בפניי בקשה לעיון חוזר ולצמצום שעות מעצר הבית.

ביום 31/1/22 הוגש כנגד המבקשת, יחד עם עוד שלושה, כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות מרמה שונות, כמפורט בכתב האישום.

כתב האישום מגולל מסכת מרמה בה נטלו חלק כל הארבעה, כך לכאורה.

ביום 8/2/22, הורה בית המשפט (כב' השופט ג. קרזבום), על שחרורה של המבקשת למעצר בית מלא בביתה בכפר בענה, בהסכמת הצדדים.

בבקשה לעיון חוזר שבפני בית המשפט, נטען, כי במשך כ-10 חודשים, מאז שוחררה למעצר בית, נמצאת המבקשת במעצר בית מלא, כאשר היא מקפידה על קיום כל התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט, דבר המלמד על כך שהמבקשת ראויה לאמונו של בית המשפט, ועל כך שהמסוכנות הנטענת כלפיה התפוגגה.

עוד נטען, כי בשל מצבה הבריאותי המורכב, הכולל צורך קבוע של טיפול בעיניים, יש להקל בתנאי מעצרה.

המדינה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי מלכתחילה, הפגינה המדינה עמדה הגונה ומתחשבת במבקשת, הנובעת הן בשל חלקה הקטן במסכת המרמתית נשוא כתב האישום, והן בשל נסיבותיה האישיות, מצבה הבריאותי ועברה הפלילי הנקי.

משכך, אין ניתן לפנות שוב לבית המשפט, על סמך אותם שיקולים אשר נשקלו בעבר על ידי בית המשפט, ואשר בעטיים נשלחה המבקשת למעצר בית, בעוד שותפיה שוהים במעצר באיזוק אלקטרוני.

עוד נטען על ידי המדינה, כי התקיימו בתיק העיקרי כעשרה דיונים להקראת כתב האישום ועד היום לא נשמעה תשובת המבקשת, לרבות תשובת שותפיה לאמור בכתב האישום, הדחיות היו מטעמים שונים של ההגנה, ועל כן, יש לזקוף את חלוף הזמן לחובת המבקשת.

דיון והכרעה:

סעיף 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), קובע, בין היתר, כי עצור או משוחרר בערובה, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בנוגע לתנאי מעצרו אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו הנסיבות, או עבר זמן ניכר מאת מתן ההחלטה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ובחנתי את התיק, מצאתי כי קמה עילה לעיין מחדש בתנאי המעצר, בשל חלוף הזמן, המצדיקה הקלה בתנאי המעצר.

בבש"פ 2613/92 משולם נ' מדינת ישראל (1992) הבהיר השופט חשין המנוח את המושג "שינוי נסיבות" כך:

"המושג "שינוי נסיבות" לאמור, קיומו של הצדק לעריכת עיון חוזר - יש וראוי לפרשו ברחבות, ולעיתים גם חלוף הזמן, כשהוא לעצמו, עשוי להצדיק עיון חוזר".

ראו גם: בש"פ 9075/96 טופול נ' מדינת ישראל (1997); בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל (2006); ולחלוף הזמן כעילה עצמאית ראו בש"פ 6432/10 אבו אחמד נ' מדינת ישראל (2010).

מדובר בתקופה משמעותית של - 10 חודשים, בהם נתונה המבקשת, במעצר בית מבלי שנרשמה לחובתה כל הפרה.

המבקשת מסרה לבית המשפט, על מצוקתה הכלכלית עקב העדר פרנסה. על החשיבות הרבה שיש בשילובו של משוחרר בתנאים חזרה במעגל העבודה, בין היתר, גם לצרכי שיקומו, עמד בית המשפט העליון בבש"פ 427/11 עמאר נ' מדינת ישראל (2016); ראו גם בש"פ 3864/21 מועלם נ' מדינת ישראל (2021).

על אף שחלקה באירוע נשקל בעת הסכמת הפרקליטות להשמתה במעצר בית, ראוי לשוב ולשים עובדה זו לנגד עיננו שעשה שבוחנים את בקשתה להקלה בתנאים, כדי לשקול את מסוכנותה. מעיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים, ובכתב האישום, עולה כי המבקשת, נטלה חלק קטן יחסית במנגנון המרמתי הלכאורי.

אציין בהקשר זה, כי בדיון המעצר מיום 8/2/22, הסכימה המדינה לשליחת המבקשת, למעצר בית מלא, לצד תנאים מגבילים נוספים, בשים לב להבחנת חלקה של המבקשת בתוכנית העבריינית מושא כתב האישום, מיתר שותפיה לכתב האישום (אפנה לדבריו של הפרקליט הממונה אשר הופיע באותו דיון בעמ' 4, שורות 12 ו-13; עוד אפנה לתגובה לבקשה הנוכחית, בה חוזר הפרקליט על ההבחנה האמורה, כאחד השיקולים שהובילה למעצר הבית).

עוד אחזור ואציין, את העובדה, שמדובר במי שהיא נעדרת עבר פלילי ולכאורה עולם הפשע זר לה.

כל אלה תומכים במסקנה, כי חלוף הזמן הקהה את המסוכנות הנשקפת ממנה, אם כי זו עדיין קיימת בהינתן התשתית הראייתית הלכאורית נגדה.

בנוסף, התעודות הרפואיות שהוצגו לבית המשפט במסגרת בקשות קודמות, מלמדות על כך שמדובר במי שהיא כבדת ראייה, בעלת עין תותבת וזקוקה לטיפולים רפואיים.

בנסיבות מצטברות אלה, אני מוצא תשתית ובסיס להקל בתנאי המעצר.

יחד עם זאת, על ההקלה להיות הדרגתית, המסוכנות אמנם קהתה במידת מה, בשל חלוף הזמן, אך לא התפוגגה, והתשתית הלכאורית עומדת בעינה.

לכן, הסרת הקלה בתנאים המגבילים, ראוי שתעשה באופן מדוד ומאוזן, בהתחשב בכל מכלול הנתונים.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

פתיחת "חלון" יומי, בין השעות 08:00 ועד השעה 14:00

החלון נפתח על מנת לאפשר למבקשת לחפש עבודה כפי שהצהירה בפני, וכן על מנת לאפשר לה לקבל טיפולים רפואיים.

ככל שתאתר עבודה מסודרת, ותמציא אסמכתא לכך, אשקול הקלה נוספת לצורכי תעסוקה.

יתר התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט מיום 8/2/22 - יעמדו על כנם.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשפ"ג, 11 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.