עמ"ת 68646-12-24

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' פינק) מיום 12.12.2024 במ"ת 24340-10-24, בה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1. ביום 13.10.2024 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של רכישת נשק, החזקת נשק והחזקת חלקים, אביזרים ותחמושת לנשק. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, העורר רכש נשק ארוך דמוי רובה סער M-16 והחזיק בו בביתו במשך כשישה חודשים, עד ליום 2.10.2024, יחד עם מחסניות לכדורים, כדורים חיים, ואביזרי נשק נוספים. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה להורות על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בא-כוחו של העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, והעורר הופנה לבקשתו לקבלת תסקיר שירות מבחן.

2. בתסקיר שירות המבחן מיום 3.12.2024 הביע קצין שירות המבחן את התרשמותו כי קיים סיכון ניכר ומשמעותי להישנות ביצוע עבירות דומות מצד העורר. בהתייחס לחלופת המעצר שהציע (מעצר בפיקוח אלקטרוני, בפיקוחם של שלושה ערבים מקרב בני משפחתו), התרשם שירות המבחן כי המפקחים שהוצעו יתקשו להציב לעורר גבולות ברורים ולהוות גורם סמכותי שעשוי להפחית את הסיכון לגביו. לאור האמור, המליץ שירות המבחן על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

3. בהחלטתו מיום 12.12.2024 הורה כאמור בית המשפט על מעצרו של העורר. בהחלטה נקבע כי ברירת המחדל בעבירות בהן הואשם העורר היא שלא להורות על חלופת מעצר, וכי לא עלה בידי העורר להצביע על קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים לסטות מכך. זאת אף בהתעלם מתסקיר שירות המבחן השלילי ובשים לב לכך שהעורר הוא זה שביקש את הפנייתו לתסקיר מלכתחילה ועתה מבקש להתעלם מהאמור בו. מכאן הערר שלפנַי.

4. לטענת העורר, בית המשפט התייחס ביתר שאת לעבירות המיוחסות לו, חלף בחינת השאלה האם יש בחלופת המעצר שהציע כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט גם לא נתן משקל לעובדה שהעורר שיתף פעולה באופן מלא במהלך חקירותיו. עוד שגה בית המשפט עת העניק משקל מכריע לתסקיר השלילי שהוגש, חרף הפגמים שנפלו בו, וזאת מבלי לבצע בחינה עצמאית של מכלול הנתונים. חמורה העבירה בה הואשם ככל שתהיה, היא לא יכולה כשלעצמה להצדיק את המעצר והיא לא פוטרת את בית המשפט מלבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לעמדת העורר נסיבותיו האישיות ובהן העובדה שהוא אדם נורמטיבי ללא כל עבר פלילי אשר עבד במשך שנים במערכת הציבורית, ומשפחתו תלויה בו לפרנסתה וליציבות הרגשית של ילדיו, מצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר.

5. לעמדת המשיבה יש לדחות את הערר. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי לא מתקיים בענייננו כל חריג המצדיק לחרוג מברירת המחדל הקבועה בדין ביחס לעבירות בהן הואשם העורר. העובדה שהעורר החזיק בנשק שרכש ביחד עם תחמושת מטילה סיכון מאוד משמעותי. כך עולה גם מתסקיר שירות המבחן אשר התרשם מהעורר באופן בלתי אמצעי. בנוסף, לפי האמור בתסקיר, אף אחד מהמפקחים שהעורר הציע אינם מתאימים כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

6. דין הערר להידחות. העבירות המיוחסות לעורר מקימות בעניינו חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים), ובפסיקה נקבע לא אחת כי ברירת המחדל בעבירות אלו היא מעצרו של הנאשם מאחורי סורג ובריח (בש"פ 1128/24 מנאסרה נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (22.2.2024); בש"פ 1050/24 מדינת ישראל נ' גרייב, פסקה 10 (8.2.2024)). סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים אף קובע כי נאשם בעבירות כאמור לא ישוחרר לחלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני, אלא אם עלה בידו להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים לעשות כן.

7. בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך לקראת העורר עת נעתר לבקשתו והפנה אותו לקבלת תסקיר שירות מבחן, ואז הלך לקראתו כברת דרך ארוכה עוד יותר בנכונותו להתעלם מהמלצתו השלילית של שירות המבחן. אלא שבהיעדר תסקיר חיובי כל שנותר הוא טענת העורר בדבר היעדר עבר פלילי והיותו "איש משפחה". בכך לא די (בש"פ 3383/23 מדינת ישראל נ' חסונה, פסקה 9 (7.5.2023); בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (2.2.2020)). האמור נכון ביתר שאת שעה שבית המשפט המחוזי היה כאמור נכון להתעלם מהמלצתו השלילית של שירות המבחן אך לעניות דעתי קשה לעשות כן ולא התרשמתי כי יש בטענות העורר משום טעמים משמעותיים המצדיקים לסטות מהמלצה זו (בש"פ 3398/23 מדינת ישראל נ' אלקיעאן (29.6.2023)).

הערר נדחה.

ניתנה היום, ה' טבת תשפ"ה (05 ינואר 2025).