מ”ת 8186/06/17 – מדינת ישראל נגד רועי גיגי (עציר) – בעצמו
בית משפט השלום בבאר שבע |
||
מ"ת 8186-06-17 מדינת ישראל נ' גיגי(עציר)
|
|
14 דצמבר 2017 |
1
|
לפני כבוד השופטת שוש שטרית |
|
|
המבקשת |
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד ענבר וינשטוק
|
||
נגד
|
|||
המשיב |
רועי גיגי (עציר) - בעצמו ע"י ב"כ עו"ד מוחמד אבו עבייד
|
||
[פרוטוקול הושמט]
החלטה
בקשה לעיון חוזר בגדרה עותר המשיב להפנותו לשירות המבחן על מנת שזה יגיש תסקיר מעצר בו תיבחן אפשרות שילובו בהליך טיפולי.
דין הבקשה להידחות. לפנים משורת הדין איני משיתה הוצאות על ב"כ המשיב, אולם על המשיב באופן חריג אשית הוצאות בגין הליך זה.
המשיב הוא משיב מסוכן, המסוכנות ממנו כלפי המתלוננת הינה גבוהה ובאופן מיוחד. המדובר במשיב מניפולטיבי, שאין לתת בו אמון, אין לסמוך עליו ומקומו מאחורי סורג ובריח.
בעניינו של המשיב הוגשו שני תסקירים, שניהם שליליים ביותר, בשניהם הערכת סיכון גבוהה ביותר, שירות המבחן שלל כל אפשרות של שילוב המשיב בהליך טיפולי נוכח אותה מסוכנות, בהקשר זה אני מפנה להחלטותיי מיום 14.6.2017 ומיום 16.7.2017 וכן לדיון שהתקיים בפני כב' השופט בן טולילה ביום 20.8.2017.
2
מעבר לאותה מסוכנות אשר שוללת כל אפשרות לשילובו של המשיב בהליך טיפולי כזה או אחר בקהילה כזו או אחרת, יש להוסיף ולציין כי טענת ב"כ המשיב בכל הנוגע להתנהלות בתיק העיקרי אינה מדויקת בלשון המעטה.
עיון בתיק העיקרי מחדד במניפולטיביות של המשיב אשר במספר דיונים שהתקיימו בפני בית המשפט חזר וטען כי הוא לא מסתדר עם בא כוחו והדיונים נדחו מעת לעת. לא רק זאת אלא שהגדיל לעשות ב"כ המשיב אשר הגיש ביום 10.12.2017, 6 חודשים לאחר מעצרו של המשיב, בקשה לעיון בחומר חקירה על פי סעיף 74 וכן בקשה לפי סעיף 108, בהקשר זה אני מפנה להחלטת כב' השופט פורר מיום 3.12.2017. נראה כי מי שגרם לכך כי ההליך בתיק העיקרי לא יתנהל בצורה סבירה ומהירה הוא המשיב ולא בית המשפט ולא התביעה ובוודאי שלא המתלוננת.
כך או כך, בקשה לבחינת התאמתו של המשיב להליך טיפולי בחלוף חצי שנה מאז מעצרו ראוי ותבוא בהליך העיקרי ולאחר שיוכרע דינו. לא יעלה על הדעת שהמשיב יתנהל כפי שהוא מתנהל בתיק העיקרי ויבוא מצד שני בהליך המעצר לבקש בחינת התאמתו לחלופה טיפולית. נראה שמדובר במי שמנצל הליכי משפט, מצד אחד מעכב את ההליך העיקרי ומצד שני מגיש בקשות בהליך המעצר כשעניינו הסתיים זה מכבר וכשהבקשה אותה הגיש ראוי היה כי תוגש במסגרת התיק העיקרי ובשלב הנכון בו צריך להגישה.
סיכומם של דברים, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המשיב לשלם לאוצר המדינה סך של 1,000 ₪. התשלום ישולם 30 ימים לאחר שחרורו של המשיב ממעצר/ממאסר.
ניתנה והודעה היום כ"ו כסלו תשע"ח, 14/12/2017 במעמד הנוכחים.
|
שוש שטרית, שופטת בכירה |
