1

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

לצד הבקשה הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה ואי ציות להוראת שוטר.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 30/8/14 בשעה 02:30 לערך נהג הנאשם ברכב שבבעלותו, שעה שהינו פסול לנהיגה.

שוטרים שהבחינו ברכב המשיב הורו לו לעצור, אך המשיב לא שעה להוראותיהם, הסיט את רכבו ימינה נגד כיוון התנועה, ובהמשך אף יצא מרכבו והחל להימלט מהשוטרים רגלית.

מיד ובסמוך לכך, נצפה המשיב כשהוא מחוץ לרכב ובקרבתו.

בדיון שהתקיים בפני ביום 01/09/14 טענה המבקשת לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בגינן יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

2

את טענתה בדבר קיומן של ראיות לכאורה סומכת המבקשת על עדות השוטרים לפיה בסמוך לאחר שהורו לו לעצור את רכבו, נצפה המשיב נמלט עם הרכב, תוך ביצוע עבירות תנועה ובהמשך, נמצא המשיב ביחידות מחוץ לרכב שבבעלותו כשאין הוא מוסר את שמו של האדם שלטענתו נהג ברכב.

מנגד, טען המשיב באמצעות בא כוחו לכרסום ממשי בראיות התביעה משלא נבדקה טענת המשיב, לפיה נהג ברכב מר ג'וואדת מוחמד, חברו של המשיב, ששמו נמסר לחוקר המשטרה, אשר בפניו נגבתה הודעת המשיב.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהוגש לעיוני ובחנתי טענות הצדדים אני סבור כי יש מקום להורות על מעצרו של המשיב למספר ימים נוספים, וזאת על מנת לאפשר למבקשת להשלים את החקירה.

כאמור, הראיות שבפני קושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. ואולם, קיים ספק לגבי הידיעה הברורה כי המשיב הוא אשר נהג ברכב, וזאת לנוכח עדותו בשטח כי חברו נהג ברכב ובהמשך, כשמסר בחקירתו במשטרה את שם חברו אשר לטענתו נהג ברכב. אותו אדם ששמו נמסר אף התייצב במקום האירוע בשלב מסוים כפי שעולה ממזכר שערך אחד השוטרים.

משעלתה טענה זו, היה על המבקשת לפעול בכל דרך על מנת לבררה, ומסכים אני כי נפל פגם בעבודת המשטרה, אשר מיהרה להגיש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום הליכים טרם מוצתה החקירה.

ככלל, אני סבור אין לאפשר מצב לפיו יימנע מהתביעה להשלים חקירה מקום בו הדבר נדרש לשם גילוי האמת, עשיית צדק או הגנה על הציבור (ראה: ע"פ 951/80 קניר יצחק נ' מדינת ישראל).

לטעמי, בכל שלב של המשפט, בו התגלו ראיות או הועלו טענות המחייבות ביצוע פעולות חקירה, וקל וחומר שעה שמדובר בכאלו הנדרשות לשם הגנתו של נאשם, יש לפעול לשם הגשמת מטרה זו.

הדברים מקבלים משנה תוקף, לנוכח החלטת בית משפט השלום מיום 30/08/14 בבקשה למעצר ימים (בתיק מ"י 42948-08-14), בה הופנתה תשומת לב המבקשת על די בית המשפט לצורך שבנטילת טביעות אצבע מרכבו של המשיב, זאת לשם אישוש או הפרכת טענת המשיב בדבר זהותו של נהג הרכב בפועל, דבר שלא נעשה.

3

עם זאת, אין מדובר בפגם היורד לשורשו של ענין והמצדיק שחרורו של המשיב לאלתר, רק מטעם זה.

מחומר החקירה שבפני עולה כי המשיב נבדק בסמוך לאחר האירוע בבדיקת שכרות אשר העלתה כי בגופו נמצא אלכוהול בשיעור 280 מיקרוגרם. אמנם אין הדבר משתכלל לכדי עבירה של נהיגה בשכרות, אך יש בו כדי להצביע על מסוכנותו של המשיב, אשר זה לא מכבר, וביום 10/04/14 נדון לפסילה למשך 24 חודשים בגין עבירה של נהיגה בשכרות (פל 6785-01-14).

אם בכך לא די, הרי שבימים אלו מתנהל נגד המשיב הליך משפטי בבית המשפט לתעבורה בתל אביב בגין עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירות שעל פי הטענה בוצעו על ידו ביום 05/07/14.

עיון בגיליון ההרשעות התעבורתי של המשיב מעלה קיומן של מספר הרשעות לא מבוטל אשר כולל גם תאונת דרכים (משנת 2008).

מסוכנותו של המשיב כפי שמשתקפת מנסיבות האירוע נשוא כתב האישום והן מעברו התעבורתי המכביד, והחשש הקיים מפני שיבוש הליכי משפט בתיק שבפני, אינם מאפשרים שחרורו בתנאים וקיום השלמת החקירה לאחר שחרורו.

לסיכום, לאחר עריכת איזון בין זכותו של המשיב להליך הוגן לבין התשתית הראייתית הראשונה המונחת בפניי והמסוכנות הלכאורית הנשקפת ממעשיו של המשיב, מצאתי להורות על הארכת מעצרו עד ליום 04/09/14, וזאת לצורך השלמת החקירה בנוגע לזהות הנהג ברכב.

קובע לדיון בנוכחות הצדדים ביום 04/09/14 בשעה 11:30.

המשיב יובא באמצעות שב"ס.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, בנוכחות הצדדים.