בחנתי טענות המשיב אשר עתר כי מותב זה יתן צו 'זמני' לפי סעיף 15.

אולם המעצרי הוא אולמי; על כן דרישת הראיות לכאורה, עילת המעצר, היו ביסוד הקושיה הראשונה בדיון

במצב דברים זה, הסמכות ליתן הוראת אשפוז מצויה ביד גורם הטיפול ולחילופין המותב בתיק העיקרי.

סברתי כי אדרש לכתיבה בנושא; עם זאת, עיינתי בבש"פ 509/12 מ"י נ' פלוני; אביא הקטע הרלבנטי- הממצה הנושא-

"סיכומו של דבר, שסעיף 15 לחוק לטיפול בחולי נפש, מכוון עצמו לבית המשפט הדן בהליך העיקרי.

על השופט הדן בהליכי המעצר, לבחון את סוגית המעצר לפי דיני המעצרים (ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר). כאשר קיים חשד לבעיה בתחום הנפשי, רשאי שופט המעצרים להורות על בדיקה פסיכיאטרית וככל שלא ניתן לערוך את הבדיקה אלא בתנאי אשפוז, להורות על אשפוזו של העצור לשם הסתכלות, והכל במסגרת סעיף 16 לחוק לטיפול בחולי נפש. מכל מקום, החשוב לענייננו הוא, שבית המשפט של מעצרים אינו קובע אם הנאשם כשיר לעמוד לדין במסגרת סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש.

            נסכם את האמור לעיל בתרשים הבא:

סופו של דבר בפרפרזה על האמור בברית החדשה (הבשורה על פי מתי)- תנו לשופט המעצרים את אשר לשופט המעצרים ולמותב בתיק העיקרי את אשר למותב בתיק העיקרי.

ב"כ המשיב יציע מועד בו אורה כפי שהצעתי, והמותב בתיק העיקרי יעשה על מנת לסיים המלאכה לאור המוסכם בין הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשפ"ג, 17 מאי 2023, בהעדר הצדדים.