1.  בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות [מ"ת 18357-03-24; כב' השופט י' וסרקרוג] מיום 10.7.24, במסגרתה הורה על ביטול המעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, וכן התיר למשיב להיפגש עם המתלוננת.

2.  בקצרה - נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, היזק לרכוש במזיד והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. על פי כתב האישום, המשיב והמתלוננת בני זוג, ולהם בת משותפת. בעת הרלבנטית הייתה המתלוננת בהריון. ביום 3.3.24 החל המשיב לצעוק על המתלוננת ולגדף אותה. המתלוננת ביקשה לחייג למוקד 100 באמצעות הטלפון הנייד שלה. המשיב חטף את מכשיר הטלפון מידה תוך שהוא מושך בראשה בחזקה, דוחף אותה ומפיל אותה ארצה. המשיב השליך את מכשיר הטלפון בחוזקה לרצפה וגרם לניפוצו, ובהמשך נטל מכשיר טלפון נוסף של המתלוננת - ואף אותו ניפץ אל הרצפה. המתלוננת דרשה מהמשיב שייצא מהבית, וזה תקף אותה, דחף אותה וסטר לה. בהמשך השליך את המחשב הנייד של המתלוננת ארצה, גרם לניפוצו ועזב את הבית.

3.  המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, הופנה לקבלת תסקיר (אשר לא בא בהמלצת שחרור) ובית המשפט הורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. המשיב הגיש ערר על החלטת המעצר [עמ"ת 31866-04-24], ובית המשפט המחוזי הורה על החזרת הדיון לבית המשפט קמא, וכן על עריכת תסקיר משלים אשר יבחן גם אפשרות מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני. ביום 26.5.24 הורה בית המשפט קמא על מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני.

4.  ביום 4.7.24 הוגשה בקשה לעיון חוזר מטעם המשיב. המשיב עתר להסיר את התנאים המגבילים בעניינו, בין היתר נוכח העובדה כי ביום 30.6.24 הודה בעובדות כתב אישום מתוקן ונשלח לקבלת תסקיר טרם טיעונים לעונש. כתב האישום המתוקן כולל הן תיקון של העובדות, והן מחיקת העבירה של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, והמרתה בעבירה של תקיפה סתם.

5.  בית המשפט נעתר חלקית לבקשת המשיב, הורה על הסרת האיזוק ואף התיר מפגשים (ללא פיקוח) בין המשיב לבין המתלוננת, וכן על העתקת מקום מעצר הבית לבית אמו של המשיב. מכאן הערר.

6.  לאחר ששמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערר להידחות.

7.  אכן, ככלל שינויים בתנאים מגבילים, ראוי כי ייעשו באופן מדורג [ר' בש"פ 977/20 בעניין עמאר]. ודאי שאלה הם פני הדברים מקום בו נאשם מצוי בתנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני, ועל פי רוב יש תחילה לוודא כי המסוכנות פחתה, טרם החלטה בדבר הסרת האיזוק (לא כל שכן - צמצום התנאים המגבילים לכדי מעצר בית לילי בלבד). ר' בהקשר זה בש"פ 966/16 בעניין זידאן.

8.  אלא שעדיין - אין לך כלל בלי יוצאים מן הכלל. בענייננו של המשיב, סבורני כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט, אשר החלטתו מפורטת ומנומקת, ונראה כי לא התעלם ממכלול גורמי הסיכון בעניינו של המשיב. לעניין זה יש לתת את הדעת לתיקון המשמעותי בעובדות כתב האישום, כמו גם לסעיפי העבירה בהם הודה המשיב והורשע. יש להתחשב גם בעובדה כי חווית המעצר הייתה גורם מרתיע וטראומטי מבחינתו של המשיב, באופן אשר הביאו לבחון באופן ביקורתי את התנהלותו. המשיב מוכן כיום להליכי טיפול, ולשקם את התא המשפחתי. המתלוננת שותפה לנכונות זו של המשיב. שירות המבחן התרשם מ"מוטיבציה פנימית מובהקת", לצד הבנה ראשונית בדבר דפוסי ההתנהגות המכשילים.

9.  בית המשפט קמא אף שמע את המתלוננת, המצויה כיום בהריון מתקדם ובשמירת היריון. זו פירטה את התרשמותה מהמשיב כאדם שאינו אלים. המתלוננת מסרה כי בתם המשותפת מצויה כעת במצב נפשי מורכב וזקוקה לאב תומך. המתלוננת ציינה כי היא זקוקה לעזרתו של המשיב, כי היא אינה חוששת ממנו וכי ברצונה לשקם את המשפחה.

10.  בית המשפט קמא קבע כי התיקון של כתב האישום ומצבה הרפואי של המתלוננת - מהווים בהצטברם לכדי שינוי נסיבות המצדיק עיון מחודש בהחלטה. איני סבור כי נפלה שגגה בהחלטתו.

11.  בסופו של יום, הרושם הוא כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב פחתה. חזקה עליו כי דווקא בעת הזו, בעת שהוא מצוי בתחילתו של הליך טיפולי מול שירות המבחן, בואכה טיעונים לעונש -יקפיד המשיב על קלה כעל חמורה, וייזהר לבל יפר את התנאים המגבילים, כאשר ברור כי הפרה כלשהיא של התנאים עלולה להביא לחזרתו למעצר מאחורי סורג ובריח.

12.  סבורני לפיכך כי בית המשפט קמא לא שגה בעת שהורה על ביטול הפיקוח האלקטרוני והתיר מפגשים של המשיב עם המתלוננת, נוכח הצורך המשפחתי בטיפול בבת המשותפת, נוכח מצבה של המתלוננת והקושי שלה לטפל בבתם הקטינה, ובשים לב לתיקון בכתב האישום וליתר נסיבות העניין (לרבות עברו הפלילי של המשיב, אשר אינו מכביד).

13.  הערר נדחה לפיכך. על מנת לאפשר לצדדים להיערך, לרבות היחידה לפיקוח אלקטרוני, אני מורה כי האיזוק האלקטרוני יוסר החל מיום ג', 16.7.24 שעה 12:00, ובמועד זה גם ייכנסו לתוקף יתר התנאים המגבילים שנקבעו בהחלטת בית המשפט קמא מושא הערר.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' תמוז תשפ"ד, 14 יולי 2024, בהעדר הצדדים.