המקרה שלפני לא מעלה חריג לכלל האמור. בית משפט קמא קבע קיומן של ראיות לכאורה למיוחס לעורר: עבירות אלימות במשפחה כלפי בת זוגו, שבוצעה לכאורה בעודה בהריון, בעת האחרונה, בשלושה מקרים שונים וסמוכים זה לזה. פרטי האירועים הנטענים מופיעים בכתב האישום, כשעצם ריבוי המקרים והישנותה של אלימות בהם מעלים מסוכנות. האחרון שבהם (כרונולוגית) אף כולל אקטים אלימים מטרידים של הנחת כף היד על פיה של המתלוננת למשך זמן, למרות ניסיונותיה להסיר את היד כדי לנשום, ותוך גרימת חבלות בפיה שדם ניגר ממנו. העובדות שבכתב האישום גם מעלות קשר אפשרי בין מקרי האלימות לבין חששות של העורר על רקע הלידה הצפויה, חשש מגירושין וחשש שהמתלוננת תעזוב אותו (ראו למשל בפסקה 4 לאישום הראשון).

הדברים מעלים מסוכנות, שאפשר כי היא קשורה ברכיבים מן הדינמיקה הזוגית. ההחלטה להוסיף ולברר סוגיות אלה באמצעות שירות המבחן, על מנת לעמוד על עצמתה של עילת המעצר והאפשרות אם קיימת להתמודד עמה באמצעות חלופת מעצר, אינה החלטה המקימה את אחת העילות התחומות להתערב בהחלטת ביניים.

לצד אלה, ציין בית משפט התרשמות מסוימת מאמו של המשיב שחלופת המעצר הוצעה בפיקוחה, לאחר שזו נשאה דברים באולם. לא אחזור על ההתרשמות, אך גם בה יש כדי לחדד את הצורך בבחינה של גורם מקצועי.

בהינתן כל אלה, למרות הנתונים העומדים לזכות העורר כולל עברו הנקי, איני סבור כי מדובר באחד המקרים בהם על ערכאת הערר להידרש ל"ערר ביניים".

לכן, הערר נמחק.

המזכירות תעביר לצדדים.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשפ"ה, 22 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.