עמ"ת 38868-10-24

זהו ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד' זילר) במ"ת 29136-06-24 מיום 15.10.2024, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

רקע

1. ביום 14.06.2024 הוגש נגד העורר ונאשם נוסף כתב אישום, האוחז ארבעה אישומים (להלן: נאשם 2; וביחד: הנאשמים). כפי שיפורט להלן, נטען כי מחודש מרץ 2024 ועד למעצרם של הנאשמים בחודש מאי 2024, השניים סחרו בכמויות גדולות של סמים מסוכנים ברחבי הארץ, בתדירות גבוהה ולעתים אף במספר הזדמנויות ביום. בתוך כך נטען, כי העורר העסיק את נאשם 2 כשליח שאסף סמים מסוכנים ממחסנים; סיפק אותם לכתובות שונות; וקיבל סמים עבור העורר מספקים שונים. כמו כן, נטען כי נאשם 2 החזיק באחד מהמחסנים גם נשק, אמצעי לחימה וחומרי נפץ.

באישום הראשון מיוחסת לנאשמים עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית; ולנאשם 2 מיוחסות עבירות של החזקת נשק וחפץ נפיץ. על פי הנטען, נאשם 2 החזיק במחסן כקילוגרם סם מסוג קוקאין; 191 יחידות סם מסוג MDMA; 92 חותמות ברזל לסימון טבליות; משקל דיגיטלי; תת מקלע מאולתר מסוג קרלו ומחסנית תואמת; לבנת חבלה צבאית במשקל 547 גרם; כ-540 גרם חומר נפץ מסוג TATP שאליו היה מחובר מצת חשמלי; שני נפצי חבלה; ומחסנית לרובה 16M. בנוסף נטען, כי נאשם 2 החזיק סמים וציוד כדלהלן: 5,378 יחידות סם MDMA; כ-1.3 קילוגרם סם MDMA; 182 גרם של סם מסוג מתילמתקטינון (להלן: ממסי); 40 בולי LSD; ומשקל דיגיטלי. נטען, כי חלק שאיננו ידוע מתוך הסמים והציוד הוחזק במחסנים עבור העורר, לשם סחר בסמים.

האישום השני מייחס לנאשמים עבירות של סחר בסמים מסוכנים. לפי הנטען, ביום 25.03.2024 העורר מסר לנאשם 2 כי עליו לנסוע לבאר שבע על מנת לספק 50 יחידות סם מסוג קטמין, ושתי יחידות סם נוספות מסוג שאיננו ידוע למאשימה; וכי העורר הורה לנאשם 2 לספק במקום אחר בעיר באר שבע שלוש יחידות סם נוספות מסוג שאיננו ידוע למאשימה. כן תואר כי נאשם 2 סיפק את הסמים ודיווח על כך לעורר.

האישום השלישי מייחס לנאשמים עבירה של ניסיון סחר בסמים מסוכנים. לפי הנטען, ביום 25.04.2024 הודיע העורר לנאשם 2 כי עליו לנסוע לחדרה על מנת לספק 150 גרם של סם מסוג שאיננו ידוע למאשימה. בהמשך נאשם 2 שלח לעורר תמונה של משקל ועליו כ-150 גרם של סם אבקתי לבן, והודיע לו כי הוא "יוצא לדרך". כן נטען כי העורר הדריך את נאשם 2 כיצד להגיע למען בחדרה, וכאשר נאשם 2 הגיע למקום הוא עדכן בכך את העורר.

האישום הרביעי מייחס לנאשמים עבירה נוספת של ניסיון סחר בסמים מסוכנים. לפי הנטען, ביום 09.05.2024 פנה העורר לנאשם 2 והודיע לו כי למחרת עליו לאסוף סמים מאדם אחר, ולנסוע לירושלים על מנת לספק את הסמים לגורם שאיננו ידוע למאשימה. למחרת, נאשם 2 אסף סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 1,003 גרם וסם מסוג ממסי במשקל של 78 גרם, ונסע לכיוון ירושלים, אך סמוך לכניסה לעיר נעצר כשברכב נמצאו הסמים האמורים.

2. ביום 14.06.2024, בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשת המדינה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. בו ביום הסכימו באי-כוח הנאשמים לקיומו של ניצוץ ראייתי, כך שבית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) הורה על מעצרם עד החלטה אחרת.

3. ביום 11.08.2024 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' רובין), בהחלטה מפורטת, כי ישנן ראיות לכאורה בעניינם. בהחלטה התייחס בית המשפט המחוזי, בין היתר, לשימוש הנטען של הנאשמים באפליקציית 'טלגרם' לצורך ביצוע העבירות המיוחסות להם. עוד הודגשה המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהנאשמים בהינתן סוגי, מגוון וכמות הסמים המתוארים בכתב האישום, והתחכום היחסי בביצוע העבירות. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהנאשמים נעדרי עבר פלילי, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקירי שירות מבחן בעניינם, תוך שהודגש כי "בית המשפט אינו מחויב להמלצות שירות המבחן, והוא יחליט סופית כיצד לנהוג ב[נאשמים] לאחר שתיפרש בפניו התמונה המלאה".

4. ביום 08.09.2024 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון ניכר להישנות ביצוע עבירות דומות מצדו, ולא נמצא כי המפקחים שהוצעו על-ידו מתאימים. על כן, שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחררו. ביום 19.09.2024, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' היימן) על הגשת תסקיר משלים, במסגרתו ייבחנו מפקחים נוספים שיוצעו על-ידי העורר, וזאת בשים לב לכך שכאמור, הלה נעדר עבר פלילי.

5. ביום 07.10.2024 הוגש התסקיר המשלים בעניינו של העורר, במסגרתו שב שירות המבחן על הערכתו לפיה קיים סיכון ניכר להישנות ביצוע עבירות דומות מצדו. חרף כך, שירות המבחן מצא כי המפקחים הנוספים שהוצעו מתאימים, ומשכך בא בהמלצה על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני, תחת פיקוחם.

6. ביום 15.10.2024 הורה בית המשפט קמא על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח. תחילה, הובהר שקיימת בעניינם חזקת מסוכנות סטטוטורית, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי. משכך הודגש, כי לפי הפסיקה, במצב דברים זה אין להורות על חלופת מעצר, אלא במקרים חריגים, וזאת אף אם מדובר בנאשמים צעירים או נעדרי עבר פלילי. הוטעם, כי בנסיבות דנן, המסוכנות הנשקפת מהעורר היא ברף הגבוה, נוכח חומרת נסיבות ביצוע העבירות ובהן כמות הסם המרובה; סוגי הסם; התחכום שבמעשים; וכן כי העבירות המיוחסות לעורר בוצעו על-ידו תוך הפעלת אחר. בהינתן כל זאת נקבע, כי חלופת מעצר לא תאיין את המסוכנות בענייננו; תוך שהודגש החשש כי עבירות של סחר בסמים יבוצעו בנסתר מעיניהם של המפקחים, באמצעות אפליקציות התקשרות. בהקשר זה הובהר, כי בית המשפט לא התעלם מהמלצת שירות המבחן ומהרושם החיובי שהותירו המפקחים המוצעים, אך בנסיבות העניין אין די בכך כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר. עוד צוין, כי ייתכן שעם חלוף הזמן ובתלות באופן התקדמות המשפט, תנוע נקודת האיזון בנדון, באופן שיצדיק מעצר אלקטרוני חלף מעצר בפועל; אך כי טרם הגיעה עת זו.

הערר

7. בערר שלפניי נטען, כי על בית משפט קמא היה ליתן משקל רב יותר לחלוף הזמן מעת מעצרו של העורר. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בקביעה כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר, שכן המפקחים המוצעים הביעו נכונות להרחקת העורר מכל אמצעי מדיה. משכך, לשיטתו, ניתן להפחית את המסוכנות הנטענת בדרך של איזוק אלקטרוני לצד מערך פיקוח, וזאת גם אם לא מדובר במענה הרמטי.

עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי העורר לא נכנס בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר, בשים לב לגילו הצעיר; להיותו נשוי ואב לשני ילדים; להיותו נעדר עבר פלילי; לכך שהלה מנהל אורח חיים נורמטיבי, והחל להשתלב בטיפול במסגרת מעצרו; וכן נוכח המלצת שירות המבחן.

8. בדיון שהתקיים לפניי ביום 13.11.2024, חזרו באי-כוח העורר על טענותיו שבכתב. באת-כוח המדינה מנגד, עמדה על כך שהמסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה ביותר. על כן, לשיטתה, אין לתת בעורר אמון.

דיון והכרעה

9. לאחר עיון ושמיעת טיעוני באי-כוח הצדדים, מצאתי כי דין הערר להידחות.

10.  כידוע, סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי, מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית. בפסיקה נקבע, זה מכבר, כי עבירות אלו, ככלל, מחייבות את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, בשל המסוכנות הרבה לשלום הציבור והחשש שהנאשם יבצע עבירות דומות גם כאשר יימצא בחלופת מעצר (בש"פ 8262/18 אבו קרינאת נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (04.12.2018)). זאת ועוד, סעיף 22ב(ב) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שנאשם בעבירות המפורטות בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, אלא אם שוכנע בית המשפט, "מטעמים מיוחדים שיירשמו", כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני. לא אלו פניי הדברים במקרה דנן; ואבאר.

11.  בית משפט קמא לא התעלם מגילו של העורר או מכך שהלה נעדר עבר פלילי, אלא להפך - הוא הלך כברת דרך כלפי העורר והורה על הגשת תסקיר שירות מבחן ותסקיר משלים בענייננו. בית המשפט אף לא התעלם מהמלצת שירות המבחן ומהתרשמותו החיובית מהמפקחים המוצעים, אך שדא עקא, כפי שתואר לעיל, נמצא כי המסוכנות הנשקפת מהעורר גבוהה ואין די במעצר בפיקוח אלקטרוני תחת פיקוחם כדי לאיינה. זאת נקבע, בין היתר, בשים לב לכך שמיוחסות לעורר עבירות בדבר כמויות בלתי מבוטלות של סמים מסוכנים מסוגים שונים; לחלקו של העורר בעבירות המיוחסות לו, ובתוך כך, לביצוען תוך הפעלת אחר; וכן נוכח הערכת שירות המבחן כי קיים סיכון ניכר לביצוע עבירות דומות מצדו. על כן , מקובלת עלי מסקנת בית משפט קמא, כי נוכח החשש שהעורר ימשיך לבצע עבירות דומות תוך הפעלת אחרים, על-ידי שימוש באמצעי תקשורת ובנסתר מעיניהם של המפקחים - אין במעצר בפיקוח אלקטרוני תחת פיקוחם, בשלב זה, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו (ראו והשוו: בש"פ 6163/19 ירמילוב נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (02.10.2019); בש"פ 6115/19 מדינת ישראל נ' בן אבו, פסקה 13 (24.09.2019)).

12.  למותר לציין, כי כפי שציין בית משפט קמא, עם חלוף הזמן, ייתכן כי בית המשפט המחוזי ימצא שנקודת האיזון השתנתה; וברי כי לעורר שמורה הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו. מצדי, איני נוקט כל עמדה בנדון.

13.  הערר נדחה בזאת.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"ה (19 נובמבר 2024).