1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת חת מקוב), בתיק מ"י 57557-09-14 מיום 29.9.14, לפיה האריכה את מעצרו של העורר לצורך חקירה, עד לתאריך 2.10.14.

מדובר בחשד להחזקת סם מסוכן מסוג נייס גאי, וניסיון לסחור בו.

מחומר החקירה עולה חשד סביר הקושר את העורר לביצוע העבירה, כולל לניסיון המכירה.

בית המשפט קמא קבע, כי פעולת החקירה היחידה שיש עוד לבצע היא בדיקת החומר במעבדה וקבלת חוות דעת, ולא ניתן לדעת כמה זמן תערך הבדיקה. לכן, סבר בית המשפט קמא, כי יש לאזן בין האינטרס הציבורי לבין זכויותיו של העורר כחשוד, והאריך את המעצר עד למועד הנ"ל, שהוא קובע כי ככל שלא תתקבל חוות דעת בתוך התקופה המבוקשת, ייתכן ולא יהיה מקום להאריך פעם נוספת את המעצר.

ב"כ העורר טוענת כי לא היה מקום להאריך את המעצר, גם לא לתקופה שהוארכה, הן מאחר ואין אינדיקציה לכך שמדובר בחומר חשוד כסם מסוכן, והן מאחר ואין אינדיקציה לאורך תקופת הבדיקה וקבלת חוות הדעת.

2

מדובר בחומר שנכנס לפקודת הסמים, ועל כן הוא סם מסוכן, להבדיל מהחומר האחר אליו התייחסה הסנגורית בטיעוניה, שטרם נכנס לפקודת הסמים ומצוי רק חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים.

כפי שצויין בפרוטוקול, אין מדובר בתפיסה סתם של חומר בפיצוציה, אלא בראיות נוספות לכך שאחת הלקוחות עמדה לקנות את הסם, עת נתפס העורר על ידי המשטרה. כך שהחשד הסביר במקרה זה חזק יותר.

אני מקבלת את עמדת בית המשפט קמא, לפיה האיזון הנכון בין האינטרס הציבורי, לבין אינטרס החשוד, הוא לא שחרורו המיידי כטענת הסנגורית, אלא הארכת המעצר במספר קצוב של ימים, וככל שבתום התקופה יסבור בית המשפט כי אין חוות דעת, ואין כל צפי לקבלתה, ייתכן ונקודת האיזון תשתנה.

בשלב זה לא סברתי כי החלטת בית המשפט שגוייה, ואני דוחה את הערר.