1

1.     בפניי בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

2.     נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות התפרצות לבית מגורים, החזקת מכשירי פריצה, היזק לרכוש, דרישה באיומים של רכוש, שלוש עבירות איומים וניסיון תקיפה.

על פי כתב האישום, ביום 9.3.18 בשעה 03:15 התפרץ המשיב לבית מגורים באשדוד באמצעות החדרת מברג לדלת הזזה, שבירת סוגר פנימי ופתיחת דלת שהיתה סגורה אך לא נעולה.

2

המשיב נכנס לחדר בו ישן המתלונן. המתלונן התעורר משנתו וראה את המשיב כשהוא מחזיק מצת דלוק בידו ופנה אליו. בתגובה, המשיב אמר לו: "תן כסף". המתלונן אמר למשיב לעזוב את המקום ובתגובה איים עליו המשיב שיהרוג אותו.

בהמשך לכך, התרומם המתלונן ממיטתו והמשיב ניסה לתקוף אותו בכך שהניף לעברו מברג, אך המתלונן הצליח להשתלט על המשיב ולנטרל אותו עד להגעת שוטרים למקום.

נתפס מברג ליד תריס הדלת וכן נתפסו בכיסו שני מברגים נוספים.

בהמשך, במהלך חקירתו, איים המשיב בפני חוקר על המתלונן שיתפוס אותו ויהרוג אותו ובהמשך, עת נטען כלפיו כי ניסה לתקוף איים המשיב: "איזה ניסיתי לתקוף אותו עם המברג מי ניסה לתקוף אותו. נותן לו כדור בראש ולא מברג".

3.     המדינה עותרת למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בשים לב למיוחס לו בכתב האישום, המקים בעניינו עילת מעצר של מסוכנות. בנוסף, מפנה המדינה לעברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעות בעבירות שהן ממן העניין בגינן גם ריצה עונשי מאסר. לחובת המשיב גם הרשעות בעבירות של הפרת הוראה חוקית. לחובת המשיב שני עונשי מאסר מותנים - האחד בן 6 חודשים והשני בן 5 חודשים. כמו כן, המדינה מפנה לכך, כי ככל הנראה המשיב צורך אלכוהול באופן קבוע. על כן סבורה המדינה, כי אין חלופה למעצרו של המשיב.

4.     ביום 15.3.18 עתר ב"כ המשיב לקבלת תסקיר בעניינו של המשיב, אשר יבחן אפשרות לעצור אותו בפיקוח אלקטרוני ברמלה, בפיקוח אחותו ואמו.

ב"כ המשיב טען לכרסום בתשתית הראייתית לאור טענת המשיב, כי נכנס אל הדירה בטעות לאחר שסבר כי מדובר בדירת דודתו. המשיב מסר בחקירתו כי כיוון שהיה שיכור, לא שם לב שהוא נכנס אל הדירה הלא נכונה. אין מחלוקת כי דלת הפלדלת במקרה זה היתה סגורה ולא נעולה. לשאלתי הובהר, כי דירת דודתו נמצאת בשכונה אחרת ובקומה שלישית (דירת המתלונן היא בקומה 9 - ראו הודעתו למוקד 100).

גם דודתו של המשיב מאשרת, שיצא מביתה, היו באירוע, התיק שלו נותר אצלה והוא היה שיכור לגמרי וחשב שהחזירו אותו לדירה של הדודה.

עוד נטען, כי בצילום מצלמות האבטחה לא רואים מברגים בכיסו האחורי של המשיב, כפי שנתפסו לטענת השוטרים על גופו. גם הדודה מוסרת, שאין לה מברגים. כמו כן, אין חוות דעת ט.א. על המברג.

גם בגרסת המתלונן קשיים: הוא מוסר שהמשיב קילל אותו בשפה הרוסית, אך המשיב אינו דובר רוסית. המתלונן הצליח לנטרל את המשיב בצורה מרשימה כל כך, שלא נראה שהמשיב יכול לאיים עליו, עושה רושם שהוא לא נבהל. כמו כן, המתלונן לא מוכן היה לחתום על הודעתו וגם לא מוכן היה לערוך עימות עם המשיב.

3

לאור זאת סבור ב"כ המשיב כי קיים כרסום הן בנוגע להתפרצות - שהיא אולי הסגת גבול, הן בנוגע להחזקת מכשירי הפריצה והן בנוגע לאיומים כלפי המתלונן בדירה.

5.     המדינה סבורה כי אין כל חולשה בראיות ומפנה להודעת המתלונן, מזכרי השוטרים ומסמכים נוספים בתיק החקירה.

המדינה סבורה, כי אין מקום לבחון את החלופה המוצעת שכן המשיב כבר הפר תנאים באותה חלופה ברמלה.

6.     בחנתי את תיק החקירה ואין בידי לקבל את עתירת ב"כ המשיב:

כאמור, אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. ב"כ המשיב סבור, כי חרף נסיבותיו האישיות של המשיב, החולשה הראייתית בתיק מצדיקה להפנותו לשירות המבחן על מנת לבחון אפשרות שייעצר בפיקוח אלקטרוני בבית אחותו.

לאחר בחינת חומר החקירה, איני סבורה כי קיימת חולשה ראייתי בתיק. לאור נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב ועברו הפלילי, אין מקום לבחון במקרה זה חלופת מעצר.

7.     הודעת המתלונן מיום 8.3.18 ברורה, ואף אין מחלוקת, כי המשיב נעצר בפועל בבית המתלונן לאחר שזה ניטרל אותו וקשר את ידיו בשרוך נעליים. המתלונן מסר בהודעתו באופן ברור, כי המשיב ניסה לתקוף אותו במברג שהחזיק בידו.

די בכך על מנת להקים ראיות לכאורה מספיקות בעניינו של המשיב לגבי החזקת מכשירי פריצה, גם מבלי להתייחס למברגים הנוספים שנתפסו. כמפורט להלן, המשיב גם קושר עצמו למברג אחד. ואולם, מכל מקום, דוחות השוטרים שתפסו בכיסיו של המשיב שני מברגים נוספים מהווים ראיה לכאורה לחובתו וגם אם אקח בחשבון, כי קודם לכן - בטרם ביצוע ההתפרצות - לא נצפו מברגים בכיסים האחוריים במצלמות האבטחה אין בכך לפגום בערכם הלכאורי של הדוחו"ת שכן אין מדובר באותה נקודת זמן. שתי הראיות - דוחות השוטרים וצילומי האבטחה - מתיישבות זו עם זו.

התנהגותו של המשיב באירוע, כעולה מהודעת המתלונן אינה מתיישבת עם גרסת המשיב כי טעה בדירה וסבר שהוא בדירת דודתו. מעבר לקושי הרב בקבלת גרסה זו בהינתן הכתובות המרוחקות, בכך שאין מחלוקת שהמשיב לא לחץ על קומה 3 במעלית הבניין, הרי שגם אופן הכניסה אל הבית על פי דו"ח מז"פ לא מתיישב עם הגרסה של המשיב. בנוסף, גרסת המשיב אינה יכולה להסביר כניסתו לחדר השינה של המתלונן עם מצת דלוק, עם דרישת הכסף מהמתלונן ועם האיום כלפיו. לצורך שלב דיוני זה אין מקום לקבוע כי יש בגרסה זו לכרסם במשקל הודעת המתלונן או להקים למשיב הגנה כלשהי.

4

בהקשר זה אפנה להודעת המשיב מיום 9.3.18 בה טען, כי הוא כלל לא נכנס אל הבית אלא המתלונן הוא שהכניס אותו בכח אל הבית והיכה אותו ללא סיבה. בהודעה זו המשיב קושר את עצמו למברג אחד וטוען שמצא אותו ושם אותו בכיסו. בחקירתו הנוספת מיום 11.3.18 מאשר שאכן הגיע אל הבית לאחר שמוצג לו סרטון אך טוען שהיה שיכור ולא זוכר את הדבר.

דודתו של המשיב מוסרת, כי המשיב לא אמור היה להגיע אליה והפתיע אותה כשהגיע לביתה, החליף בגדים כמה דקות ומשם יצא לאירוע בתחבורה ציבורית. לדבריה, גם לא היה אמור לחזור לביתה ובכלל הוא מגיע אליה רק עם אמו וזאת בשל הרגלי השתיה שלו שהיא לא מוכנה לקבלם בביתו. לדבריה, המשיב שותה "בכמויות".

8.     עילת המעצר בעניינו של המשיב מובהקת. הנימוק בעטיו מוגדרת העבירה של התפרצות לדירת מגורים כעבירה המקימה עילת מעצר של מסוכנות התממש באירוע שבפניי באופן מלא: המשיב נכנס לחדרו של המתלונן בשנתו, הפתיע אותו, איים עליו, ניסה לתקוף אותו והתקיים בין השניים עימות שהוביל לכך שהמשיב נוטרל על ידי המתלונן עד להגעת השוטרים. תושייתו ויכולותיו הפיזיות של המתלונן הביאו אמנם לסיום האירוע ללא פגיעה בו וכן הביאו, למזלו הרע של המשיב, לכך שנתפס בזירה, אך עצם ההתרחשות ממחישה את המסוכנות הטמונה במשיב ובמעשיו ואת הפוטנציאל הנפיץ הקיים בעבירה של התפרצות לדירת מגורים עליה עמד בית המשפט העליון בפסיקתו.

לחובת המשיב שתי הרשעות קודמות: האחת מנובמבר 2015 בגין שלושה תיקים בעבירות איומים, דרישה באיומים של רכוש, ושתי עבירות של הפרת הוראה חוקית. בגין הרשעה זו ריצה 4 חודשי מאסר וכן תלויים ועומד לחובתו 5 חודשי מאסר מותנים והתחייבות.

השניה מינואר 2016 בגין שלושה תיקים בעבירות פריצה לרכב וגניבה ממנו, גניבה בצוותא והחזקת סכין. בגין הרשעה זו ריצה שלושה חודשי מאסר ותלויים ועומדים נגדו שישה חודשי מאסר בפועל.

עברו הפלילי של המשיב תומך, איפוא, בתמונת המסוכנות.

9.     עיינתי בפרוטוקול הדיון בעניינו של המשיב מנובמבר 2015 ממנו ניתן להבין, כי בשל סירובו של המשיב להתגייס לכל הליך טיפולי גם לאחר שהפר את תנאי שחרורו, בשל התסקיר השלילי בעניינו וחרף גילו הצעיר, עתרו הצדדים למאסר בפועל ולא למאסר בעבודות שירות.

אציין, כי עולה מאותו תיק, כי ההפרות בוצעו בחלופת מעצר ברמלה, תחת פיקוחה של האם, הגב' צביה דהן.

כמו כן עיינתי בפרוטוקול הדיון מינואר 2016, שם הורה בית משפט לנוער על שליחת המשיב לעונש מאסר בפועל, במסגרת הסדר 'סגור' נוכח תסקירי שירות המבחן השליליים בעניינו שלא באו בכל המלצה טיפולית.

5

10. בנסיבות אלה, בהן רשומה לחובת המשיב הפרת הוראה חוקית עת היה תחת פיקוחה של האם (גם אם אניח כי כתובת החלופה המוצעת ברמלה אינה אותה כתובת - נתון שאינו מצוי בפניי) בית המשפט לא יורה על שחרור המשיב לחלופה תחת אותה מפקחת. גם אם אניח שאחותו של המשיב (שלא התייצבה לאולם הדיונים) תימצא מתאימה למשימת פיקוח, בית המשפט לא יורה על שחרור לחלופה הכוללת מפקח בודד.

11. כידוע, הלכה היא, כי קיומו של מערך פיקוח אנושי מתאים ואפקטיבי הינו תנאי לבחינת אפשרות למעצר בפיקוח אלקטרוני.

12. בנוסף, מהמידע העולה מהתיקים הקודמים ומקיומם של עונשים מותנים כי אין בהליכים קודמים להרתיע את המשיב מפני ביצוע עבירות נוספות ועד כה לא הצליח להירתם לקשר טיפולי עם שירות המבחן שיאזן את מסוכנותו ותסקירים קודמים בעניינו לא באו בהמלצות נוכח התנהלותו ועמדותיו.

13. בנוסף, עולה מהתיק שימוש מאסיבי באופן שגרתי של המשיב באלכוהול דבר המהווה גורם המגביר מסוכנות בכל חלופת מעצר.

14. בשל צירוף מכלול הנסיבות הללו לא מצאתי לנכון להטריח את שירות המבחן בבחינת חלופה שברור כבר בשלב זה שלא תסכון. הדברים נכונים במיוחד בימים אלה בהם שירות המבחן מתקשה לעמוד בנטל ופרק הזמן הנחוץ להגשת תסקירים בעניינם של עצורים מתארך ועולה לעתים קרובות גם על חודש ימים. גם מטעמים כלליים על בית המשפט לוודא, כי משאביו המוגבלים של שירות המבחן מוקצים לטיפול בעניינם של עצורים שיש תוחלת בהפנייתם לקבלת תסקיר מעצר.

15. על כן אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

16. המזכירות תנתב את התיק העיקרי לכב' סגן הנשיאה, השופט מאושר, לזימון הצדדים על פי יומנו.

17. תיק החקירה מוחזר למדינה.

18. ההחלטה תוקרא באולם על ידי חברי, כב' השופט א' כהן.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ח, 22 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.