1

1.    מונחת לפני בקשתו של המרכז לבריאות הנפש שער מנשה (בחתימת ד"ר אלכסנדר ליסקר, פסיכיאטר בכיר) שהוגשה לפני זמן קצר, להאריך את תקופת ההסתכלות בה נתון המשיב למשך שבועיים ימים; הבקשה נומקה בצורך בהשלמת אינפורמציה מגורמים שונים ובעיבוד המידע טרם גיבוש חוות-דעת בעניינו של המשיב. קבלת הבקשה, משמעה דחיית הדיון שנקבע למחר, 19.5.2014.          

2.    לאחר שעיינתי בבקשה, ועל-יסוד הטעמים המנויים להלן, מצאתי שיש להיעתר לה ללא קבלת תגובות הצדדים.

3.    בהחלטתי מיום 27.4.2014 הופנה המשיב לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר לגביו, טרם מתן החלטה סופית בבקשה למעצרו עד תום ההליכים אשר תלויה ועומדת לפני (להלן הבקשה).

4.    תסקיר שירות המבחן הוגש ונדון בדיון שהתקיים לפני ביום 14.5.2014. עמדת המשיב בדיון, כביטויה בטיעוני בא-כוחו, הייתה כי יש לשחררו על-אתר לחלופה המוצעת בבית אחיו בבאקה אלגרביה (חלופה שעליה לא המליץ שירות המבחן) ולחלופין ולמצער - לשחררו לחלופה בבית אחותו וגיסו בכפר מוסמוס (חלופה אותה אישר שירות המבחן, בהסתייגות הנובעת מן הקביעה כי קיים קושי להעריך את מצבו הרגשי והנפשי של המשיב ומחסרונה של הערכת סיכון ברורה בשל כך). מנגד גרסה המאשימה כי תסקיר שירות המבחן איננו שלם בהיעדר אמירה בו לגבי הערכת מסוכנותו של המשיב, ויש למצות את בדיקת מצבו הנפשי ולקבל תסקיר משלים לגבי מסוכנותו טרם מתן החלטה סופית לגוף הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

2

בתום הדיון ניתנה החלטה שהורתה על הבאת המשיב לבדיקה בפני רופא פסיכיאטר במסגרת אמבולטורית על-מנת להעריך את מצבו הנפשי, וככל שהבדיקה תעלה שלא ניתן לערוך חוות-דעת בעניינו של המשיב ללא אשפוז - ניתן היתר לאשפוז לשם מתן חוות-הדעת. עוד נקבע כי עם מתן חוות-הדעת הרפואית יוכן תסקיר משלים של שירות המבחן לשם הערכת מסוכנות המשיב כשהיא לעצמה. הגורמים הנוגעים בדבר התבקשו לעשות מאמץ להשלים את הטעון בדיקה בהקדם האפשרי, תוך שנקבע דיון לאחר קבלת חוות-הדעת והתסקיר המשלים ליום 19.5.2014. עד מתן החלטה סופית לגוף הבקשה הוארך מעצרו של המשיב.

5.    המשיב לא השלים עם ההחלטה הנ"ל וערר עליה לבית-המשפט המחוזי [עמ"ת 24614-05-14]. הערר נדון בפני כב' השופטת נאות פרי ביום 15.5.2014. עיינתי בהחלטה שניתנה בתום הדיון בערר, כמו גם בטיעוני הצדדים שהועלו בו.

       ההחלטה שניתנה בערר אישרה את החלטתי מיום 14.5.2014, אך הוסיפה והטעימה שלא יהיה מקום להמשיך ולהאריך את האשפוז מעבר למינימום ההכרחי וזאת אלא אם יתברר שהעורר זקוק לטפול מידי דחוף בשל מצבו הנפשי. עוד הודגש שיש לדאוג לכך שחוות-הדעת תוגש קודם ליום הקבוע ליום 19.5.2014, גם אם מדובר בחוות-דעת ראשונית או חלקית אשר תיתן לכל הנוגעים בדבר אינדיקציה לגבי המצב נכון לאותה עת. אף שרות המבחן התבקש להכין את ההשלמה הנדרשת כך שהדיון שנקבע ליום 19.5.2014 יתקיים במועדו וכסדרו.

מבקשת המרכז הרפואי שער מנשה שהוגשה היום ברי כי חוות-דעת, ולו גם חלקית, לא תוגש קודם לדיון, וכפועל יוצא גם לא יוכן ויוגש תסקיר משלים של שירות המבחן באשר להערכת מסוכנותו של המשיב.

6.    במצב דברים זה איני רואה טעם בקיום הדיון הקבוע ליום 19.5.2014 ונחה דעתי כי יש לדחותו וליתן למרכז הרפואי שער מנשה שהות הולמת לעשות את כל הדרוש על-מנת לעמוד על מצבו הנפשי של המשיב כפי שהוא לאשורו. בכך אינני קובעת כי יש להתיר ארכה בת שבועיים ימים, אשר נראית ארוכה מעבר לדרוש; במקרים דומים אחרים התבקשה ארכה בת עשרה ימים ויש להסתפק בה גם במקרה דנן, ומה גם שאשפוזו של המשיב לצרכי הסתכלות לא החל היום אלא בתכוף לאחר החלטתי הקודמת מיום 14.5.2014.

7.    להלן טעמיי:

3

ראשית, בהחלטתי הופנה המשיב לבדיקה פסיכיאטרית במסגרת אמבולטורית, ונקבע במפורש כי הוא יאושפז לצרכי מתן חוות-דעת בעניינו רק אם שיקול-דעתו המקצועי של הרופא הבודק יגלה שלא ניתן ליתן את חוות-הדעת ללא אשפוז. חזקה על הרופא שבדק את המשיב בדיקה ראשונית והורה על אשפוזו לשם מתן חוות-הדעת שלא עשה כן כלאחר-יד אלא על-יסוד טעם מבורר שבשיקול-דעתו המקצועי. גם נסיוני מלמד כי במקרים אחרים בהם הופנו נאשמים לבדיקה של מצבם הנפשי במסגרת אמבולטורית, ככל שניתן היה הופקה חוות-דעת על-אתר ורק במקרים בהם היו אינדיקציות למצב נפשי מורכב יותר התקבלה החלטה על אשפוז לשם הסתכלות ומתן חוות-הדעת בעקבותיה.

שנית, לאחרונה התקיים מפגש של שופטי בית-משפט זה עם הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר מירז. באותו מפגש הובהר, במענה לשאלה שהופנתה לפסיכיאטר המחוזי, כי אין בנמצא חוות-דעת ראשונית או חלקית על-אודות מצבו הנפשי של נאשם המופנה לבדיקה בהחלטה כזו שניתנה על-ידי ביום 14.5.2014, ואין מנוס מלהמתין לחוות-הדעת המוגמרת אשר מוגשת בתום תקופת האשפוז לצרכי הסתכלות, כשזו נדרשת. לטעמי יש בכך כדי ללמד כי אין חסר של ממש בבקשה לדחיית הדיון שהוגשה היום על-ידי המרכז הרפואי שער מנשה.

שלישית, עמדתי - שהובעה כבר בהחלטה מיום 14.5.2014 - היא שאינטרס הציבור מחייב כי הבדיקה בעניינו של המשיב תמוצה עד תום, על הפן הרפואי שלשמו אושפז הלה במרכז הרפואי שער מנשה ועל הפן ההתנהגותי שעליו אמון שירות המבחן בהערכת המסוכנות הטמונה במשיב. גם אינטרס המשיב עצמו דורש זאת, חרף הקשיים הרבים שהוא חווה במעצרו מזה ובאשפוזו מזה. למתן חוות-דעת על-אודות מצבו הנפשי כפי שהוא לאשורו תהא השלכה לא רק בהכרעת הבקשה שלפני אלא גם, מטבע הדברים, בהליך העיקרי. אין צורך לומר את המובן מאליו, קרי, כי תהא לה חשיבות גם בהתוויית המלצה טיפולית לגבי המשיב - המלצה שיש בה טעם לכאורי נוכח גילו הצעיר ועברו הנקי.

לבסוף, טיעוני הצדדים - כפי שהועלו באריכות בדיונים קודמים לפני וכפי שהם נלמדים מפרוטוקול הדיון בערר - מוכרים לי. נוכח האמור לעיל איני רואה טעם אמיתי בקיום הדיון מחר, רק כדי לדון בשאלה אם יש להכריע בבקשה למעצר עד תום ההליכים על-אתר - מבלי שהוגשו חוות-הדעת והתסקיר המשלים - או שמא יש להיעתר לבקשת הדחייה ולקבוע דיון נוסף. כאמור, שיקול-דעתי הוא כי יש להיעתר לבקשת הדחייה. על כן אין טעם בהבאתו של המשיב לבית-המשפט לחינם - הבאה הכרוכה במתח ברור לו ולבני-משפחתו, ואשר תגרע יום נוסף ממניין הימים בהם ניתן לעמוד על מצבו הנפשי במהלך אשפוזו. אף יתכן כי קיום הדיון לפני מחר יהא כרוך מניה וביה באובדן מועד ביקור משפחה לו זכאי המשיב במהלך אשפוזו, ביקור שמתקיים בימים ב' ו-ה' בשבוע בלבד, ואף מתוצאה זו יש להימנע - והכול כשאין טעם חזק ומבורר לקיום הדיון מחר ומנגד יש טעם ממשי שיצדיק את דחייתו.

4

8.    הדיון הקבוע ליום 19.5.2014 מבוטל אפוא. הוא יתקיים חלף זאת ביום 29.5.2014 בשעה 13:00. המשיב יובא לדיון באמצעות יחידת הליווי.

חוות-הדעת בעניינו של המשיב תוגש על-ידי המרכז הרפואי שער מנשה עד יום 28.5.2014, תוך המצאתה במישרין לבית-המשפט ולשירות המבחן.

על שירות המבחן למבוגרים להגיש תסקיר משלים, בעקבות קבלת חוות-הדעת, עד מועד הדיון. ככל שלא יוגש התסקיר, חרף מתן חוות-הדעת בעניינו של המשיב, יתייצב קצין המבחן שערך את התסקיר בעניינו של המשיב לדיון על-מנת להביע עמדתו על-אודות מסוכנותו של המשיב.

המזכירות תמציא את ההחלטה על-אתר, בפקס' ידני, לבאי-כוח הצדדים, למרכז הרפואי שער מנשה, לשירות המבחן למבוגרים ולשב"ס - ותאשר טלפונית את קבלתה.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהעדר הצדדים.