1

נוכחים:

בשם העוררת עו"ד אתי מוריס-כהן

המשיבה בעצמה וב"כ עוה"ד אבו מדיעם

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

בהליך ערעור זה, מבקשת העוררת - מדינת ישראל, להשיג ולערור על החלטה שניתנה אמש, בבית משפט השלום בבאר-שבע, במסגרתה, הורה בית משפט קמא על שחרור המשיבה ממעצר, זאת בערובה ובתנאים מגבילים כפי שנקבעו בהחלטה.

בטרם ייבחן הערר לגופו, ראוי לסקור בקצרה את השתלשלות העניינים עד להגשת כתב האישום ולאחר מכן למתן ההחלטה מושא הערר.

2

עניין לנו במשיבה, ילידת 1993, אשר על פי הטענה, נמצא כי ביום 28.5.2014 בשעת צהריים היא שהתה ביחד עם אחרת בכניסה לישוב שגב שלום, זאת בשעה שהמשיבה לא החזיקה בידה היתר כניסה ובוודאי ששהותה בתחומי מדינת ישראל לא הותרה על פי דין.

יצוין כי המשיבה הינה תושבת הרשות הפלסטינית.

בעקבות כך הוגש נגד המשיבה כתב אישום ובד בבד עתרה המאשימה למעצר המשיבה עד לתום ההליכים. במסגרת הבקשה נטען כי קיים חשש של התחמקות מהליכי שפיטה וכן קיים אף יסוד סביר לחשש כי המשיבה תשוב ותסכן את בטחון הציבור אם תשוחרר מאחר ונמצא כי עלה בידה לעבור את הגבול תחת עינם הבוחנת של רשויות הביטחון ותחנות המעבר. עוד צוין, כי למשיבה רישום פלילי בדמות הרשעה כאשר הרשעה זו הינה בגין שני אירועים קודמים של כניסה לישראל שלא כחוק וכאשר במסגרת אותה הרשעה נשלחה המשיבה לריצוי מאסר בפועל ואף הופעל מאסר מותנה שריחף מעל ראשה ואם לא די בכך הרי שעובר לביצוע העבירה בגינה הוגש נגדה כתב אישום זה עתה מרחף מעל ראשה מאסר מותנה בר הפעלה של 4 חודשים.

בימ"ש קמא שכאמור נדרש אמש לבקשה לעצור את המשיבה עד לתום ההליכים סבר כי הגם שקיימת תשתית ראייתית והגם שמתקיימת עילת מעצר לפחות בדמות חשש להימלטות מן הדין עדיין נכון יהיה לומר כי חשש זה ניתן להסרה על דרך של קביעת תנאים שיבטיחו את התייצבות המשיבה להליכי שפיטה. בהמשך לכך, קבע איפוא בימ"ש קמא כי המשיבה תשוחרר חזרה לביתה וכי להבטחת התייצבותה להליכי שפיטה היא חויבה בהפקדת ערבון כספי לצד התחייבות עצמית וכן ערבויות של שני צדדים שלישיים שהם תושבי מדינת ישראל.

המדינה אינה משלימה עם החלטת השחרור ולשיטתה לא היה מקום להורות על שחרורה של המשיבה שכן אין בתנאים שנקבעו כדי להבטיח את הסיכון של הימלטות מן הדין, שלא לדבר על כך כי המשיבה בהתנהגותה כי מורא הדין אינו לנגד עיניה.

ב"כ המשיבה סבור כי החלטת בימ"ש קמא היא סבירה ומיישמת כהלכה את הדין ואת הפסיקה וכי אין לומר כי החלטה זו מצדיקה את התערבות של ערכאת הערעור במיוחד כאשר עילת המעצר רובה ככולה נסובה סביב החשש להימלטות מן הדין.

3

בבואי לבחון הערר נתתי דעתי לגישות השונות כפי שהן באות לידי ביטוי בפסיקתו של בית המשפט העליון וגם אצל חלק משופטי בית המשפט המחוזי בנוגע לעילת המעצר הנוגעת לנאשמים אשר כתב האישום התלוי ועומד כנגדם מייחס להם עבירה של כניסה לישראל ותו לא. אכן ניתן לומר כי ככלל עיקר עילת המעצר בנוגע לשוהים שלא כחוק בתחומי מדינת ישראל נסוב סביב החשש כי אם ישוחררו לא יתייצבו להליכי שפיטה ובעניין זה כבר נקבע לא אחת כי החשש האמור משמעותי וניכר ככל שיהיה ניתן להסרה במידה משמעותית על דרך של קביעת ערבויות לצד ערבונות כספיים משמעותי. אולם, נדמה כי דינו של ערר זה להיות מוכרע באופן שבו יש להביא בחשבון את העובדה שהיא בגדר מושכלות יסוד ולפיה כל שחרור יסודו באמון בסיסי שיכול וצריך בית המשפט לרחוש לנאשם. בענייננו, המדובר במשיבה, אישה צעירה אשר לא זו בלבד שהיא שבה ונכנסת לתחומי מדינת ישראל מבלי שכניסתה זו הוסדרה בהיתר על פי דין הרי שנמצא כי אך ביום 27.1.14 היא נדונה למאסר בפועל למשך 30 יום ובה בעת הופעל מאסר מותנה של שלושה חודשים אשר נגזר עליה בהליך שמועדו מאי 2013 כך שבפועל נשלחה המשיבה ביום 27.1.14 לרצות 4 חודשי מאסר בפועל שאכן יש למנות אותם מיום מעצרה דהיינו החל מיום 2.1.14. העובדה כי כבר ביום 28.5.14 המשיבה מרהיבה עוז ונכנסת שוב לתחומי מדינת ישראל יש בה כדי להעיד שמורא הדין אינו מונח לנגד עיניה של המשיבה וכי זו לא הפנימה כלל את חומרת התנהגותה ואף לא סיגלה לעצמה התנהלות אשר מכוונת למנוע חידוש הסיכון לשלום הציבור ובטחונו.

בעניין זה אבקש להדגיש כי מדינת ישראל כמדינה ריבונית משקיעה משאבים אנושיים וכספיים מרובים לצורך הבטחת הסדר והביטחון בגבולותיה. העובדה כי עולה בידי אנשים בלתי מורשים כדוגמת המשיבה לשוב ולהיכנס לתחומי מדינת ישראל מלמדת כי עדיין על המדינה לרכז מאמצים רבים וניכרים כדי להתמודד עם תופעה זו. שלא לדבר על כך כי כשם שאנשים בלתי מורשים ואפילו תמימים כדוגמת המשיבה אשר בו לשבור את לחמם בתחומי מדינת ישראל מצליחים לחדור ולעבור את הגבול כך תיתכן האפשרות כי אותם חורשי רעה ייכנסו למדינת ישראל על מנת לזרוע בה הרס ופורענות. במצב דברים זה איני סבורה כי ניתן לומר על המשיבה כי עלה בידה לשכנע את בית המשפט כי היא ראויה לאמון וכי זו הפעם היא תימנע מלחדש את הסיכון לשלום הציבור ובטחונו. יתרה מכך הואיל והמשיבה העידה על עצמה כי מורא הדין איננו נר לרגליה יש בהחלט לחשוש כי לא יהיה לא בהתחייבות העצמית ולא בערבויות צד ג' ולטעמי אף לא בהפקדה הכספית הלא משמעותית שקבע בית משפט קמא כדי לגרום לה להתייצב להליכי שפיטה שהיא מחויבת בהם.

סיכומם של דברים, בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון והואיל וניתן לומר כי עוד בטרם יבשה הדיו על תקופת מאסרה של המשיבה היא שבה ומבצעת את אותה עבירה איני רואה כי ניתן להשלים עם החלטת השחרור וכי זו הפעם על בית משפט זה להתערב בהחלטה ואף לשנותה.

הערר מתקבל איפוא, החלטת השחרור בטלה, המשיבה תיעצר עד לתום ההליכים.

4

אבקש להדגיש כי מעיון בתיק החקירה ניתן בהחלט להתרשם כי מדובר בהליך ראייתי שגם אם יעלה צורך בקיומו הוא הליך קצר וממוקד, כך שיש בהחלט מקום לצפות שההליך המשפטי הנוכחי בעניינה של המשיבה יסתיים תוך פרק זמן קצר.

יחד עם זאת עם חרף המצופה ובחלוף חודשיים ימים מהיום הליך זה לא יבוא לכלל סיום כי אז בהחלט תיפתח הדרך בפני המשיבה לעתור לעיון חוזר בהחלטת המעצר.

ניתנה והודעה היום ד' סיוון תשע"ד, 02/06/2014 במעמד הנוכחים.