועל למשך 5 חודשים בת"ת 1728-10-17 בבית המשפט לתעבורה בנצרת.

2.         ביחד עם כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ופסילתו מלנהוג ברכב עד תום ההליכים גם כן.

2

3.         לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סברתי כי לא יהא זה צודק ונכון מצדי להורות על מעצר המשיב כמבוקש ומשכך הוריתי על שחרורו בכפוף להפקדת כספית וחתימה על ערבויות עצמית וצד ג'. עוד הוריתי על פסילת המשיב מלנהוג ברכב עד לתום ההליכים נגדו בתיק זה.

4.         הטעם העיקרי להחלטתי כאמור היה נעוץ בעובדה שטענת המשיב לפיה עורך הדין שייצג אותו בהליך הקודם בבית המשפט לתעבורה בנצרת בהעדרו (עוה"ד חגי פונדק) הודיע לו כי פסילתו מלנהוג תחל רק ביום 6.4.18, לא נסתרה על ידי המבקשת אשר לדעתי צריכה ויכולה היתה לבדוק זאת בנקל אך בחרה להגיש כנגדו את כתב האישום ובקשת המעצר מבלי שעשתה כן.

            במצב דברים זה ועל אף שלא נעלמה מעיניי העובדה שהמשיב כבר הורשע בעבר במספר עבירות תעבורה, האחת של נהיגה ללא מלווה, האחרת של נהיגה ללא רישיון נהיגה והאחרונה של נהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול, סברתי כי לנוכח סימן השאלה העולה מחומר החקירה בנוגע ליסוד הנפשי שלו במקרה זה, הרי שלא יהא זה מוצדק להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

5.         בשולי החלטתי הוספתי וציינתי כי מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט לתעבורה בנצרת עולה שלא היה זה עו"ד פונדק שייצג את המשיב בתיק שבו הוטלה עליו אותה פסילה בפועל אלא שני עורכי דין אחרים שהקשר שלהם אליו לא היה ברור לי באותה עת.

6.         ביום 9.4.18 הגישה המבקשת לבית המשפט את הבקשה המונחת לפני עתה - בקשה לעיון

חוזר בהחלטתי הנ"ל. זאת לאחר שהסתבר לה - כך לטענתה, כי הרשעת המשיב בבית המשפט לתעבורה בנצרת הושגה במסגרת הסדר טיעון שהלה הסכים לתנאיו וכי ייצוגו באותו הליך היה תקין (הגם שהוא עצמו לא נכח בדיון).

7.         ב"כ המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי אין בנימוק העומד בבסיסה כדי לשנות את הנתונים שעמדו לנגד עיני בעת שהוריתי על שחרורו של הלה מן המעצר שכן טענתו העיקרית בדבר מועד תחילת הפסילה כפי שנמסר לו על ידי בא כוחו לא נבדקה וגם לא נסתרה.

8.         מאחר שאין לי אלא להסכים עם עמדת ב"כ המשיב ולחזור ולהזכיר כי סימן השאלה בנוגע לקיומו של בסיס ראייתי מספיק ליסוד הנפשי של המשיב בעת ביצוע העבירה העיקרית המיוחסת לו בכתב האישום, נותר בעינו, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

3

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.