רקע ועמדות הצדדים

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים בתיק מ"ת 15224-03-24, בה נדחתה בקשת העורר לצאת ממעצר הבית בו הוא נתון בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו, בו יוחסו סמים ואלימות, וזאת על מנת להשתתף בטקס הכנסת ספר תורה.

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו מושא הערר, כי אין מדובר במצווה דתית מחייבת, וכי לאור משך הזמן הקצר שחלף מאז שוחרר העורר ממעצר (כחודש) ונסיבותיו האישיות אשר פורטו בתסקיר, דין הבקשה להידחות.

בהודעת הערר טען ב"כ העורר, כי מדובר בטקס שנועד לעילוי נשמת אמה המנוחה של בת זוגו של העורר, וכי מדובר בטקס אשר גם אם אינו בגדר מצווה דתית, הוא רב חשיבות מבחינתו. בהקשר זה הוסיף ב"כ העורר, כי משמעות דחיית בקשתו, היא כי אחד מבני המשפחה יאלץ להיעדר מהטקס על מנת לפקח עליו. עוד טען ב"כ העורר, כי העורר כבר הוכיח שניתן לתת בו אמון, שכן יצא ממעצר הבית בחג הפסח.

המשיבה ביקשה לדחות את הערר.

שני הצדדים הסכימו כי החלטה תנתן על סמך הכתובים.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות ועמדות הצדדים, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא:

לא ראיתי כי בית המשפט טעה בקביעתו, שהאיזון שבין אופי הטקס לבין נסיבותיו האישיות של העורר, כפי שפורטו בתסקיר, עובדות כתב האישום שהוגש נגדו, ומשך הזמן הקצר שחלף מאז שוחרר ממעצר, מביא לדחיית הבקשה. מעבר לכך, הבקשה היא ליציאה ממעצר הבית למשך יומיים, ולא רק לאירוע נקודתי, ועניין זה מעלה קושי נוסף.

משכך, דוחה הערר.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשפ"ד, 23 מאי 2024, בהעדר הצדדים.