1

 

 

נוכחים:

בשם המבקשת - עו"ד מאיה השילוני

בשם המשיב - עו"ד מואיד הייב

המשיב - הובא [ע"י הליווי]

 

 

החלטה

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

מכתב האישום עולה כי  המשיב הינו קרוב משפחה של רימון הייב (להלן: "רימון") ,גולן הייב (להלן: "גולן") (להלן: "מאחר"), מוחמד סאלח הייב (להלן: "מוחמד סאלח") ומוחמד האיל הייב (להלן: "מוחמד האיל") (להלן ביחד: "האחרים"), הנאשמים בת"פ (שלום טבריה) 4135-7-14 ותושבי הכפר טובא. טל קאסם, שאהר אל מוחמד, אמיר סאלם, קאסם מוחמד, כארם קאסם (להלן: "המתלוננים") הינם תושבי ואדי חמאם.

בתאריך 25.6.14 בשעה 21:15 או בסמוך לכך, במתחם הקניות על שם דבאח בסמוך לצומת המושבה מגדל (להלן: "המתחם"), הגיעו המתלוננים למתחם ורכשו מצרכים במקום. רימון פנה אל טל קאסם (להלן: "טל") בצעקות ואמר לו להחליש את עוצמת המוסיקה ברכב. טל ענה לרימון שכלל אין ברכב מערכת הגברה והמתלוננים עזבו את המקום. בהמשך התקשר רימון אל גולן האחראי עליו בעבודה, והלין באוזניו על טל. בעקבות שיחה זו התקשר גולן אל טל, אמר לו "אם לרימון יש בעיה איתך אז הבעיה היא איתי" והורה לטל להגיע למתחם לפגוש אותו.

2

בשעה 22:25 או בסמוך לכך הגיעו המתלוננים למתחם ולחצו יד עם המשיב ועם רימון, גולן ומאהר. טל פנה לגולן ובקש לשוחח עמו בצד ומאהר תקף את טל בכך שאחז בצואת בתנועת חניקה ורססו בגז מדמיע בפניו, שרשרת הזהב שהיתה על צוארו של טל נקרעה ונפלה ומאהר נטלה ושם אותה בכיס מכנסיו . המשיב ומאהר היכו את המתלוננים, כאשר רימון וגולן מצטרפים אליהם.

בשלב זה הגיעו למקום מוחמד סאלח ומוחמד האיל, כאשר מוחמד סאלח עטה על ראשו כובע מצחייה ועל פניו כיסוי בצבע שחור והחזיק בידו מפתח גלגלים מברזל ומוחמד האיל עטה על פניו כיסוי בצבע לבן והחזיק בידיו שני מקלות. בשלב זה נמלטו מהמקום שאהר אל מוחמד, כארם קאסם ומוחמד קאסם וזאת מפחד המשיב והאחרים. מוחמד סאלח ומוחמד האיל הצטרפו אל המשיב ואל רימון, גולן, ומאהר ותקפו את המתלוננים, במכות בכל חלקי גופם, כאשר רימון הכה את אמיר באגרופים וכן באמצעות מקל שהחזיק בידיו. טל ואמיר נמלטו אל תוך החנות דבאח והמשיב והאחרים רדפו אחריהם פנימה, כאשר גולן פונה אל אמיר ומשוחח עמו ובמקביל מורה למשיב ולאחרים להמתין ולא להיכנס לתוך החנות והם צייתו להוראותיו. מוחמד האיל עמד בפתח החנות כשהוא אוחז בידיו שני מקלות וכן כיסא לבן בהם איים לפגוע באמיר ובטל. אמיר וטל נמלטו דרך הדלת האחורית של המתחם והמשיב והאחרים רצו בתוך המתחם וחיפשו אחריהם.

כתוצאה ממעשיהם נגרמו לטל חתך בראש אשר טופל בהדבקה, שריטות ושפשופים אדומים על ידיו שהם חבלות של ממש ובנוסף נקרעה חולצתו, ולאמיר נגרמו נפיחות ורגישות בשורש כף יד שמאל ושריטה בעור כתף אחורית שמאלית.

בשלב זה הגיעו למקום ניידות משטרה והמשיב נמלט מהמקום.

מאותו מועד ועד למעצרו של המשיב על ידי המשטרה בתאריך 25.7.14 הסתתר המשיב מהמשטרה, על אף זימונים לחקירה שנמסרו בביתו ואשר המשיב היה מודע אליהם. ובכך עשה המשיב דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי בדרך אחרת.

בתאריך 25.7.14 בשעה 00:35 או בסמוך לכך, בצימר "אחוזת ספיר" ברחוב ספיר בצפת (להלן: "הצימר"), עת אותר המשיב על ידי המשטרה, ניסה המשיב לברוח מהשוטרים שהגיעו לעצרו דרך חלון הצימר. השוטר אופיר אלוני תפס את המשיב בידיו והמשיב דחף את השוטר על מנת להימנע מתפיסה ומעצר.

3

לאור האמור לעיל מואשם המשיב בביצוע עבירות קשירת קשר לעשות פשע - עבירה לפי סעיף 499 (א}( 1) לחוק העונשין , תשל"ז - 1977, תקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר - עבירה לפי סעיף 382 (א) לחוק העונשין , תשל"ז - 1977, התנהגות פרועה במקום ציבורי - עבירה לפי סעיף 216 (א) (1) לחוק העונשין , תשל"ז - 1977, שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין , תשל"ז - 1977 והפרעת שוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין , תשל"ז - 1977.

 

רקע :

א.         בתאריך 29/7/14 הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וזאת ע"ס היכרותו את חומר הראיות במסגרת דיון בעניינם של מעורבים נוספים בפרשה וכן הסכים לקיומה של עילת מעצר . הדיון בבקשה נדחה לצורך קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב אשר התקבל לצורך דיון יום 10/9/14 בבקשה.

ב.         תסקיר שירות המבחן :

            המשיב ציין בפני שירות המבחן כי הסתבך בעבר בגין קשריו החברתיים ונטייתו להיגרר אחר דמויות בעייתיות באזור מגוריו, פעל מתוך שיקולים רגעיים וללא יכולת להתבונן בהשלכות מעשיו בעתיד. לטענתו החליט לנתק קשריו הבעייתיים ורק הגיע למקום העבודה כדי לשמור במקום על פי תיאום עם גולן הייב. שירות המבחן מתרשם כי הגם שלמשיב יכולת וורבאלית וקוגניטיבית טובה הרי שמתאפיין בחוסר בשלות רגשית ומתחבר לקודים התנהגותיים של תת תרבות עבריינית. נראה כי אינו אדם בעל דפוסים אלימים מושרשים או פועל בתוקפנות במצב דחק אך מקיים קשרים חברתיים בעייתיים בסביבת מגוריו , מושפע מהם ולעיתים נגרר ומתקשה לקבל החלטות באופן בוגר ועצמאי.

            שירות המבחן מעריך הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד כבינוני. בנוגע למפקחים המוצעים לפיקוח בעת מעצר הבית המוצע בביתו בטובא זנגריה נקבע על ידי שירות המבחן כי אימו ואחותו של המשיב נטו לגונן על המשיב ולרוב שללו בעייתיות בהתנהגותו. אימו של המשיב מתקשה לראות במשיב כי שזקוק לסיוע אלא מתייחסת אליו כמפרנס ומצפה כי יישאר במעצר בית תקופה קצרה ויצא לעבוד. שירות המבחן התרשם כי בן דודו עומר הינו שקול וכי האחות למרות גילה מבינה המוטל עליה ומגויסת לבצעו "כמיטב יכולתה".

4

            לסיכום נרשם כי שירות המבחן ספקני לגבי יכולתן של האם והאחות להציב למשיב גבולות כנדרש ולאורך זמן בייחוד נוכח מקום החלופה במקום בו מקיים קשרים בשולי החברה אך המליצו בכל זאת לשחררו בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח אלקטרוני וכן לשלבו בקבוצה טיפולית.

ג.         במהלך הדיון בבקשה שהתקיים ביום 10/9/14 נשמעו טיעוני הצדדים ובישיבה זו נשמעו המפקחים המוצעים.

ד.         טיעוני הצדדים בבקשה :

            טיעוני המבקשת :

            ב"כ המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בטיעוניה התמקדה ב"כ המבקשת בהבדל המהותי לגישתה בין המשיב שבפני לשאר המעורבים בפרשה אשר שוחררו בסופו של יום על ידי בית משפט זה (4 מעורבים) ומותב אחר (מעורב נוסף).

            ב"כ המבקשת מציינת כי משיב זה ברח ממקום האירוע עת עצרה המשטרה את שאר המעורבים, הוא ידע כי הינו מבוקש לחקירה ושהה בבריחה תקופה ארוכה תוך שהוא מסתתר בדירת מסתור בצפת. לטענתו רצה להיות בחוץ עד אחרי החג. גם כאשר הגיעו השוטרים לעוצרו ניסה לברוח מפניהם ואף דחף שוטר.

            בהתייחס להמלצות שירות המבחן נטען כי המלצת שירות המבחן לשחרר אדם שאין לתת בו אמון לחלופה ואשר אין בכוחה להבטיח פיקוח הולם אינה ראויה. האם לא דאגה שבנה יתייצב לחקירה והיא מאשרת כי היא עצמה קיבלה זימון לחקירה ולא הופיעה. שתי המפקחות המוצעות הסתירו מבית המשפט כי נחקרו באזהרה בחשד לביצוע שיבוש הליכי משפט (ת/1), ת/2).

            טיעוני ב"כ המשיב:

5

            ב"כ המשיב סבור כי אין מקום לאבחנה בין חמשת המעורבים אשר שוחררו בתנאים מגבילים לבין משיב זה בשעה שלחלק מהמעורבים יש עבר פלילי מכביד מזה של המשיב שבפני, לגבי מאהר הייב אשר שוחרר נקבעה רמת מסוכנות גבוהה ולא בינונית כמו במקרה שבפני, למשיבים מוחמד האיל הייב ומוחמד סאלח הייב ששוחררו יוחסו עבירות חמורות יותר, מדובר בחבלות לא קשות וסיכון פרטני ולא כלפי הציבור כולו. מהתסקיר עולה כי לא מדובר בצעיר בעל דפוסים אלימים מושרשים, המפקחות מבינות תפקידן ומגויסות, המפקחים יכולים להתחלק על פני 24 שעות בביצוע הפיקוח. מדובר במרחק ג"ג מהמתלוננים. ב"כ המבקש עותר לאימוץ המלצת התסקיר ולשחרור המשיב בתנאים המוצעים.

 

דיון והכרעה :

א.        לאור הצהרת ב"כ המשיב בגין קיומן של ראיות לכאורה איני נדרש לדיון בנושא זה אך אציין כי מהיכרותי את חומר הראיות אכן עולה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב לרבות תיעודו של המשיב בתמונות סטילס ובתיעוד מצלמות האבטחה כמי שמבצע לכאורה העבירות המיוחסות לו בכתב האישום לעיל.

ב.          הן לאור הסכמת ב"כ המשיב והן מעיון בתיק החקירה לאחר שקבעתי כי מתקיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב בגין המיוחס לו בכתב האישום הגעתי לכדי מסקנה כי מתקיימת עילת מסוכנות כנגדו לצורך מעצרו עד תום ההליכים וזאת מהטעמים הבאים :

א.           בתיק החקירה ראיות לכך שהמשיב קשר יחד עם שאר המעורבים לביצוע עבירת התקיפה בנסיבות מחמירות. תכנון מוקדם זה מצביע על מסוכנות באשר אין מדובר באירוע ספונטני של התלהטות היצרים גרידא אלא תקיפה מתוכננת כאשר דואגים להביא את המתלונן באמתלה ל"שיחת הבהרה" ושם תוקפים אותו ואת חבריו. המשיב מאשר כי גולן קרא לו על מנת שיצטרף אליו למתחם מבעוד מועד, לטענתו על מנת שישמור במקום אך ברור מחומר הראיות כי גולן עשה זאת לאחר שתיאם פגישה עם המתלונן קאסם.

 

ב.         השימוש שעשו המשיב והמעורבים האחרים בכלי תקיפה כדוגמת מקלות, בגז מדמיע והעובדה כי שניים מהמשיבים מגיעים רעולי פנים , עובדה המפחיתה עכבות בקרב התוקפים אשר משוכנעים כי לא ניתן יהיה לזהותם ולדון אותם על מעשיהם האלימים.

6

 

ג.           מעיון בהרשעותיו הקודמות של מהמשיב לא ניתן שלא לתמוה כיצד אמון משיב זה על בטחון הציבור ושלומו במתחם קניות אותו פוקד ציבור רב מדי יום.

 

              לחובתו של המשיב שהגיע כביכול על מנת לשמור במתחם בזמן האירוע הרשעות קודמות בגין ביצוע 14 עבירות לרבות עבירות קשירת קשר לביצוע פשע - 3 עבירות, פריצה לבנין שאינו משמש למגורים - 2 עבירות, התפרצות לדירה המשמשת למגורים, פריצה לרכב, היזק לרכוש במזיד - 2 עבירות, גניבה - 2 עבירות וניסיון לגניבה - 2 עבירות.

 

            לחובתו של המשיב שני מאסרים מושכים, האחד אשר הוטל עליו בשנת 2009 למשך 14 חודשים והשני אשר הוטל עליו בשנת 2011 למשך 30 חודשים ואשר אותו סיים על פי הרישומים לרצות אך לאחרונה. במסגרת מאסרו האחרון הוטל על המשיב מאסר מותנה בן 10 חודשים בגין עבירת קשירת קשר לביצוע עבירה מסוג פשע אשר הינו בר הפעלה במידה ויורשע הנאשם בגין עבירה זו בתיק הנוכחי.

ד.         המשיב ציין בפני שירות המבחן כי הסתבך בעבר בגין קשריו החברתיים ונטייתו להיגרר אחר דמויות בעייתיות באיזור מגוריו, פעל מתוך שיקולים רגעיים וללא יכולת להתבונן בהשלכות מעשיו בעתיד. לטענתו החליט לנתק קשריו הבעייתיים ורק הגיע למקום העבודה כדי לשמור במקום אך מחומר הראיות עולה במפורש כי המשיב פועל בחבורה , נשמע להוראותיו של גולן הייב במקום ולא נראה כי המשיב ניתק קשריו העברייניים כפי שהצהיר בפני שירות המבחן. שירות המבחן מתרשם כי המשיב מתאפיין בחוסר בשלות רגשית ומתחבר לקודים התנהגותיים של תת תרבות עבריינית, מקיים קשרים חברתיים בעייתיים בסביבת מגוריו , מושפע מהם ולעיתים נגרר ומתקשה לקבל החלטות באופן בוגר ועצמאי. אמנם, שירות המבחן מציין כי המשיב אינו אדם בעל דפוסים אלימים מושרשים או פועל בתוקפנות במצב דחק אך העבירות נשוא כתב האישום אינן תוצאה של דחק אלא תכנון מוקדם, פעולה בחבורה באופן כוחני ומכאן כי הערה זו שירות המבחן אינה רלוונטית ביותר למקרה זה.

7

              שירות המבחן מעריך הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד כבינוני.

 

 

 

 

 

 

חלופת מעצר

 

סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996

קובע :

"(ב) בית המשפט לא יתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א) אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולענין סעיף קטן (א)(1), לא יצווה בית המשפט כאמור, אלא אם כן נתקיימו גם אלה:

 

(1) לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של המשיב, פחותה".

 

במעמד הדיון בבקשה שהתנהל בפני ביום 10/9/14 נחקרו 3 המפקחים המוצעים כמשמורנים על ידי המשיב בידי ב"כ המבקשת.

 

שקלתי בעניינו של המשיב כמצוות המחוקק האם ניתן להעדיף את חירותו של המשיב על פני שלילתה ואם ניתן לאיין מסוכנות המשיב באמצעות תנאי שחרור בערובה מתאימים . זאת לאור האלימות אשר ננקטה במקרה שבפני שאינה ברף הגבוה ביותר באספקט החבלות שנגרמו למתלוננים (חבלות קלות) והתרשמות שירות המבחן מהיעדר דפוסים אלימים מושרשים וההמלצה כי בצירוף פיקוח אלקטרוני וצו פיקוח ניתן לספק בקרה אפקטיבית אחר מילוי התנאים המגבילים.

 

8

עם זאת ולאחר שמיעת הצדדים, עיון בחומר הראיות לכאורה כנגד המשיב ובתסקיר שירות המבחן מצאתי כי אין בידי לתת אמון במשיב ואין בחלופה המוצעת כדי להבטיח את שלום הציבור וזאת מן הטעמים הבאים :

 

א.       לחובתו של המשיב שהגיע כביכול על מנת לשמור במתחם בזמן האירוע הרשעות קודמות בגין ביצוע 14 עבירות לרבות עבירות קשירת קשר לביצוע פשע - 3 עבירות, פריצה לבנין שאינו משמש למגורים - 2 עבירות, התפרצות לדירה המשמשת למגורים, פריצה לרכב, היזק לרכוש במזיד - 2 עבירות, גניבה - 2 עבירות וניסיון לגניבה - 2 עבירות.

 

          לחובתו של המשיב שני מאסרים מושכים, האחד אשר הוטל עליו בשנת 2009 למשך 14 חודשים והשני אשר הוטל עליו בשנת 2011 למשך 30 חודשים ואשר אותו סיים לרצות על פי הרישומים אך לאחרונה. במסגרת מאסרו האחרון הוטל על המשיב מאסר מותנה בן 10 חודשים בגין עבירת קשירת קשר לביצוע עבירה מסוג פשע אשר הינו בר הפעלה במידה ויורשע הנאשם בגין עבירה זו בתיק הנוכחי אך גם במאסר מותנה זה לא היה בכדי להרתיעו.

          אם לא די בכך הרי שיש לתת משנה חומרה לעובדה כי הרקע לביצוען לכאורה של העבירות המיוחסות למשיב הינו היגררותו אחר עבריינים בני אזור מגוריו והנה הנאשם שלחובתו שלוש עבירות קודמות בגינן הורשע בשל קשירת קשר לביצוע פשע חוזר לדפוס פעולה זה תוך שמאסר מותנה ממושך בגין עבירת קשירת קשר לביצוע פשע אינו מרתיעו והדבר אומר דרשני.

 

ב.         המשיב מוסר בחקירתו במשטרה כי לא ברח ממקום האירוע אך מדו"חות השוטרים עולה במפורש כי המשיב לא נראה במקום בשעה שחמשת המעורבים הנוספים נעצרו במקום לרבות גולן עימו הגיע המשיב ברכבו. פועל יוצא מכך כי המשיב לקח רגליו ועזב את המקום במהירות (המעצר בוצע תוך דקות בודדות מקרות האירוע והרי המשיב היה אמור להישאר במקום ולשמור לגירסתו). אם לא די בכך, המשיב לא טרח להסגיר עצמו במשך חודש ימים עד יום 25/7/14. במהלך תקופה זו נערכו ניסיונות לאיתור ומעצר המשיב בביתו : ביום 4/7/14 מסרו בני המשפחה כי אין להם קשר עם המשיב , ביום 12/7/14 ביקרו שוטרים בבית המשיב ומסרו הזמנה לאחיו של המשיב מג'ד ואדהם, ביום 15/7/14 בוצע ניסיון איתור ונמסרה הזמנה לאימו, וביום 16/7/14 ואף הושארו הזמנות לאחיו.

 

9

ג.         לאחר התחמקות המשיב מפני המשטרה במשך חודש תמים נודע מקום המצאו למשטרה, השוטרים ביקשו להיכנס לצימר בו שהה בצפת וכאשר המשיב הבחין בשוטרים הוא החל לרוץ לכיוון חלון הצימר , נתפס על ידי השוטר בידו , ניסה להשתחרר ולדחוף את השוטר העוצר. בחקירתו במשטרה אומר המשיב :

            "אני מכיר את החומרים של התיק אבל לא יודע הכול, אני יגיד לך שמספרים בכפר על התיק הזה, ככה אני יודע הכל, אני ידעתי שאני דרוש אבל הלכתי לטיול, והתכוונתי להסגיר את עצמי כשאני חוזר.

ש : אתה גר בכפר טובא. מדוע אתה שוכר צימר בצפת ?

ת: חלק מהטיול שעשיתי לעצמי"

 

ד.         שירות המבחן התרשם כי המשיב מתאפיין בחוסר בשלות רגשית ומתחבר לקודים התנהגותיים של תת תרבות עבריינית, מקיים קשרים חברתיים בעייתיים בסביבת מגוריו , מושפע מהם ולעיתים נגרר ומתקשה לקבל החלטות באופן בוגר ועצמאי. הוא אף קובע כי הסיכון להישנות עבירות האלימות אינו נמוך אלא בינוני. כאן המקום לציין כי שירות המבחן נמנע מכל התייחסות לביצוע עבירות הכשלת השוטרים והימלטותו השיטתית והממושכת של המשיב כפי שמיוחסות לו בכתב האישום והתייחס בעיקר לאותן עבירות המשותפות לו ולמעורבים הנוספים וזאת למרות העובדה כי להתנהלות זו השלכה ממשית על מידת הסיכון הנשקף מהמשיב ומידת האמון שניתן לתת בו באם ישוחרר בתנאים מגבילים.

 

משמעות האמון במשיב בהחלטת בית המשפט האם להורות על מעצר או שחרור בפסיקה הנוהגת:

 

"שאלת השחרור לחלופת מעצר תלויה, במידה מרובה, ביכולת ליתן במשיב אמון. זו מוסקת, בין היתר, מעברו של המשיב, מהתנהגותו של המשיב במהלך האירועים נושא כתב האישום ולאחריהם; ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה המובא לפתחו של בית המשפט (ראו: בש"פ 2737/10 שטרית נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 15.4.10); בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.2.07))." [בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.11), פסקה 13].

 

10

"כידוע, שחרורו של משיב לחלופת מעצר מבוססת על היכולת ליתן אמון במשיב (ראו למשל: בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.2.2007); בש"פ 4574/07 מדינת ישראל נ' אבוקיעאן ([פורסם בנבו], 28.5.2007)). עברו הפלילי של העורר מלמד כי לא ניתן לתת בו אמון כי לא יפר את תנאי מעצר הבית. לכך יש לצרף את העובדה שחלופת המעצר שהוצעה אינה נראית לי כזו שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר, בין היתר לאור העובדה כי אחת הערבות הינה אחותו הצעירה של העורר, אשר שירות המבחן עצמו העריך כי "לא יהיה נכון להטיל עליה תפקיד סמכותי ואחראי כלפי אחיה הבכור"." [בש"פ 2911/08 שוקרון נ' מדינת ישראל, (10.4.08) פסקה 16].

 

"בבסיסו, שחרור בערובה הוא מעין חוזה אמון בין המשוחרר לבין בית המשפט. המשוחרר מתחייב לכך שיעמוד בתנאים ובית המשפט, בהנחה שהוא נותן בו אמון- מורה על שחרורו. כל האמצעים הנוספים, יהיו אלו מפקחים בשר ודם או איזוק אלקטרוני, אינם אלא חישוקים שנועדו להבטיח את קיומו של החוזה, אולם אינם יכולים להוות את בסיסו" [בבש"פ 9854/06 עאטיאס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.12.06), פסקה 16].

         

סבורני כי ההלכה המובאת בהלכת בש"פ 9854/06 יפה לענייננו באשר הסיכויים להפרת התנאים מצידו של המשיב והמשך נקיטה באלימות הינם גבוהים להערכתי. מהתנהלותו זו של המשיב כאמור לעיל והקווים הבעייתיים באישיותו והתנהלותו כפי שעולים מתסקיר שירות המבחן באתי לכדי מסקנה כי לא אוכל לתת אמון במשיב נוכח התחמקותו הממושכת, המודעת מזירת ביצוע העבירות לכאורה עת נעצרו שותפיו של המשיב , במשך חודש ימים כאשר הוא מסתתר מהמשטרה ונחשף למרבית מחומרי החקירה המשותפים לתיקי המעורבים הנוספים ועד ניסיון הימלטותו מפני השוטרים שהגיעו לעוצרו בעיר צפת תוך נקיטה באלימות כנגד שוטר. הסבריו של המשיב כי ביקש לטייל או להסגיר עצמו לאחר החג הינם תירוצים דחוקים ואין בידי לקבלם לאור התנהלות המשיב.

 

למעלה מן הצורך ולאחר שקבעתי כי אין בידי לתת אמון במשיב שבפני מצאתי מקום להתייחס גם לחלופת המעצר המוצעת.

לאחר עיון בתסקיר שירות המבחן ושמיעת המפקחים המוצעים מצאתי כי אין בחלופה המוצעת כדי לאיין מסוכנות המשיב או אף להפחיתה לרמה המינימלית האפשרית וזאת מהטעמים הבאים :

 

11

א.        שירות המבחן מציין באופן מפורש כי המשיב לוקה בהיגררות אחר גורמים עבריינים באזור מגוריו ומכאן כי החזרתו למעצר בית בכפר מגוריו הינה בגדר השמת "מכשול בפני עיוור" ולא תביא לניתוק המתבקש בינו לבין גורמים עבריינים אלו. במיוחד יפים הדברים לאור המצג אשר ביקש המשיב להציג בפני שירות המבחן כי התנתק מאותם גורמים עברייניים משפיעים באיזור מגוריו באופן שאינו תואם לחלוטין את הראיות בתיק זה !

 

ב.         מצאתי את אימו של המשיב אשר ביקשה לפקח על בנה כמי שאינה מתאימה למשימה. אימו של המשיב טענה בפני שירות המבחן כי רואה בו מפרנס לאחר מות אביו וסבורה כי מדובר בתקופת מעצר בית קצרה שתאפשר לו לעבוד בשל מצוקת המשפחה. עם זאת, בפני טענה כי היא עצמה תפסיק לעבוד, גם בתה המפקחת תפסיק לעבוד ולפתע אין עוד מצוקות כלכליות הדורשות יציאתו של המשיב לעבודה. שינוי זה בגרסת המפקחת המוצעת הינו פתאומי וניתן להבינו אך ורק על רקע ממצא שירות המבחן לאור דבריה בפניו. אמו של המשיב טוענת כי לא נחקרה כחשודה במשטרה לאחר מעצר בנה השני לפני חודש ולאחר שהתובעת מרעננת זיכרונה מציינת כי אולי אכן נחקרה כחשודה שכן לא התייצבה לחקירה לאחר שהוזמנה על ידי המשטרה. כאשר נשאלה מדוע לא התייצבה לחקירה השמיעה שלל סיבות לרבות אשפוז בנה בבית חולים, לאחר מכן מסרה שבנה הלך לרופא, שיש לה בעיות שכן היא לבד עם 8 ילדים, היא לא מהכפר ואין לה עזרה . היא אף מסרה כי לא יכולה היתה להתקשר למשטרה שכן רק הבת שלה מדברת עברית והיא לפעמים הייתה עובדת ובאותה נשימה מסרה כי להתקשר למשטרה במקרה של הפרה לדבריה זה משהו קל ואותו תוכל לבצע.

 

אימו של המשיב נשאלה האם הינה מעורבת בחיי בנה והשיבה בהתייחס לתקופה בה היה המשיב בבריחה מהמשטרה כי לא ראתה אותו, לא היה בבית וכי החברים שלו אמרו לה שהוא בשמירה. היא לא שוחחה עימו שכן החליף מספרי טלפון שלו.

מכל אלו עולה כי אכן, כפי שהתרשם שירות המבחן, מדובר במפקחת מגוננת אשר לא מבינה הפסול במעשי בנה (לדבריה לא היה מעורב רבות בפלילים וכי "לא הרבה. היה שפוט זה כולה סה"כ 2", לא דאגה ליצור עימו קשר בתקופה בה שהה בבריחה וזאת למרות ביקורי השוטרים התכופים בביתה והחיפושים שביצעו לאיתורו בביתה, פועלת על פי דפוס של חוסר שיתוף פעולה עם רשויות החוק ואכיפת החוק על ידי בנה אינה נר לרגליה.

 

12

ג.         מעדותה של האחות תגריד הייב עולה כי מדובר באחותו הצעירה של המשיב ואף אני התרשמתי כפי שהתרשם שירות המבחן כי אחות זו מגוננת על המשיב. עם זאת, סבורני כי אין די במקרה זה בהתחייבות האחות לפקח על המשיב "כמיטב יכולתה" בלשון התסקיר. לא התרשמתי מדברי האחות ואף מנוכחותה בדיון כי יש בכוחה להוות דמות סמכותית אשר המשיב יסור למרותה. האחות מוסרת כי בכל החודש במהלכו חיפשה המשטרה את המשיב היא לא ידעה כי אחיה דרוש למשטרה וזאת למרות מספר חיפושים שבוצעו בביתה והעובדה כי ידעה על האירוע. הדבר מלמד על אי אמינותה מצד אחד באשר מדובר באחות אשר גרה בבית ועובדת בתקופה הרלוונטית יום אחד בלבד בשבוע ומאידך באם אכן לא היתה מודעת לכך, ניכר כי הינה מנותקת משאר בני המשפחה. בניגוד לדברי אימה מוסרת האחות כי בתקופה בה שהה המשיב בבריחה מהמשטרה היתה עימו בקשר , הוא שהה בבית והיא דיברה איתו. זאת בניגוד לגירסת המשיב עצמו כי יצא "לטייל" בתקופת החג (רמדאן), וטענת אימה כי המשיב לא שהה כלל בבית באותה התקופה. היא מסרה כי באה לבית המשפט אך ורק כדי לספר מה היה אך מאשרת שלא יודעת באמת מה היה באירוע. גם עדה זו הכחישה בפני כי נחקרה באזהרה וגם לאחר שהתובעת מעמתת אותה עם הרישום הפלילי בגין חקירתה באזהרה בגין עבירת שיבוש הליכי משפט הנ"ל עומדת בהכחשתה.

 

לאור דברי המפקחת המוצעת לא התרשמתי כי האחות יכולה לבצע תפקיד הפיקוח נאמנה בעת שהעידה בפני בית משפט גירסה תמוהה שאינה מהימנה עלי בגין הימצאות המשיב בבית, היעדר מודעותה לחיפושי המשטרה אחריו והתנערותה מחקירה באזהרה ועוד בגין עבירת שיבוש מהלכי משפט.

 

ד.         הגם שמצאתי כי המפקח המוצע עומר עשוי לשמש מפקח ראוי, כפי שגם התרשם שירות המבחן, הרי שמדובר בעוסק עצמאי אשר מבלה שעות ארוכות מחוץ לבית לצורך תפקידו כמהנדס ועשוי לשמש גיבוי בלבד ולחלק מימי השבוע ושעות היום בלבד.

 

נקבע בפסיקה כי הפיקוח האלקטרוני, ככלל, יוכל לשמש "חיזוק" לפיקוח האנושי, בבחינת "כותפות הנוספות לחגורה", ולא להחליפו.

ר' לעניין זה בש"פ 5772/10 קם נ' מדינת ישראל וכן בש"פ 6466/09 גוצ'ן נ' מדינת ישראל.

בשעה שמצאתי כי הפיקוח האנושי אינו ראוי במקרה זה ולא יכול לשרת את מטרתו כראוי אין ממש בהצעת פיקוח אלקטרוני אשר לאור מגבלותיו אינו משמש אינדיקציה למיקום המשיב בכל רגע נתון ונותן מענה מושהה בלבד העשוי להיות הרה גורל במקרה זה.

 

בטרם סיום אתייחס לטענת ב"כ המשיב כי אין לבצע אבחנה בין המשיב לשאר המעורבים אשר שוחררו בתנאים מגבילים למעצרי בית מלאים בכפר טובא זנגריה , חלקם אף בפיקוח אלקטרוני.

 

13

סבורני כי כל מקרה לגופו ונסיבותיו.

הגם שמדובר באירוע אחד בגינו מואשמים שישה מעורבים והגם שחמישה מהם שוחררו בתנאים מגבילים אין הדבר מחייב גזירה שווה במקרה שבפני בעניינו של משיב זה.

שלושה טעמים מרכזיים מבדילים עניינו של המשיב שבפני מזה של החמישה האחרים :

 

א.        המשיב נמלט מן הדין תקופה ארוכה של חודש ימים תוך שהוא יודע בוודאות כי נדרש לחקירה וזאת החל מבריחתו מזירת האירוע עת נעצרו המעובים הנוספים (בני משפחתו) ובמשך חודש שלם . בריחה זו לוותה בשכירת צימר בעיר צפת , החלפת מספרי טלפון באופן תכוף כדי שהמשטרה לא תתחקה אחריו וניסיון בריחה מהשוטרים בעת מעצרו תוך הפעלת אלימות כנגד השוטר העוצר בעת הבריחה. התנהלות זו לא אפיינה איש מהמעורבים הנוספים, גם ביחס למוחמד האיל הייב ומוחמד סאלח הייב אשר ניסו לברוח מזירת האירוע ונעצרו במקום.

 

ב.         המשיב שבפני הינו המשיב היחיד שמאסר מותנה תלוי ועומד כנגדו בשעת ביצוען לכאורה של העבירות נשוא תיק זה. מדובר במאסר מותנה ממושך שלא הרתיע המשיב לפעול לצורך ביצוע עבירות פשע תוך קשירת קשר עם אחרים לביצוען - דפוס פעולה אשר אופייני למשיב זה במהלך השנים האחרונות.

 

ג.         מעבר לאי מתן אמון במשיב זה מצאתי כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי להבטיח שלום הציבור ולהפיג החשש המובנה במקרה זה מהימלטות המשיב מהדין ור' לעניין זה התרשמותי מהמפקחות המוצעות בעניינו של המשיב.

 

לאור האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

 

 

 

ניתנה והודעה היום כ"ב אלול תשע"ד, 17/09/2014 במעמד הנוכחים.