עמ"ת 44146-02-25

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ז' פלאח) במ"ת 18701-06-22 מיום 16.02.2025. בגדרה, נדחתה בקשת העורר להעתקת כתובת מעצר הבית בו הוא שוהה, בקיבוץ מסדה, לביתו בכפר ירכא.

1. לפי הנטען בכתב האישום, על רקע סכסוך שהתגלע, בין היתר, בין העורר למנוח, עובר ליום 31.07.2021, קשר העורר קשר עם אחרים כדי לארוב למנוח כשזה שינהג לבדו ברכבו, ולתקוף אותו. לפי הנטען תקיפה זו אכן יצאה לפועל, באופן שהוביל למותו של המנוח. כתב האישום מייחס לעורר עבירה של קשירת קשר לפשע בלבד.

2. מעת לעת, בית המשפט המחוזי הורה על הקלה בתנאים המגבילים שהוטלו על העורר על דרך של פתיחת חלונות אוורור במעצרו באיזוק אלקטרוני; עד שביום 12.06.2023 הוחלט על הסרת האיזוק, ומאז העורר שוהה במעצר בית בקיבוץ מסדה.

3. ביום 14.01.2025 הוגשה לבית משפט קמא הבקשה להעתקת כתובת המעצר כאמור לעיל, וזאת ללא שינוי במערך הפיקוח. בהחלטתו מושא הערר דנן, קבע בית המשפט המחוזי כי הגם שהעורר שוהה מזה תקופה ארוכה בתנאים מגבילים, שעה שההליך בעניינו מתנהל למעלה משנתיים וחצי - הוא יוצא לעבודה במשך כל שעות היום וביכולתו לפרנס את משפחתו. כן הוער, כי יש להצר על כך שהעורר שלל נזקקות טיפולית. כן צוין, כפי שצוין אף בתסקיר שהוגש, כי לא התקבלה עמדת משפחת המנוח בנדון, ומשכך לא נשללה האפשרות כי החזרת העורר לכפר תפר את תנאי ה'הודנה' הקיימת בין הצדדים; ו"ייתכן אף שבהחזרתו יהיה משום החזרת הסכסוך". מטעמים אלו, בית משפט קמא קבע כי חרף המצב הרפואי של בנו של העורר ומצבה הכלכלי של משפחתו - אין מקום לקבל את הבקשה.

4.   בערר שלפניי נטען, בעיקרם של דברים, כי שגה בית המשפט עת נסמך על האמור בתסקיר. נטען, כי אין בעובדה שעמדת משפחת המנוח לא התקבלה או בחוסר הסכמת העורר להשתלב בטיפול, כדי להוביל לדחיית בקשתו המוצדקת. עוד נטען, כי דינם של שני הנאשמים המרכזיים בתיק נגזר, באופן שהוביל להפחתה משמעותית במתיחות בין המשפחות. זאת ועוד, הודגש חלוף הזמן; כי העורר מצוי בתנאים מגבילים מזה שנתיים וחצי; כי העבירה המיוחסת לו מצויה אך בפריפריה של האישום; וכי מערך הפיקוח הוכיח את עצמו. מעבר לכך שב וטען העורר, כי הבקשה הוגשה נוכח המצוקה הכלכלית אליה הוא נקלע, בין היתר נוכח "תשלומי השכירות בגין הבית ששכרו והציעו אותו כחלופת מעצר"; מצבו הרפואי והנפשי של בנו; ומצבו המשפחתי המורכב באופן כללי.

5. בדיון שהתקיים לפניי ביום 25.02.2025, חזר בא-כוח העורר על עיקר טענותיו שבכתב. במהלך הדיון, הערתי את שהערתי, ובאת-כוח המשיבה הודיעה כי תגיש את עמדתה בכל הנוגע לאפשרות העתקת מקום חלופת מעצרו של העורר למיקום קרוב לירכא. בהמשך, הוגשה הודעה מטעם המשיבה, בה צוין כי היא סבורה ש"העתקת מקום חלופת מעצרו של העורר למיקום קרוב לירכא, בנוסף לצמצום שעות המעצר, עשויים להעצים יתר על המידה את המסוכנות הנשקפת ממנו"; ועל כן התנגדה למבוקש בערר.

6. לאחר עיון, ולא בלי התלבטות, מצאתי כי דין הערר להידחות.

7. אין לכחד כי העורר שוהה מזה תקופה ארוכה בתנאים מגבילים. ברם, טרם הוסר החשש לפיו "ייתכן והחזרת המשיב לכפרו יהא בה משום הפרת תנאי ההודנה הקיימת בין הצדדים וייתכן אף שבחזרתו יהיה משום החזרת הסכסוך" - אין בידי לקבל את הערר; טוב יעשו העורר אם יפעל להסיר חשש זה בהקדם. בנתון לכך, ובשים לב למסוכנות הנשקפת מהעורר כעולה מתסקיר שירות המבחן, ולצורך בהרחקתו ממקום ביצוע העבירות - בעת הזו לא ניתן להורות על החזרתו לכפר ירכא.

יובהר, כי לא נעלם מעיניי מצבו המשפחתי של העורר; אך כפי שצוין בתסקיר ובהחלטת בית המשפט המחוזי - הלה עובד במשך שעות היום, והתנאים החלים עליו הם מינימליים, כך שביכולתו לפרנס את משפחתו. עוד בהקשר זה ראוי להדגיש, כי לו העורר היה משתף פעולה עם ההליך הטיפולי - ייתכן והיה נמצא כי המסוכנות הנשקפת ממנו בכלל, ומחזרתו לאזור ירכא בפרט, הייתה יכולה לפחות באופן שייתכן והיה יכול לסייע לו אף בגדרי ערר זה. ברם, כאמור, העורר בחר שלא לעשות כן.

8. למותר לציין, כי לעורר שמורה הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו לבית המשפט המחוזי, תוך הצעת חלופה שתעמוד בתנאים ובמגבלות הנדרשות בעניינו, ובהם הרחקתו מכפר ירכא. בית המשפט יכריע בנדון בהתאם לדין וכמיטב חוכמתו ושיקול דעתו; אני מצדי, לא נוקט כל עמדה בנדון.

9. הערר נדחה בזאת.

ניתנה היום, ב' אדר תשפ"ה (02 מרץ 2025).