1

בקשה לעיון חוזר שעניינה השבת המבקש לבית מגוריו ביפו באותם תנאי מעצר.

לנסיבות נדרשתי בהחלטות מיום 05.03.12 ומיום 19.11.13.

בתחילה, היה המבקש עצור עד תום ההליכים, ערר שהגיש לבימ"ש העליון נדחה ובחלוף תקופת המעצר הסטטוטורית, שוחרר המבקש לאחר חמישה חודשי מעצר.

בהחלטה מיום 19.11.13, הצבעתי על התכליות הצריכות לעמוד ביסוד קביעת תנאי השחרור וביניהן, אי שובו של המבקש ליפו, לפי שחזרת המבקש לעיר בה בוצע הרצח, עלולה לעורר תגובה שלילית.

עיקרם של דברים: כתב האישום מייחס למבקש ביחד עם שני בני משפחתו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע. לשניים האחרים מיוחסת עבירה נוספת, רצח.

2

כתב האישום מספר כי בין המבקש לבין המנוח, היה קיים מאבק משפטי על רקע מסוים. המנוח שימש אותה עת יו"ר האגודה הנוצרית האורתודוקסית לצדקה ביפו. גם המבקש שימש בתפקיד פעיל במסגרת האגודה.

הדמויות מוכרות היטב ביפו ונטען כלפי המבקש כי הוא קשר קשר עם שני הנאשמים האחרים לרצוח את המנוח.

לעת הזאת, כאמור לעיל, אני מתבקש להתיר שובו של המבקש לבית מגוריו ביפו, בתנאי השחרור בהם הוא מצוי כעת.

הגם שלכאורה מדובר בבקשה מינורית - טכנית, אני סבור כי אין לעשות כן משום הרגישות האופפת את האירוע הקשה ואת הדמויות הנוטלות בו חלק.

ב"כ המבקש ער לכך כי שובו של המבקש ליפו "יכול להביא להתלקחות כזו או אחרת", אם יהלך חופשי ברחובה של עיר.

לגבי דידי, אין כל הבדל אם המבקש ישהה במעצר בית או יצא מחוץ לבית. עצם שהותו ביפו, תוליך לפגיעה מיותרת במשפחת המנוח, כמו גם חרושת של שמועות שסופן מי ישורנו.

כעולה באופן ברור מהחלטה לראיות - מיום 05.03.12 - מצטיירת דמות של אדם המצוי בעימותים רבים עם הגורמים המובילים באגודה הנוצרית. עוד נקבע כי המבקש "הינו הדמות המבוגרת", הוא הסיבה והוא המסובב כמאמר התובעת. חומר הראיות הצביע על כך כי עסקינן במי שמטיל מוראו ואימתו על הקהילה הנוצרית ביפו.

על הרגישות המתחייבת כלפי קורבנות העבירה, ראה לעניין זה בש"פ 2201/11 פלוני נ' מדינת ישראל (27.03.11). על ביהמ"ש להיות ער גם לפגיעה נפשית העשויה להיגרם לקורבנות העבירה. לצורך החלטה זו, קורבנות העבירה הינם בני משפחת המנוח.

יודגש, כי אין מדובר בשיקול העומד לבדו. החזרת המבקש לעיר יפו עלולה ליצור אי שקט ותסיסה.

3

התובעת, עו"ד ענת בן זאב, בהגינותה הרבה, אמרה כי לא תשלול יציאת המבקש לעבודה - תחת פיקוח - כמו גם הרחבת שעות האוורור ובלבד שהוא לא ישוב לאיזור מגוריו.

סבורני כי מדובר במתווה הוגן ומידתי והסנגור מוזמן לצעוד בתוואי שנסלל על ידי התובעת.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ד, 08 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.