1

בפני בקשה לעיון חוזר, בעתירה לאפשר למבקש יציאה לעבודה כפי שנטען בפרוטוקול הדיון מיום 11/7/19.

המבקש נעצר ביום 15/05/2019, שהה במעצר של ממש כחודש ימים ושוחרר למעצר בית מלא עם פיקוח ערבים, עד היום, ללא עדות להפרת התנאים.

המבקש הודה בהזדמנות הראשונה והתיק העיקרי קבוע לטיעונים לעונש.

המבקש אוחז ברישיון נהיגה משנת 2016, לחובתו 16 הרשעות קודמות, ביניהן חמורות.

בפרוטוקול שחרור המבקש לתנאים המגבילים מיום 11/6/19, סוכם כי המבקש יוכל להגיש בקשה לשינוי התנאים בחלוף חודש.

2

ב"כ המבקש טען כי מדובר במבקש שלא הפר תנאים, שלמד את הלקח, ששהה בכלא 30 ימים ומבקש כי תינתן לו הזדמנות לנהל את חייו ולחזור לשגרה. המבקש בעצמו טען כי עובד אצל אותו מעסיק מעל שנה ומשמש כמנהל עבודה במחסן לתשמישי קדושה, הוצג מכתב ממעסיק שסומן נ/1 על פיו המעסיק מבקש לשחרר את המבקש לעבודה בחברה שלו. עוד כתב במכתב כי עבודתו אינה כרוכה בנהיגה וכי הם מודעים לכך שלמבקש אסור לנהוג. המעסיק התייצב לדיון בעניין המבקש ביום 19/8/19 והוסף כמפקח מתאים. הוסברה לו משמעות הפיקוח והוא הבין אותה וטען כי יכול לפקח על המבקש בזמן שהותו בעבודה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לא חלף מספיק זמן מרגע שחרורו ממעצר וכי אין שינוי נסיבות, עוד טענה כי לא ניתן לבטוח במבקש וזאת בין היתר גם לאור התנהלותו בתיק העיקרי.

ביום 11/6/19, שוחרר המבקש ממעצרו בתנאי מעצר בית מלא, בהסכמת המשיבה וסוכם שיוכל להגיש בקשה לעיון חוזר בתנאים בתוך חודש.

ממכתבו של המעסיק עולה כי שעות העבודה הן 07:00 עד 19:00.

דיון

בבואי להידרש לבקשה יש לשקול מחד את הפגיעה בחירותו ובפרנסתו של המבקש ומאידך יש לשקול מהי מידת האמון שניתן לתת בו והאם ובאילו אמצעים ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המבקש בנהיגה.

חוק המעצרים כמו גם פסיקה עניפה של בתי המשפט התייחסו לשאלת הפגיעה בחירותו של המבקש ולשאלה האם האינטרס הציבורי גובר על זכויות היסוד של המבקש. נקבע כבר כי על בית המשפט למצוא את האיזון הנכון בין המסוכנות הנובעת מנהיגת רכב לבין הפגיעה בחירות המבקש ולשאוף לאיין את המסוכנות הזו בכל דרך שמצמצמת את הפגיעה בחירות המבקש.

לעניין זה מצאתי מקום לציין כי המבקש שוחרר ממעצר של ממש בהסכמת התביעה וחלף זמן של כחודשיים וחצי בו שהה המבקש בתנאי מעצר בית מלא ללא כל הפרה.

כהמשך ישיר, יש לבדוק האם ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש בנהיגה למשל על ידי פסילת רישיון נהיגה, מעצר בית חלקי, פיקוח אדם והטלת ערבויות. הבסיס להחלטה בנושא זה הוא ההתרשמות של בית המשפט באם ניתן לתת אמון במבקש כי יכבד את החלטת בית המשפט, לא יפר תנאים ולא ינהג ברכב עד לסיום ההליכים בתיק.

3

המבקש היה נתון במעצר של ממש תקופה של חודש ימים ומצוי במעצר בית מלא, ללא אפשרות יציאה לעבודה מיום 11/6/19 ועד היום.

בשים לב לחלוף הזמן מהמועד בו הוגבלה חירותו של המבקש, לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים, את ההחלטות הקודמות בתיק, את העובדה כי המבקש שוחרר ממעצר של ממש בהסכמת המשיבה, את העובדה כי המבקש לא הפר את תנאי השחרור שנקבעו, בהתחשב במועד בו נקבע התיק לטיעונים לעונש ולאחר ששקלתי את כל השיקולים המתחייבים: שמירה על זכויות הנאשם מחד וההגנה על האינטרס הציבורי מאידך, נחה דעתי כי הגיע השלב בו ניתן להעמיק את האמון במבקש, לאחר שמילא אחר כל תנאי מעצרו וצווי בבימ"ש ככתבם וכלשונם מבלי לבצע ולו הפרה אחת ותוך ששהה בתנאים מגבילים לא פשוטים, תחת פיקוח ובקרה מתמידים.

באשר לטענות ב"כ המבקש לעניין השהייה במעצר בית, אני מפנה לדבריו של כב' הש' עמית בבשפ 5564/11 - פלוני נ' מדינת ישראל, היפים לתיק זה:

"... אך יש לזכור כי גם מעצר בית מלא הוא בגדר הגבלה, ואף הגבלה קשה, על חירות הפרט, במיוחד בהאידנא, שבירור התיק העיקרי עלול להתארך חודשים ואף שנים. אין זה מהדברים הקלים "לטפס על הקירות" משך חודשים רבים בין ארבעה כתלים. הבטלה עלולה להביא לידי שעמום והשעמום לידי חטא שלהפרת תנאי מעצר הבית ולהסתבכות נוספת של הנאשם. לכך יש להוסיף כי מעצר בית ממושך עלול לפגוע בפרנסתו של הנאשם ושל בני ביתו התלויים בו למחייתו..."

מפנה לעמ"ת 44763-04-12 מדינת ישראל נ' גיל חתוקה שם קבע כב' השופט קאפח כי ראוי להגביל את מעצר הבית לחודשיים, אשר יהוו חשבון נפש לנהג בשל כך כי הותרת הנהג בטל וחסר מעש לא תשרת איש.

מפנה לבש"פ 2857/06 אליהו ממן נ' מדינת ישראל שם קבעה כב' השופטת עדנה ארבל: "ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצורכי מחייתו מלמדת אותנו, כי אף שמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהא ראוי לאפשר זאת".

4

מפנה לבש"פ 8369-09-09 משה בצר נ' מדינת ישראל שם קבעה כב' הש ופטת ארבל כי: "יציאה לעבודה עונה הן על האינטרס הפרטי של הנאשם - יכולתו להעסיק את עצמו בתקופה זו ואף לדאוג לפרנסתו ולפרנסת משפחתו; אך עונה היא גם על האינטרס הציבורי במקרים רבים, שכן תנאי מעצר בית לאורך תקופה ארוכה עלולים לגרום לתסכול ולבטלה ולהוביל להפרת תנאי השחרור ולביצוע עבירות נוספות".

לסיכום, סעיף 21(ב)(1)( לחוק המעצרים מחייב את בית המשפט לבחון בכל מקרה לגופו האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר שפגיעתה בחירות המשיב הינה פחותה.

במקרה דנן, מצאתי בשלב זה, כי אוכל לתת אמון במבקש שלא יפר את החלטתי ולא ינהג כל עוד הינו פסול וזאת אף אם ישוחרר לשעות היום בלבד לצורך עבודה. התקופה שחלפה ממועד העבירה הינה עילה מספקת לעיון חוזר לחלופת מעצרו.

עיון חוזר בחלופת מעצר כרוך תמיד בנטילת סיכון להישנות התנהגות עבריינית אצל המבקש. בנסיבות דנן מצאתי מקום לקבוע כי מדובר בסיכון סביר שיש מקום לקחתו.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

1.         המבקש רשאי לצאת ממעצר הבית למקום עבודתו בימים א' עד ה' בין השעות 07:00 עד ,18:00 שם יהיה מפוקח, בכל השעות, על ידי מר יוסי עזר ת.ז. 027775816. המבקש יגיע למקום עבודתו ויחזור למקום מעצר הבית כאשר הוא מלווה על ידי אחד המלווים המורשים בתיק זה. למען הסר ספק, בימים א' עד ה' בין השעות 18:00 עד 19:00 ישהה המבקש במעצר בית מלא בתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 11/6/19.

2.         בשעות בהן התרתי יציאה לעבודה המבקש יהיה כל העת בפיקוח אישי וצמוד של מר יוסי עזר ת.ז. 027775816, אשר ערב אישית לקיום תנאי שחרורו של המבקש.

3.         כל האמור ואף ההיתר ליציאה לעבודה ייכנס לתוקפו רק לאחר חתימת הערב מר יוסי עזר על ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪, להבטחת הפיקוח וההשגחה ולקיום תנאי שחרורו של המבקש כאמור בהחלטה זו.

4.         המבקש מוזהר כי כל הפרה של תנאי יציאתו לעבודה או תנאי חלופת המעצר עלולה להוביל לביטול חלופת המעצר, למעצרו וכן להפעלת הערבויות שנגזרו.

5.         יתר התנאים יוותרו על כנם.

6.         למען הסר ספק, יובהר כי המבקש פסול לנהיגה בכל כלי רכב וזאת עד לתום ההליכים כנגדו בהתאם להחלטה מיום 11/6/19.

המזכירות תודיע לצדדים.

5

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ט, 20 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.