1

המאשימה ביקשה ארכה לתעודת חסיון למשך 60 יום. הסנגור התנגד. כל צד פירט טיעוני בכתב.

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים ניתנת ארכה למשך 45 יום.

לאחרונה קבעה כב' השופטת שריזלי דברים שכמו נכתבו על המקרה שבפני ואין לי אלא לצטט מן הכתוב:

"י.          המציאות מורה כי בשל צרכי החקירה, ובמיוחד במקרים של פרשות חקירה מורכבות, מתקשה התביעה לא אחת להצטייד בתעודה חיסיון קודם שגובש כתב האישום. הקשיים אינם רק טכניים או מעשיים; מדובר בקשיים הנובעים מסוג החומר שנאסף ומהצורך להפעיל שיקול דעת רחב היקף ולקבוע איזה חומר טעון חיסיון ואיזה לא קודם שיוחלט מהם האישומים המיוחסים לחשוד זה או אחר. על אחת כמה וכמה, כאשר הפרשה הנחקרת היא מורכבת ורחבת מימדים, וכוללת עשרות חשודים ועשרות עדי תביעה ומוצגים. אמת נכון, מצב דברים זה מתנגש תדיר עם החובה לאפשר לנאשם לעיין מיד עם הגשת כתב האישום במלוא החומר המבסס את האישומים נגדו.

2

יא.      [...] כורח מציאות זה כופה על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לעיין בתעודת החיסיון מוקדם ככל האפשר כנגזרת של זכותו למשפט מהיר, לבין המציאות שעמה נדרשות רשויות אכיפת החוק להתמודד ואינטרס ההגנה על הציבור ומיצוי הדין עם נאשמים [בש"פ 6883/11 בטיטו ואח' נ' מדינת ישראל (2.10.2011)].

יב.        בשל הקשיים שציינתי, עליהם עמד בית המשפט העליון פעמים אין ספור, התפתחה הפרקטיקה, לפיה, מבקשת התביעה מבית המשפט, בסמוך להגשת כתב האישום, אורכה להוצאת תעודת חיסיון, כפי שמנחה אותה הפסיקה [בש"פ 8896/06 בוסקילה נ' מדינת ישראל (15.11.2006); בש"פ 6883/11 הנ"ל], כשבכוונתה לעמוד בפרק הזמן שהוקצה. בקשה למתן אורכה להוצאת תעודת חיסיון מאפשרת לבית המשפט לפקח באופן הדוק על סבירותו של פרק הזמן הדרוש להוצאת התעודה ביחס לסיבות העיכוב, תוך איזון ראוי בין אלה מחד גיסא, לבין זכותו של הנאשם למשפט מהיר מאידך גיסא".

ראו עמ"ת 505-02-15 מסארווה ואח' נ. מדינת ישראל (ניתן ביום 9.2.15).

לאור אופי האישומים וטיב החומרים שפורטו בבקשה לגביהם מתבקש החיסיון, מצאתי כי יש מקום לארכה אך יש להגבילה לפרק זמן קצר מזה שהתבקש, כאמור ברישא להחלטה.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ה, 30 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.