בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטות בית המשפט אשר להפקדה כספית הנדרשת עובר למעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני.

על פי החלטה קודמת ועדכנית (מיום 2.7.2023), נקבע כי לאחר קיומם של דיונים רבים בתיק נוכח אי עמידת המשיב בתנאי ההפקדה, הסכום הופחת "עד לנקודה בה לא ניתן להפחיתו עוד". ערר המשיב על החלטה זו נמחק על ידו לאחר דיון.

הסכום אשר נקבע כתנאי לשחרור (עד לנקודה בה לא ניתן להפחיתו עוד) הינו סך של 11,500 ₪, זאת לאחר שהמשיב הצהיר (ראה דיון מיום 13.6.2023) כי כבר הפקיד סכום של 13,500 ₪.

בבקשתו זו של המשיב נטען כי ההפקדה על סך 13,500 ₪ הוכחשה במסגרת הכחשת עסקה, ומתבקש כי המשיב יפקיד עתה 12,000 ₪ כתנאי לשחרור ו-13,000 ₪ בתוך 7 ימים.

המבקשת התנגדה לבקשה, שכן מדובר הלכה למעשה במחצית מהסכום המקורי שנקבע כתנאי לשחרור בסך 25,000 ₪, זאת בנוסף לצורך להבטיח את עילות המעצר על ידי סך משמעותי אשר בעבר לא הרתיע את המשיב.

דיון

במסגרת הדיון נשאל ב"כ המשיב מי הפקיד עבור המשיב סך של 13,500 ₪ ומדוע נעשתה הכחשת עסקה על ידו ולא היו בפיו תשובות מספקות. נמסר כי מדובר בחבר משפחה אשר המשיב העביר לו 13,500 ₪ והוא שילם עבור המשיב את ההפקדה הנדרשת נוכח חובותיו של המשיב. ברם, פרטיו של אותו מפקיד לא היו ידועים, לא למשיב ולא לבא כוחו. בנסיבות אלו, סבורני כי אין לקבל את הטענה אשר ברקע הבקשה הנוכחית בדבר עוולה או חסרון כיס אשר נגרמו למשיב בעל כורחו והמצדיקים התחשבות והקלה. האינדיקציה נוטה יותר לכיוון של לפעולות אחרות שאינן תמימות ובקשר עם המשיב, אשר כאמור לא יודע או לא רוצה לספק פרטים אשר לאותו אחר, לו העביר על פי טענתו 13,500 ₪.

בנוסף, היענות לבקשה תהווה הפחתה משמעותית ביותר מסך ההפקדה אשר נקבע בסופו של יום ולאחר דיונים רבים כסך הפקדה מינימלי בנסיבות העושה והמעשה.

ודוק, לא ניתן לתת אמון במשיב כי יפקיד הכספים לאחר שחרורו, זאת נוכח התנהלותו בעבר הקרוב ובמסגרת הליך זה, עת בה לא הפקיד את יתרת ההפקדה הנדרשת לאחר שחרורו לאחר שהתחייב לעשות כן.

מכל המקובץ לעיל, מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, כ"ג אב תשפ"ג, 10 אוגוסט 2023, במעמד הצדדים.