1

1.         עניינה של החלטה זו בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים בת.פ. 8989-04-14.

2.         בתיק הפלילי הנ"ל מואשם המשיב בכתב אישום מתוקן בשתים עשרה עבירות הצתה על רקע העובדות הבאות:

"1. ביום 30.3.14 בשעה 22:10 לערך יצא הנאשם מהישוב עלי לעבר מטע עצי זית הנמצא בין הישוב עלי לכפר קריות, בשטחי יהודה ושומרון (להלן - המקום), המעובד על ידי פלשתינאים.

2.   הנאשם הצית תשעה עצי זית ותיקים הנטועים במקום, והבעיר אש בשלושה עצים נוספים. מתוך תשעת עצי הזית שהוצתו, ארבעה עצים שייכים למר יאסר מנצור, עץ אחד שייך למר מוחמד מחמוד ועץ נוסף שייך למר חאזר חליל - שלושתם פלשתינאים תושבי הכפר קריות.

3.   הנאשם עשה את המתואר בסעיף 2 לעיל על רקע עוינות כלפי שכניו הפלשתינאים.

4.   במעשיו המתוארים לעיל, שילח הנאשם אש בדבר לא לו, ועשה כן במטרה לפגוע בצמחיה".

3.         הסניגור הסכים כי קיימות ראיות לכאורה למה שנכלל בכתב אישום, אך טען לחולשה מסוימת של הראיות. את הדגש בטיעוניו שם הסניגור על מה שקשור לעילת מעצר ולחלופת מעצר. לטענתו, במכלול הנסיבות יש מקום לשחרר את המשיב בתנאי של הרחקה מהאזור שבו בוצעו לכאורה העבירות, ולכל היותר - למעצר בית בבית הוריו שבזכרון יעקב (המרוחק כנ"ל), תוך שבמקביל יוזמן תסקיר מעצר שיבחן אפשרות של יציאה לעבודה.

2

4.         לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי בשלב הנוכחי אין לקבוע קטגורית כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים. גם אין מקום להורות כבר עתה על שחרור בתנאים. האיזון הנכון הוא לקבוע עתה כי המשיב ייעצר עד החלטה אחרת ובמקביל לכך להזמין תסקיר מעצר ולקבוע דיון, שבמסגרתו ניתן יהיה לבחון את האמור בתסקיר שיתקבל ולעמוד על כל הדרוש לצורך הכרעה. זאת בהינתן תמונה מלאה בקשר לאישיותו של המשיב, לחלופות שתעמודנה על הפרק ולכל יתר הנחוץ.

5.         לתוצאה דלעיל אני מגיע על יסוד שילובם של אלה:

א.        לא רק שקיימות ראיות לכאורה (כפי שהסכים גם הסניגור), אלא שאין לקבוע כי הן "מכורסמות" ובוודאי לא שהן חלשות במידה כזו שיש בה להצדיק שחרור כבר עתה ובטרם קבלת תסקיר מעצר. לעניין זה מקובל עליי ניתוחו של ב"כ המבקשת. די לעניין זה במה שנצפה בסרטון, במצוין בדוח של השוטר סרוסי כי תחילת מה שנראה בסרטון היא ב"חושה" של המשיב ובכך שבדוח הפעולה של השוטר תמאנה לאסה נכתב כי צוותו עצר את המשיב בעקבות הכוונה של סרוסי, לאחר שהמשיב ניסה לברוח מהם. בהמשך לכך ובכלל, מקומן של הטענות הספציפיות שהעלה הסניגור בקשר לראיות עשוי להיות בתיק העיקרי ואין בהן לשנות מן האמור לעיל בכל הנוגע לבקשה דנן.

ב.         חומרתה של עבירת ההצתה בכלל, אך חומרה מופחתת שיש לייחס לה במקרה דנן כשמדובר בשטח פתוח וכשההסתברות שתגרום סיכון לחיי אדם הייתה נמוכה מאד. עולה מכך עילת מעצר של מסוכנות, אך בדרגה מופחתת.

ג.         תגבור עילת המסוכנות בענייננו בשל כך שלכאורה בוצעו ההצתות על רקע לאומני ומתוך עוינות לאוכלוסיה הפלסטינאית.

ד.         העובדה שאין למשיב הרשעות קודמות, אך יש קביעה (בת.פ. (של', י-ם) 12658-01-11) כי ב-8.9.10 ביצע עבירה של ניסיון להיזק לרכוש במזיד.

ה.        הימנעות ממתן משקל לכתב אישום נוסף, התלוי ועומד נגד המשיב בבית משפט השלום בירושלים, משלא נתקיים הדרוש כדי שיינתן משקל לכך (וראו למשל בש"פ 6718/06 פלוני נ' מ"י, החלטה מ-10.9.06).

ניתנה היום, י' בניסן תשע"ד, 10 באפריל 2014, במעמד הנוכחים.