החלטה

1. זהו ערר על החלטת בית משפט השלום במ"ת 30846-09-24 מיום 16.9.24, לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים.

2. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו 17 כניסות לישראל שלא כחוק. על פי עובדות כתב האישום, ב - 17 מועדים שונים, שהה העורר באזור העיר ירושלים, וזאת מבלי שהחזיק היתר כדין.

3. בבית משפט השלום, אישר ב"כ העורר קיומן של ראיות לכאורה ביחס לכניסתו של העורר לישראל ביום 1.9.24, וזאת עת כעולה מחומר החקירה נתפס הוא במרכז ירושלים, אך כפר בשאר הכניסות וטען, כי העורר היה במועדים האמורים בביתו או בסמוך אליו, וכי הטלפון הנייד נקלט באנטנות הסמוכות, שבשטח ישראל. לכך מצביע הוא כי כל האיכונים האחרים, על בסיס הטלפון הנייד שאחז, שהינו גם זה שהיה בידיו עת נתפס הוא במרכז ירושלים, הם באזור גילה והר חומה.

4. בית משפט קבע, על בסיס הודעת העורר כי הטלפון הנייד שאחז היה עמו כל העת, ופלט האיכונים שהוצג - כי קיימות ראיות לכאורה ברף הנדרש, זאת אף כי ציין כי לא ניתן להתעלם מטענתו של ב"כ העורר, אך המקום לערוך בחינה מעמיקה הוא במסגרת ההליך העיקרי.

5. בערר שהוגש ובדיון בפני חזר העורר על הטענה כי למעט המקרה היחיד בלב ירושלים, בו נתפס, כל יתר האיכונים הינם מסמוך לגדר ההפרדה, חלקם בסמוך לביתו וחלקם בסמוך למקומות בשטחים בהם היה בזמנים הרלבנטיים. לטענתו, הטלפון שבידו הינו עם קו של חברה ישראלית, וההתחברות אליו הינה באמצעות אנטנות שבתחום מדינת ישראל, ומשכך גם אדם הנמצא בצד השטחים, יאוכן באמצעות אנטנות שבתחום מדינת ישראל, מה שאינו מלמד כי שהה בישראל.

6. טענתו היא לפיכך כי מעת שזו הראיה היחידה שבנמצא, ולא הוגשה חוות דעת לעניין איכוני טלפון המלמדת כי איכון באמצעות אנטנה ישראלית פירושו בהכרח הימצאות בישראל - אין ראיות לשהייתו בישראל, זולתי הפעם היחידה בה נתפס אשר היא כשלעצמה אינה מצדיקה מעצר עד לתום ההליכים.

7. כפי שציין בית משפט השלום, עיון בפלט מעלה כי העורר אוכן במועדים שונים ברחוב לאו פיקרד, בהר הזיתים, ברח' הרוזמרין, בצומת גילה ובנווה דניאל, ולצורך שלב ההליך הנוכחי, ועל פניו בהליך בו אנו מצויים, מקים הדבר ראיות לכאורה שהעורר נכנס לישראל בהזדמנויות נוספות מעבר לפעם בה נעצר.