בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

מ"ת 25166-07-15 מדינת ישראל נ' אברג'יל(עציר) ואח'

 כב' הש' הימן

המבקש

  עופר בוהדנה (משיב 12)

נגד

המשיבה

 מדינת ישראל

החלטה

הרקע

לפני בקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש המצוי במעצר עד תום הליכים.

נגד המבקש ועוד 17 נאשמים הוגש כתב אישום במסגרת פרשה המכונה "פרשה 512". בצמוד לכתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום הליכים. בעקבות הבקשה חלק מן הנאשמים נעצר וחלק שוחרר בתנאים מסוימים, לרבות במעצר בפיקוח אלקטרוני.

בקשר לכתב האישום והבקשה למעצר, כאמור, התקיימו הליכים רבים וניתנו החלטות רבות בבקשות שעיקרן הוא עיון חוזר בתנאי השחרור והמעצר.

באשר לעובדות כתב האישום הרי מצאתי להביא תיאורן כפי שפורטו בבש''פ 6197/16 בעניינו של המבקש. ואלה העובדות כפי שפורטו כאמור:

"על פי האמור בכתב האישום, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום הנאשמים בפרשה ומעורבים נוספים פעלו במסגרת של "ארגון פשיעה", כהגדרתו בחוק (להלן: "הארגון"). עוד על פי כתב האישום, בין הארגון לבין זאב רוזנשטיין, שהיה באותו זמן מחוץ לכלא (ובינתיים נשפט ונעצר (להלן: "רוזנשטיין")) - פרץ סכסוך.

על פי האמור באישום הרביעי, על רקע הסכסוך הנ"ל, ולאחר כישלון ניסיון החיסול של רוזנשטיין (שהוא מושא האישום השלישי, אשר לא יוחס למבקש) -הארגון וחבריו המשיכו באיסוף מידע אודות תנועותיו ושגרת יומו של רוזנשטיין, זאת, על פי הנטען, בהנחייתו של הנאשם 1, וכדי למצוא שעת כושר נוספת בה יוכלו להביא למותו של רוזנשטיין.

על פי האישום הרביעי, בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה - בין התאריכים 17.11.2003 ו- 19.11.2003, הנאשמים 1, 2, 4 ושני עדי מדינה: א.ג ו-י.א נועדו וקשרו קשר לגרום למותו של רוזנשטיין. על פי הנטען באישום הרביעי בשלב מסוים חבר אליהם גם הנאשם 3, ויחד הם תכננו לגרום למותו של רוזנשטיין במשרד להמרת מטבע, אותו הוא נהג לפקוד באופן קבוע (להלן בהתאמה: "תכנית החיסול" ו-"הצ'יינג'"). בהמשך, על פי סעיף 5 לאישום הרביעי, הנאשמים 14-9, שבכללם המבקש, קשרו קשר יחד עם עדי המדינה ש.כ ו-ה.צ, על דעת הנאשם 1, להוציא לפועל את תכנית החיסול, וזאת באמצעות מטען חבלה רב עצמה (להלן: המטען), שיונח על גג הצ'יינג'.

בסעיף 6 לאישום הרביעי נטען עוד כי בתאריך 20.11.2003, בשעות הערב, בהמשך להוראותיו של הנאשם 1 - נסע ש.כ, בלוויית המבקש ונאשמים 13 ו-14, לביתו של ה.צ כדי לשוחח עמו אודות המטען שהוא התבקש להכין, שנועד לשמש, על פי הנטען, להמתתו של רוזנשטיין.

עוד נטען כי כחודש עובר לתאריך 11.12.2003 - במסגרת הקשר ולשם קידומו - פנה ש.כ לנאשם 9 בידיעתו של הנאשם 1 ובשליחותו, וביקש לקבל ממנו שלט להפעלת המטען שנועד לשמש להמתת רוזנשטיין. בהמשך לכך נטען כי ש.כ והנאשם 9 נועדו עם ה.צ לצורך הכנת המטען. עוד על פי האישום הרביעי, למחרת הפגישה, על פי בקשתו של ה.צ וכפי שסוכם מבעוד מועד בינו לבין ש.כ והנאשם 9, ועל דעתו של הנאשם 1, הונח סמוך לביתו של ה.צ תיק שהכיל, על פי הנטען, אמצעי לחימה שנועדו להרכבת המטען. לאחר קבלת התיק הנ"ל נטען כי ה.צ הכין את המטען, והכניס אותו לקופסת קרטון. בסיום הרכבת המטען - הנאשמים 10 ו-11, ששהו בביתו של ה.צ קיבלו את המטען מה.צ, ועל פי הנטען בסעיף 11 לאישום הרביעי - בשלב מסוים הם העבירו את המטען לידיו של הנאשם 13, שהגיע לאסוף אותו בשליחותו של ש.כ.

בנוסף לאמור נטען עוד כי במועד שאינו ידוע למאשימה עובר לתאריך 11.12.2003, במסגרת תכנית החיסול ועל דעת נאשם 1, המטען הונח על גג הצ'יינג', בידי המבקש ואדם נוסף בשם שלומי וזאנה ז"ל (שבין לבין מצא את מותו) (להלן: ואזנה), ובסיוע של עד המדינה ש.כ, במטרה לגרום למותו של רוזנשטיין. כמו כן, נטען כי כשבועיים לאחר מכן - ש.כ יצר קשר עם ה.צ וטען כי המטען איננו תקין, והשניים סיכמו כי המטען יוחזר לה.צ כדי שהוא יוכל לבדוק אותו ולתקנו במידת הצורך. המטען הוחזר לה.צ, אשר תיקן אותו (להלן: המטען המתוקן).

על פי סעיף 14 לאישום הרביעי נטען כי, בהמשך לאמור לעיל - ש.כ התקשר לה.צ ומסר לו כי יגיע אדם לאסוף את המטען המתוקן, וסמוך לאחר מכן הגיע הנאשם 13 לביתו של ה.צ כשהוא רכוב על אופנוע. לאחר שהמטען המתוקן נמסר לנאשם 13 על ידי ה.צ או בנו, א.צ, ובנוכחות אנשים נוספים - נטען כי נאשם 13 עזב את ביתו של ה.צ.

לפי האישום הרביעי, המטען המתוקן הונח על גג הצ'יינג' על ידי המבקש וואזנה, בסיועו של ש.כ ועל דעת הנאשם 1 - במועד שאיננו ידוע למאשימה עובר לתאריך 11.12.2003.

לפי סעיף 16 לאישום הרביעי, במהלך מספר ימים עובר לתאריך 11.12.2003 קיימו ש.כ, וזאנה, המבקש ונאשמים 14-13 תצפיות לעבר הצ'יינג' בהמתנה להגעתו של רוזנשטיין, כדי להמיתו על ידי הפעלת המטען המתוקן. עוד על פי האישום הרביעי, בתאריך 11.12.2003 בשעה 12:30, או בסמוך, לכך הגיע רוזנשטיין לצ'יינג' כשהוא מלווה במאבטחיו, כאשר באותה העת נטען כי הנאשם 13 תיצפת לעבר הצ'יינג', בעוד שוזאנה שהה בקרבת מקום כשהשלט למטען המתוקן בידיו. על פי הנטען בסעיף 16.ד. לאישום הרביעי, עם יציאתו של רוזנשטיין מהצ'יינג' הודיע על כך הנאשם 13 לוזאנה, והאחרון לחץ על השלט - והפעיל את המטען המתוקן.

כפי הנטען בכתב האישום, כתוצאה מהפעלת המטען המתוקן, אירע פיצוץ רב עוצמה בצ'יינג', שגרם למותם של: נפתלי מגד ז"ל, רחמים צרויה ז"ל ומשה מזרחי ז"ל, וכן לפציעתם של 51 אזרחים נוספים, בהם רוזנשטיין, מאבטחיו, ועוברי אורח.

בגין האמור באישום הרביעי יוחסו למבקש עבירות של: רצח (לפי סעיף 300(א)(2)+20(ג)(2)לחוק העונשין-התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") (שלוש עבירות); חבלה בכוונה מחמירהבמסגרת ארגון פשיעה (עבירה לפי סעיף 329(א)(3)לחוק העונשין, יחד עם סעיף 3 לחוק)(שלוש עבירות); פציעה בנסיבות מחמירות במסגרת ארגון פשיעה (עבירה לפי סעיף 334 + 335(א)(2)לחוק העונשין, יחד עם סעיף 3 לחוק) (ריבוי עבירות); גרימת חבלה של ממש במסגרת ארגון פשיעה (עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין יחד עם סעיף 3 לחוק) (ריבוי עבירות), וקשירת קשר לביצוע פשע במסגרת ארגון פשיעה (עבירה לפי סעיף 449(א)לחוק העונשין יחד עם סעיף 3 לחוק))".

ראוי לציין ולהדגיש כי משפטו של המבקש והנאשמים האחרים בכתב האישום החל זה מכבר ולמעשה מצוי בעיצומו, על פי תכנית שמיעת המשפט.

טיעוני המבקש

בא כוח המבקש הגיש טיעונים מפורטים בכתב, המשתרעים על פני 27 עמודים שאינם כוללים נספחים רבים. בדיון שהתקיים ביום 13.2.18 השלים טיעוניו כפי המפורט בפרוטוקול הדיון. מעיון בטיעוני בא כוח המבקש עולה כי מבוססים הם על מספר אדנים: חלוף הזמן מאז החלטת המעצר המקורית שניתנה על ידי כב' השופט ב' שגיא, קיומן עובדות חדשות אשר בעיקרן הוא כרסום ראייתי לנוכח עדותו של עד המדינה ש.כ. ובין היתר בשל מהימנותו הנמוכה, כרסום ראייתי שמקורו בסתירות בין עדויות עדי המדינה אשר העידו זה מכבר בתיק העיקרי, התפוגגות החשש לשיבוש הליכי משפט לאחר שעד המדינה ש.כ. העיד ואפליה בין המבקש לבין אחרים באותה פרשה אשר שוחררו למרות הראיות הקיימות נגדם ומעמדם הבכיר בארגון הנטען ומסוכנותם לעומת המבקש. עוד נטען כי מעצרו של המבקש וטלטולו ממקום המעצר לבית המשפט גורם לו עינוי דין קשה.

מתוך הנטען מפי בא כוח הנאשם ומתוך טיעוניו בעל פה במהלך הדיון, נראה כי עיקר טיעוניו לשחרור המבקש נשען על כרסום ראייתי שבא בעקבות עדויות עדי המדינה ובמיוחד עד המדינה ש.כ. אשר לשיטת בא כוח המבקש, מהימנותו נמוכה ביותר.

טיעוני המשיבה

בטיעונים בכתב כמו גם בהשלמת הטיעונים בעל פה במהלך הדיון, נטען כי יש לדחות מכל וכל את טיעוניו של בא כוח המבקש. בתמצית ייאמר כי לטעמה של המשיבה, אין ממש בטיעונים אלה. עיקר החיצים מופנים לטענה בדבר הכרסום הראייתי. באת כוח המשיבה הפנתה תשומת הלב, להלכה לפיה בהליך זה של עיון חוזר, אשר בו נטען באשר לראיות שנשמעו והוגשו לפני המותב בתיק העיקרי, יש לנהוג זהירות רבה וכי רק במקרים שבהם "הקערה התהפכה על פיה", מבחינת התשתית הראייתית שבאה לפני בית המשפט לעומת זו אשר עמדה לפני המותב אשר דן בבקשה למעצר עד תום הליכים, יש ובית המשפט יקבע כי יש להורות על שחרור המבקש. באשר לחשש לשיבוש הליכי המשפט נוכח העובדה כי עד המדינה ש.כ. העיד זה מכבר, וכי עדי המדינה האחרים אינם קשורים למבקש, טענה המשיבה כי אין לבחון מכלול העדויות בנפרד וכי יש לבחון העדויות באופן כולל. לפי הטענה, מכלול עדויות עדי המדינה יוצר מסכת ראייתית אחת רלבנטית נגד המבקש.

באשר לטיעוניו האחרים של בא כוח המבקש טוענת המשיבה כי עדותו של עד המדינה ש.כ הייתה מהימנה ביותר וכי לא חל כל כרסום בה. כמו כן, נטען כי אין ממש בטענה שעדי המדינה סתרו אחד את השני.

באשר לטענה בדבר עינוי דין שנגרם למבקש משום הבאתו ממקום מעצרו בדרום הארץ לבית המשפט בתל אביב, הרי שבעניין זה, על המבקש לפנות לשב''ס בהליך מתאים ולא לפנות לבית משפט זה.

דיון והכרעה

בפתח הדברים אני קובע כי אין בטיעוני בא כוח המבקש לבסס שחרורו של המבקש משום שינוי נסיבות עליו מצא להצביע.

עיון בבקשתו המפורטת ורבת העמודים והסעיפים של בא כוח המבקש, מגלה כי עיקר טיעונו מבוסס על כרסום ראייתי. טוען בא כוח המבקש כי חל כרסום הראייתי העולה והמכוון לעדותו פחותת המהימנות של עד המדינה ש.כ. ובין אם משום ההשוואה בינה לבין עדויות עדי המדינה האחרים. עיינתי עיין היטב בטיעוניו הארוכים של בא כוח המבקש אשר הקדיש לנושא זה 16 עמודים כמו גם 47 סעיפים. מדובר למעשה בסיכומים בכתב של מסכת הראיות שמקומם למעשה בסופו של ההליך המשפטי. בא כוח המבקש עורך השוואה מדוקדקת של כל תו ותג בעדויות שבאו לפני בית המשפט במיוחד פורש ניתוח "כירורגי" של הראיות בהשוואה לעדותו של עד המדינה ש.כ.

מעבר לעיון בכתב טענותיו של בא כוח המבקש, ובטרם מתן החלטה זו, עיינתי עיין היטב בפרוטוקול המשפט ובקטעים הרלבנטיים לעדותו של עד המדינה. מטעמים ברורים איני מוצא לחלוק ציונים ובוודאי לא ליתן הערכות לעדותו של עד המדינה. עניין זה מסור, לדעתי, למותב הדיוני אשר יעשה זאת בעת המתאימה. כל שמצאתי לקבוע הוא שלא חל כל מהפך ראייתי המצריך התערבות בהחלטתי כאן. יתירה מזו, לא מצאתי כי ראוי להתייחס לראיות ולעדויות תוך ניתוחן.

גם באשר להשוואה בין עדויות עדי המדינה אשר לטעמו של בא כוח המבקש סתרו זה את זה, גם בכך לא מצאתי להרבות הדיבור. אומר אך זאת, ככל שבחנתי הראיות בחינתי העלתה שאין בסיס לטענות בא כוח המבקש. ושוב אחזור על הברור וידוע - המותב הדיוני אשר מן הסתם יושב על מדוכת הראיות בתיק זה , הוא אשר יקבע באשר לתשתית הראייתית שבאה לפניו. יותר מכך לא מצאתי להוסיף או לקבוע.

בעניין עדותו של עד המדינה, אשר סעיפים רבים מתוך טיעוני בא המבקש מתייחסים אליו, מצאתי להתייחס ולו בקצרה לטענת בא כוח המבקש באשר לעדות עד המדינה בקשר למשאית. בא כוח המבקש מבקש ללמוד מתוך פנייתו של עד המדינה לבא כוח המשיבה, בה העביר פרטיו של הנהג וכן בעלי המשאית ששימשה את העסק ואשר במהלך חקירתו הנגדית נשאל רבות אודות משאית זו. בעניין זה, לפני מספר שבועות התקיים דיון בבקשה שהגיש בא כוח המבקש לעיון בחומר חקירה (בע''ח 7962-11-17) בה ביקש כי יועברו לו תוצרי השלמת החקירה בעקבות פניית עד המדינה לבא כוח המשיבה. בהחלטה מיום 12.12.17 דחיתי בקשתו לפי שהחומר המבוקש אינו מצוי ברשות המשיבה. בבקשה שלפני בא המבקש לעשות שימוש נוסף באותו עניין וזו הפעם על מנת לתקוף מהימנותו של עד המדינה. איני מוצא שיש בעניין זה בסיס לטענותיו של בא כוח המבקש. עת סיים עד המדינה עדותו איני מוצא בעיה בכך שעמל כדי לאמת עדותו בבית המשפט, לאחר שנחקר רבות בחקירה נגדית אודות המשאית.

באשר לטענות בדבר אי החשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים לאחר שעדי המדינה הרלבנטיים, לשיטת בא כוח המבקש העידו זה מכבר. בעניין זה, מצאתי לציין כי נושא זה עולה מידי עת בדיונים השונים בבקשות לעיונים חוזרים בתיק זה. תשובת נציגי המשיבה פשוטה היא בתכלית, אין בעובדה שעד זה או אחר אינו מעיד באופן ישיר נגד המבקש או אף מעיד שאינו מכירו לסייע לטענת ההגנה. יש לבחון, אפוא, את מסכת הראיות על פי המכלול משל היה מדובר בחוליות שבשרשרת, כאלה המחוברות זו לזו וכאלה המרוחקות זו מזו, כאשר השרשרת בסופו של יום היא אחת. רוצה לומר שעדויות העדים בתיק זה יוצרים מארג ראייתי שאין לנתק בין עדות אחת לשנייה. לפיכך החשש לשיבוש עדיין קיים. מכל מקום, אין לשכוח ויש לזכור שמדובר במעשים חמורים ביותר המיוחסים למבקש, שמא אומר בעבירת רצח - החמורה עלי ספר חוקים. משום כך, חייב להיות קשר בין מידת חומרת המעשים למידת החשש לשיבוש הליכי משפט. ראוי להפנות גם זו הפעם לחלקו הנטען של המבקש באירוע הרצח שעליו העיד עד המדינה. לפי הנטען היה זה המבקש אשר בעזרתו הונח מטען הנפץ. מדובר באירוע חמור ביותר של הנחת מטען נפץ בטבורה של עיר הומה אנשים, אשר כפי שהוגדר על ידי נציג המשטרה, מדובר היה ב"פיגוע פלילי". כתוצאה מכך נהרגו שלושה אזרחים עוברי אורח תמימים, על לא עוול בכפם.

באשר לטענת האפליה בין המבקש לבין הנאשמים האחרים בכתב האישום. טוען בא כוח המבקש כי עניינו של המבקש אינו שונה באופן מהותי מאחרים בכתב האישום אשר שוחררו או נעצרו באיזוק אלקטרוני. עיינתי עיין היטב בעניינם של האחרים אשר שוחררו או נעצרו באיזוק אלקטרוני. איני מוצא שיש ממש בטענותיו של בא כוח המבקש. חלק מן הנאשמים נעדרי עבר פלילי, לחלק אחר מיוחסות עבירות חמורות פחות ולחלק אחר הוסכם על חולשה ראייתית או הוחלט עליה. ראוי לשים אל לב כי משיב 13 עצור עד תום הליכים. עניינו דומה ביותר למבקש. אני מקבל כי מבחן רב משמעות במסוכנותו של המבקש כאחרים, הוא בעבר פלילי בתקופת הביניים דהיינו מעת המועדים הרלבנטיים בכתב האישום ועד למעצרו.

סוף דבר הוא שלנוכח הנימוקים המפורטים לעיל אני דוחה הבקשה.