1

ביום 1.5.14 דנתי בבקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו של המשיב והוריתי, כי המשיב יעצר עד תום ההליכים אלא אם יעמוד בתנאים, ובהם הפקדה כספית של 7,500 ש"ח. לבקשת ב"כ המשיב אפשרתי למשיב להפקיד הסכום עד ליום 4.5.14 ועכבתי כניסתו למעצר לשם עמידתו בתנאים והשגת הסכום.

ביום 4.5.14 נעתרתי לבקשת המשיב ונתתי ארכה להפקדת הסכום עד ליום 8.5.14. כן קבעתי, כי אם לא יפקיד המשיב הסכום עד למועד האמור, אזי יעצר.

ביום 11.5.14 נמסר לי מהמזכירות כי הסכום לא הופקד ועל כן הוריתי כי המשיב יעצר עד תום ההליכים, עד אשר יעמוד בתנאים אותם קבעתי.

ביום 18.5.14 הוגשה בקשה לארכה נוספת, בת עשרה ימים, להפקדת הסכום וכן להחלפת מקום מעצר הבית, באופן שהמשיב ישהה באשפוזית. קבעתי, כי אדון בבקשה לכשתוגש בצירוף הסבר מדוע הוגשה בעוד המשיב מפר החלטתי ולמעשה מתחמק ממעצרו. חלף קבלת הסבר, הוגשה בקשה לקבוע דיון בבקשה. משדחיתי הבקשה, הוגשה בקשה לעיין מחדש בהחלטתי.

אשוב ואבהיר, כי אינני רואה מקום לדון בבקשה לעיין מחדש בהחלטה מיום 1.5.14 להפחית סכום ההפקדה, אשר הוגשה עשרה ימים לאחר המועד בו היה הסכום אמור להיות מופקד, תוך שהמשיב מפר החלטה שיפוטית. כמו כן, לא ראיתי מקום לדון בשאלת מקום מעצר הבית כל עוד לא עמד המשיב בתנאים אותם קבעתי כתנאי מקדמי לשחרורו.

2

מיותר לומר, כי הפרת החלטה שיפוטית באופן זה אינה נותנת בסיס לתת אמון במשיב, שהוא התנאי הראשון לשחרור לחלופת מעצר.

אדון בשתי הבקשות לכשיתייצב המשיב בבית המעצר, או יפקיד את מלוא הסכום עליו הוריתי, 7,500 ש"ח.

בכפוף לכך, דומה הבקשה.

להודיע לצדדים ולשב"ס.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ד, 19 מאי 2014, בהעדר הצדדים.