1

בפני בקשת הסנגור, עו"ד חוסאם ותד, להורות כי עניין הפסילה בה נתון המבקש הסתיים לאחר 6 חודשי פסילה.

לדבריו משפטו של הנאשם נקבע לחדש ספטמבר 2015 וכי יש להורות על החזרת רישיון הנהיגה לידיו.

ב"כ המבקש טען כי לפי הוראות סעיף 50 (ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 בחלוף 6 חודשים ממועד פסילת רישיון הנהיגה הפסילה בטלה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת.

בבש"פ 2172/12 מוחמד הוואש נגד מדינת ישראל החליט בית המשפט העליון לדחות טענה זו בקובעו, כי ההחלטה לפסול את העורר מלהחזיק רישיון נהיגה עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו התקבלה במסגרת ההחלטה על שיחרורו של העורר לחלופת מעצר לפי הוראות סעיפים 21 (ב) (1) ו- 48 לחוק המעצרים מבחינה זו אין בענייננו להיזקק להוראות פקודת התעבורה שחרורו של המבקש היה כרוך בפסילתו מלנ ג ד תום ההליכים החלטת השחרור של המבקש ניתנה במסגרת הבקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים ולא במסגרת בקשות או הליכים לפי פקודת התעבורה ולפיכך הפסילה ניתנה במסגרת קביעת תנאי שיחרור לחלופת מעצר מכוח חוק המעצרים.

המסקנה הינה כי הפסילה במקרה זה לא ניתנה לפי הוראות סעיף 46 (ב) לפקודת התעבורה אלא היא היותה תנאי שיחרור שעמד בתוקפו עד לתום ההליכים כנגד המבקש.

2

לפיכך הנני דוחה את בקשתו של הסנגור.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ה, 03 מאי 2015, בהעדר הצדדים.