1.  בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה [מ"ת 60680-05-24; כב' השופט ב' שרמן] מיום 4.6.24, במסגרתה הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.  בקצרה ייאמר כי נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של כניסה לישראל שלא כדין. על פי כתב האישום, ביום 23.5.24 נמצא העורר שוהה בחיפה, כשאין בידו היתר כניסה ושהיה כדין.

3.  ב"כ העורר עתר להורות על שחרור בתנאים שיבטיחו התייצבות המשך המשפט. נטען כי מדובר במי שאין לחובתו הרשעות קודמות, ולא יוחסו לו עבירות נלוות. בית המשפט, לאחר עיון בתיק החקירה, ציין כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, כי "עולים סימני שאלה רבים לגבי סיבות ונסיבות כניסתו לישראל ושהייתו בה", וכי כניסתו לישראל מלווה בנסיבות מחשידות באופן אשר "חקירתו מותירה רושם עגום למדי של התחמקות ממתן תשובות והסברים". משכך, הרי שקמה עילת מעצר שעניינה מסוכנות. עוד נקבע כי לאחרונה חלה החמרה משמעותית ברמת הענישה של שוהים בלתי חוקיים, באופן שגם צעיר נעדר הרשעות קודמות צפוי לעונש של מאסר בפועל - עובדה המגבירה את החשש הטבוע להימלטות מאימת הדין.

4.  מכאן הערר. לטענת העורר, התיק העיקרי קבוע לישיבת הקראה ליום 30.6.24. יש להניח כי במעמד זה יסתיים ההליך. צפוי כי העורר יידון לעונש מאסר בפועל בן חודשיים, וכי יזכה לניכוי מנהלי. משכך, הרי שבפועל צפוי העורר לרצות עונש מאסר בן חודש אחד, העולה על תקופת המעצר בה הוא צפוי להימצא מועד ההקראה. בדיון בפני היום הציע ב"כ העורר כי העורר ישוחרר בתנאים הכוללים הפקדה כספית וכן ערבות צד ג'. בתנאים אלו יש כדי להבטיח את התייצבות העורר להמשך משפטו.

5.  המשיבה סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט. נטען כי לעורר מיוחסת עבירה של כניסה לישראל שלא כדין, ברף לא נמוך של חומרה. אין כל דרך להבטיח את התייצבות העורר להמשך משפטו, ומשכך לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא.

6.  בתום הדיון נטלתי לעיוני את תיק החקירה. לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, עיינתי בתיק החקירה ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים - נחה דעתי כי דין הערר להידחות.

7.  לא מצאתי כל שגגה בהחלטת בית המשפט קמא - לא בניתוח העובדות ובקיומן של ראיות לכאורה, לא בסיווג עילות המעצר ועוצמתן, ולא בקושי הטמון בחלופת מעצר, בנסיבות העניין.

8.  המדובר בתשתית ראייתית שאינה מורכבת. כעולה מדו"ח הפעולה של השוטרים יבגניה מרנר ומוחמד חג'אג'רה - העורר עורר חשד לאחר שבמהלך פעולות אכיפה הבחינו השוטרים ברכב חונה באמצע נתיב תנועה, ובעורר אשר "נעלם" כשהבחין בשוטרים. השוטר ביקש לברר למי הרכב על מנת לבצע מסירה של הודעת תשלום קנס - והבחין בעורר יושב במספר. השוטר המתין לעורר, ביקש ממנו להזדהות, וזה מסר לשוטר כי הוא "גר בוואדי". הוא נשאל לשם הרחוב אך לא השיב. לבסוף הזדהה, והתברר כי מדובר בשוהה בלתי חוקי. בחקירתו מסר פרטים המעוררים סימני שאלה, וכן פרטים אשר נבדקו - והופרכו (לרבות טענה כי בעבר החזיק בהיתר כניסה לישראל). עוד התברר כי המשיב מנוע כניסה לישראל על ידי שירות הביטחון הכללי.

9.  נוכח האמור - נראה כי בצדק קבע בית המשפט קמא כי בידי המבקשת ראיות לכאורה, וכי ראיות אלו אינן מלמדות רק על קיומה של עילת מעצר שעניינה התחמקות מהליכי שפיטה. אכן, נסיבות המעצר מחשידות, חקירתו אינה תורמת לפיזור הערפל סביב נסיבות הגעתו לישראל ושהייתו בה. לא ניתן להתעלם מכך שקמה בעניינו של העורר עילת המעצר שעניינה מסוכנות.

10.  קמה גם עילת מעצר שעניינה שיבוש מהלכי משפט והתחמקות מהמשך הליכי שפיטה. בהקשר זה ראוי לציין, כפי שנקבע בבש"פ 7751/23 אבו עואד נ' מדינת ישראל (26.10.23), כי אין לקבוע כלל קטגורי לפיו דינם של שוהים בלתי חוקיים להיעצר עד תום ההליכים נגדם. ייתכנו בהחלט מצבים בהם תישקל אפשרות שחרורו של שוהה בלתי חוקי לחלופת מעצר, ככל שבכוחה של החלופה המוצעת לאיין או להפחית מאוד את החשש להימלטות. אלא שבענייננו, השילוב בין עילות המעצר (מסוכנות ושיבוש) - מעמיד את העורר במקום אחר מזה שנקבע בבש"פ 6781/13 קונדוס נ' מדינת ישראל (1.11.13).

11.  על כך הוסיף, בצדק, בית המשפט קמא כי מגמת ההחמרה בענישה בעניינם של שוהים בלתי חוקיים - מגבירה אף יותר את החשש להימלטות.

12.  החישובים אשר פורטו על ידי ב"כ העורר, בעניין משך הזמן בו צפוי העורר להיוותר במעצר, לעומת העונש הצפוי לו (בניכויים מניכויים שונים) - כבודם במקום מונח. בסופו של יום, תנאי בסיסי לשחרור לכל חלופת מעצר, הוא מידת האמון שניתן לתת בנאשם כי ימלא אחר התנאים המגבילים. בהיעדר אמון שכזה, נסללת הדרך לטובת העדפת המעצר הממשי על פני חלופתה המעצר.

13.  אשר על כן, ומשלא מצאתי כל שגגה בהחלטת בית המשפט קמא - אני דוחה את הערר. העורר יוותר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' סיוון תשפ"ד, 09 יוני 2024, בהעדר הצדדים.