1

נוכחים: בשם המבקשת: עו"ד מרב ורד

            בשם המשיב: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד חאזם יוסף מטעם הסנגוריה

החלטה

1.            בפני שתי בקשות: בקשתה של המבקשת הנסמכת על פנייתה של קצינת המבחן למבוגרים לבית המשפט באמצעות מכתבה מיום 7.4.14, בגדרה עותרת המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בשל הפרת תנאי שחרורו עקב עזיבת מקום חלופת המעצר, ובקשתו של המשיב מיום 8.4.14 "לשינוי חלופת מעצר בית", כך שישהה במשך 24 שעות יחד עם כלתו גב' קרוגלוב מריה בדירה שכורה בנתניה כאשר קרובת משפחתו, גב' ארחיפוב אירנה תשמש כמפקחת משנה.

2

2.       עסקינן במשיב המואשם יחד עם אביו בביצוע בצוותא של עבירות מרמה והלבנת הון בשמונה אישומים שונים וזאת על-פי כתב האישום שהוגש נגדו לבית משפט זה ביום 2.12.13. ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. תחילה ומשלא עלה בידי המשיב להציע חלופה ראויה, הוריתי על מעצרו עד תום ההליכים. במסגרת הדיון בבקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המשיב, ובעקבות תסקיר מעצר משלים מיום 9.2.14, אשר המליץ על שחרור המשיב לחלופה המוצעת בישוב אריאל, הוריתי בהחלטתי מיום 10.2.14 על שחרורו בתנאים מגבילים לרבות מעצר בית מלא בביתה של גב' גלינה קופילוב ותחת פיקוחה כמפקחת ראשית ותחת פיקוחם של מר אבי לוי וגב' מריה קרוגלוב כמפקחי משנה. בהמשך ומשהסתבר, שלא ניתן להתקין איזוק אלקטרוני במקום החלופה בישוב אריאל, הוריתי על הפקדת ערובה כספית נוספת בסך 10,000 ₪ תוך ביטול התנאי של התקנת איזוק אלקטרוני. בהחלטתי מיום 31.3.14 "הוזהר המבקש (המשיב - כאן) שעליו להקפיד בקיום החלטות בית המשפט ותנאי שחרורו."

3.       במכתבה מיום 7.4.14 הודיעה קצינת המבחן לבית המשפט, כי במסגרת פיקוח המעצר פגשה את המשיב פעם אחת בשירות המבחן בהרצליה וזה הביע בפניה מצוקה סביב שהייתו בתנאים מגבילים וקשר מורכב ובעייתי עם המפקחת הראשית. קצינת המבחן הציעה למשיב לפנות בבקשה לבית המשפט ולהציע חלופת מעצר אחרת, אולם המשיב ציין, כי מתקשה בעיתוי זה למצוא חלופת מעצר אחרת. ביום 7.4.14 יצר המשיב קשר ומסר כי המפקחת הראשית ביקשה ממנו לעזוב את ביתה בשל מחלוקות ביניהם סביב המצב הכלכלי, כשמדבריו עולה, כי סולק יחד עם ארוסתו על ידה וכרגע אינו שוהה בחלופת המעצר אליה השתחרר; במצב זה מסרה קצינת המבחן למשיב, כי עליו להסגיר את עצמו מידית למשטרה; מדבריו של המשיב התברר, כי גם בא כוחו מסר לו, כי עליו להסגיר עצמו מידית למשטרה ובמקביל יפנה לבית המשפט לקיום דיון חדש בעניינו.

בשיחה טלפונית עם המפקחת הראשית, מסרה האחרונה לקצינת המבחן, כי היא מתקשה לפקח על המשיב, מתקשה להוות עבורו דמות מציבת גבולות, שכן המשיב התקשה לעמוד בתנאים מגבילים בכל הקשור לשימוש בכלי תקשורת ומדיה עליהם אסר בית המשפט בחלופה הקיימת. בנוסף, ביטאה ציפייתה, כי המשיב יעזור לה כלכלית במשך השהייה במעצר הבית אצלה. מדבריה עולה, כי המפקח הנוסף, מר לוי, אינו מפקח באופן מעשי על המשיב בשל מגוריו בעיר אילת.

בשל כל האמור לעיל הודיעה קצינת המבחן, כי לא ניתן להמשיך ולקיים את צו פיקוח המעצר בתנאים הקיימים.

3

4.       במקביל לדיווח שהוגש מטעם שירות המבחן, הגיש המשיב "בקשה לשינוי חלופת מעצר בית". מנימוקי הבקשה עולה, כי המשיב שהה בביתה של המפקחת הראשית עד ליום 7.4.14 וביום זה דרשה ממנו לעזוב את ביתה, זרקה את החפצים האישיים שלו לרחוב והוא, בלית ברירה, נאלץ לעזוב את ביתה. המשיב הודיע טלפונית למשטרת אריאל, כי עזב את ביתה של המפקחת הראשית והתכוון להגיע לתחנת המשטרה באריאל אולם המפקחת הראשית רדפה אחריו ברכב וזרקה עליו בקבוקי פלסטיק והתנפלה פיזית ומילולית על כלתו; המשיב עצר מונית ונסע עם כלתו לנתניה לקרוב משפחה; בשעה 20:00 או בסמוך, לכך הגיע המשיב למשטרת נתניה, הודיע ליומנאי על עזיבת ביתה של המפקחת והקצין התורן אמר, כי עליו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט. המשיב שכר דירת חדר יחד עם כלתו בנתניה ומבקש להורות על שינוי חלופת המעצר כך שישהה במשך 24 שעות יחד עם כלתו בדירה שכורה בנתניה, לבטל את פיקוחה של המפקחת הראשית ולקבוע, כי קרובת משפחתו, ארחיפוב אירנה, תהיה מפקחת משנה עליו.

5.       בדיון שהתקיים בפני ביום 23.4.14, שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים ואת דברי המשיב עצמו;

ב"כ המבקשת סבור, כי מן הראוי, לעת עתה, להחזיר את המשיב למעצר עד תום ההליכים עד שתמצא לו חלופה הולמת, שכן המשיב פעל על דעת עצמו, עזב את חלופת המעצר ועבר לחלופה אחרת בנתניה ללא אישור ומבלי שהחלופה נבחנה על ידי שירות המבחן, בהדגישו, שלא בנקל אישר שירות המבחן למשיב את החלופה האחרונה וזאת עשה לאחר שנבחנו חלופות אחרות.

ב"כ המשיב הודיע, כי המשיב בעצמו הגיש ביום 8.4.14 בקשה לשינוי חלופת מעצר הבית, ועל כך הודיע גם לפרקליטה המטפלת. לטענתו, לאור הנסיבות שלא היו ידועות למשיב, הוא היה קורבן לסחיטה וניצול מצד אותה ערבה ראשית, אף שהוא זה שבחר בערבה, אך מעבר לאותה ערבה, היו משמורנים נוספים שאושרו הן על ידי שירות המבחן והן על ידי בית המשפט, המוכנים להמשיך ולפקח עליו, כך שהדבר היחיד שהשתנה זה מיקום החלופה. עוד נטען, כי המשיב יצר קשר עם המשטרה באריאל והתייצב פיזית במשטרה בנתניה, דבר המוכיח שהתנהלותו תקינה בנסיבות שנוצרו שלא באשמתו.

המשיב טען, כי כיבד את כל תנאי השחרור ומשנוצרו נסיבות שלא אפשרו המשך שהייתו במקום החלופה, הוא בא לתחנת המשטרה בנתניה כדי להסגיר את עצמו, אך שם אמרו לו להישאר בדירה ששכר עד להחלטת בית המשפט. בתשובה ציין ב"כ המבקשת, כי לא ידוע להם על פניות המשיב למשטרה, המשטרה לא ידעה איפה המשיב וזה הוכרז כמבוקש.

6.       סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, קובע כהאי לישנא:

(1)   בית המשפט סבור, על סמך חומר שהוגש לו, כי נתקיים אחד מאלה:

4

(א)  קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;

(ב)   קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה;

(ג)   הואשם הנאשם באחד מאלה:

(1)   עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;

(2)   עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);

(3)   עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;

(4)   עבירה שנעשתה באלימות חמורה או  באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם;

(5)   עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991,

חזקה כי מתקיימת העילה האמורה בסעיף קטן (ב), אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת.

(2)   בית משפט ציווה על מתן ערובה והערובה לא ניתנה להנחת דעתו של בית המשפט או שהופר תנאי מתנאי הערובה, או שנתקיימה עילה לביטול השחרור בערובה.

(ב) בית המשפט לא יתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולענין סעיף קטן (א)(1), לא יצווה בית המשפט כאמור, אלא אם כן נתקיימו גם אלה:

(1)   לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה;

(2)   לנאשם יש סניגור, או שהנאשם הודיע שברצונו שלא להיות מיוצג בידי סניגור."

מיום 1.1.1998

סעיף קטן 21א(א) לענין דיון בבקשה למעצר לפי סעיף 12 מיום 1.1.1999

תיקון מס' 1

ס"ח תשנ"ז מס' 1621 מיום 10.4.1997 עמ' 116 (ה"ח 2366)

הוספת סעיף 21א

מלשון הסעיף עולה, כי המחוקק גילה דעתו שמקום בו עילת המעצר הינה הפרת תנאי החלופה, ככלל, לא ישוב בית המשפט ויתן אמון בנאשם שמעל כבר באמון שניתן בו. אמנם הסעיף אינו שולל את כוחו של בית המשפט לבחון, גם במקרה כזה, את האפשרות להשיג את תכלית המעצר בדרך שתפגע פחות בחרותו של הנאשם, שכן חובה זו הינה כללית, אולם הדבר ייעשה רק במקרים חריגים, ותוך איזון בין נסיבות המקרה הספציפי לבין גישת המחוקק (ראו: מ"ת (נצ') 10994-09-10 מדינת ישראל נ' חמזה חמודה, החלטת כב' הנשיא דוד חשין מיום 24.11.11, והאסמכתאות שם). באותה החלטה הוסיף כב' הנשיא דוד חשין וקבע:

5

"לאור הדברים האלה, נקבע בהלכה הפסוקה כי הפרת תנאי חלופה גוררת אחריה, ככלל, מעצר עד תום ההליכים (ראו בש"פ 3020/00 מאיר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] ניתן ביום 2.05.00, ראו גם בש"פ 10798/07 מדינת ישראל נ' חמד, [פורסם בנבו] ניתן ביום 24.01.08). ברי, כי אין מדובר במעצר חובה, וההחלטה בעניין זה מסורה לשיקול דעת בית המשפט בנסיבות כל מקרה ומקרה. במסגרת שיקול הדעת המסור לו יעמוד בית המשפט, בין היתר, על אופייה של עילת המעצר המקורית נגד הנאשם, מאפייני הנאשם שלפניו ואופי ההפרה המיוחסת לו, ויבחן אם בנסיבות המקרה הספציפי, עדיין יש ליתן בנאשם מידת אמון שיהא בה להצדיק מתן הזדמנות נוספת. כבר נקבע כי בבחינה זו, "ככל שהחשש מפני שחרורו של נאשם קל יותר, וככל שהפרת תנאי הערובה על ידו היא נקודתית ומתונה יותר, כן יקל ליתן הזדמנות נוספת לשחרור לחלופת מעצר, ולהפך" (בש"פ 3200/00 זנו נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] ניתן ביום 26.05.00). עם זאת, קבע בית המשפט, בבש"פ 3239/08 קליף שוקרון נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] ניתן ביום 13.05.08 כי נוכח הכללים והתכליות עליהם עמדתי לעיל "תוצאת האיזון תהיה במרבית המקרים - אם לא בכולם - מעצרו של הנאשם ללא שחרור לחלופת מעצר".

7.       במקרה עסקינן, אין חולק, כי המשיב הפר את תנאי שחרורו בצורה בוטה. כעולה מנימוקי בקשתו, היחסים בינו לבין המפקחת הראשית הלכו והתדרדרו עד שהגיעו ל"נקודת שבירה" ביום 7.4.14; המשיב לא השכיל להגיש בקשה לעיון חוזר לצורך שינוי מקום חלופת המעצר בשלב מוקדם יותר ולקח על עצמו את הסיכון, שהתממש בסופו של דבר, כי יום יבוא והוא לא יוכל להמשיך ולשהות באותה חלופה, דבר המהווה הפרה של תנאי שחרורו בהתאם לסעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים; לא זו אף זו, קצינת המבחן הבהירה למשיב, כי עליו להסגיר את עצמו מידית למשטרה ולדבריה כך גם ייעץ לו בא כוחו; המשיב לא טרח לעשות זאת ופטר את עצמו בפנייה סתמית הן לתחנת המשטרה באריאל והן לתחנת המשטרה בנתניה, כאשר גרסתו בעניין זה לא נבדקה לגופה ואינה עולה בקנה אחד עם טענת ב"כ המבקשת, לפיה, המשטרה לא ידעה איפה המשיב והוא הוכרז כמבוקש.

6

8.       המשיב התקשה מלכתחילה להציע חלופת מעצר ראויה. בישיבה מיום 11.12.13 טען ב"כ המשיב, כי החלופה שיש באפשרות המשיב להציע אמנם אינה חלופה אידיאלית אולם היא החלופה היחידה שיש ביכולתו להציע בשלב זה שהיא מעצר בית בבית הוריו בטבריה תחת פיקוחם של אמו וחברתו. שירות המבחן בתסקירו מיום 8.1.13 סבר, כי קיים סיכון לא מבוטל להישנות התנהגות פורצת גבולות מצדו של המשיב, אשר מצריך חלופת מעצר הדוקה, סמכותית ומרוחקת מסביבת מגוריו, תוך שמירה על נפרדות מאביו, כך שהחלופה המוצעת בבית הוריו אינה מכילה מרכיב פיקוחי אנושי סמכותי, שכן אמו הביעה עמדה הגנתית כלפיו וחברתו יכולה לשמש כמפקחת משנית בלבד; בנוסף החלופה נמצאת בכתובת בה התגורר המשיב טרם מעצרו ומיועדת לשמש כחלופה עבור אביו, כך שאין המדובר בחלופה ראויה.

9.       בעקבות כך הציע המשיב בישיבה מיום 9.1.14 לשחרר אותו לחלופה חדשה בבית סבתה של חברתו בבאר-שבע. בתסקיר המעצר המשלים מיום 19.1.14 דחתה קצינת המבחן את החלופה שהוצעה הלכה למעשה על ידי המשיב בביתם של סמיון ומריה בחולון וזאת נוכח ההתרשמות, כי מערך הפיקוח האנושי המוצע אינו מספיק להתמודדות עם הסיכון הפוטנציאלי שטמון בהתנהגותו של המשיב.

10.   לאחר התסקיר מיום 9.1.14, הסכים ב"כ המשיב למעצרו של המשיב עד תום ההליכים תוך שמירת זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר לכשתמצא חלופה הולמת. בהחלטתי מיום 21.1.14, הוריתי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

7

11.   ביום 30.1.14 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בגדרה הציע חלופת מעצר בישוב אריאל בביתה של גב' גלינה קופילוב. תסקיר המעצר מיום 9.2.14 המליץ על שחרור המשיב לחלופה הנ"ל ולבסוף אכן הוריתי בהחלטתי מיום 10.2.14 על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית מלא בביתה של גב' גלינה. דא עקא, המשיב הפר את תנאי שחרורו, עזב את מקום החלופה על דעת עצמו, לא טרח להסגיר את עצמו למשטרה ולא טרח להגיש בקשה לעיון חוזר בטרם הגיעו היחסים בינו לבין המפקחת הראשית לנקודת שבירה. הפרת תנאי שחרורו גוררת אחריה, ככלל, מעצרו עד תום ההליכים. החלופה המוצעת כיום על ידי המשיב, נראית על פניה כחלופה בלתי ראויה, כך שאין טעם אף להורות על הגשת תסקיר מעצר לשם בחינתה. המדובר בחלופה שבגדרה תשמש חברתו של המשיב כמפקחת ראשית וקרובת משפחתו כמפקחת משנה, כאשר חברתו כבר נבחנה על ידי שירות המבחן ונקבע לגביה בתסקיר המעצר הראשון, כי יכולה לשמש כמפקחת משנית בלבד ולא כמפקחת ראשית. בהינתן כל אלה, וכאשר עסקינן במי שהתקשה מלכתחילה להציע חלופה ראויה והוא מנסה בכל דרך אפשרית להציע חלופות מחלופות שונות, ועת קיים סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצדו, אשר מצריך חלופת מעצר הדוקה וסמכותית, האיזון הראוי בין השיקולים העומדים על הפרק, חרף גילו הצעיר ועברו הנקי של המשיב, מוביל למסקנה, כי בשלב זה, אין מנוס אלא להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

לפני סיום, ולמען הסר ספק, בשים לב לדברים שנאמרו בפניית קצינת המבחן מיון 8.1.14, לא למותר להוסיף ולציין, כי אין בידי ליתן אמון במפקחים המשניים שצויינו בהחלטתי מיום 10.2.11, כך שלכל היותר הם יכולים לשמש כמפקחי משנה, ואף עניין זה מוטל בספק.

12.    אשר על כן, אני מקבל את בקשת המבקשת ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי.

          בית המשפט מזהה את המשיב הנמצא באולם ומורה על מעצרו כאמור.

ניתנה והודעה היום כ"ד ניסן תשע"ד, 24/04/2014 במעמד הנוכחים.