עמ"מ 39900-12-24

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגנית הנשיא ר' פרידמן-פלדמן) מיום 7.12.2024 במ"מ 63367-11-24, בה אושר צו מעצר מנהלי שניתן בעניינו של המערער על-ידי שר הביטחון מכוח סעיף 2 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979.

1. המערער נעצר לחקירה פלילית, בסופה הורה שר הביטחון על מעצרו המנהלי מיום 29.8.2024 ועד ליום 25.11.2024. בתום תקופת המעצר האמורה, הורה שר הביטחון על מעצרו המנהלי של המערער לתקופה נוספת בת שלושה חודשים ועד ליום 25.2.2025, כאשר הובהר כי אין כוונה להאריך את מעצרו פעם נוספת בהעדר מידע חדש או שינוי נסיבות משמעותי. בפרפראזה הגלויה שנמסרה בעניינו של המערער, צוין כי "מוכר כי לך קשרים לסוחרי אמל"ח באיו"ש בדגש מול אברהים יחיא רג'בי. ידוע כי לך עיסוק באמל"ח. מוכר כי לך פעילות המסכנת את בטחון האזור".

2. צו המעצר הנוכחי אושר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, עליה נסוב הערעור דנן. לאחר שבחן את החומר החסוי שהוצג בפניו בדיון מיום 26.11.2024, בו גם נחקר נציג שב"כ, קבע בית המשפט המחוזי כי התשתית הראייתית הקיימת בעניינו של המערער מלמדת על סכנה ממשית ומוחשית לביטחון המדינה והאזור, וכי אין בחלוף הזמן מעת הוצאת צו המעצר הראשון כדי להפחית מעוצמת המסוכנות הנשקפת מהמערער. בית המשפט המחוזי התייחס לטענת אפליה שהעלה המערער, בזיקה להתבטאויות שר הביטחון שדווחו בתקשורת, והבהיר כי אין מקום לקבוע כי מתקיימת מדיניות מפלה בין אזרחים יהודים וערבים בהתייחס למעצרים מנהליים. זאת, בשים לב לעמדת שר הביטחון שהובאה בתגובת המדינה לפיה "השיקול הבלעדי העומד בבסיס מדיניות השר לעניין שימוש בכלי המעצר המנהלי הינו ביטחון המדינה והוא בלבד. כל מקרה אשר יובא בפני השר יבחן לאור מדיניות זו, זאת ללא כל אפליה בין יהודים וערבים".

3. מכאן הערעור שלפניי, בגדרו טוען המערער לביטול צו המעצר המנהלי ולחילופין לקיצורו. המערער טוען, בעיקרו של דבר, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי נשקפת מהמערער סכנה, שהרי לא הובא כל מידע עדכני בעניינו המצדיק את המשך מעצרו. אשר לטענת האפליה, חוזר המערער על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי, וגורס כי עמדת שר הביטחון שהובאה בתגובת המדינה "איננה אמת".

4. לאחר שעיינתי בחומר החסוי שהונח לפניי, מצאתי כי זה מבסס היטב את מסוכנותו של המערער, כמתואר בפרפראזה הגלויה, וכי המשך מעצרו של המערער אכן נדרש לשם הגנה על ביטחון המדינה. אשר לטענות המערער לאפליה, ולנוכח עמדתו הרשמית של שר הביטחון כפי שהובאה לפני בית המשפט המחוזי, לא ראיתי להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לפיהן לא הונחה תשתית ראייתית המעידה על מדיניות סותרת. יובהר כי פרסומים בתקשורת, עליהם סומך המערער את טענותיו, אינם יכולים להוות בסיס לטענות כאמור.

הערעור נדחה אפוא.