1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו כי בתאריך 26.7.14, סמוך לשעה 21:27, התקשר למוקד המשטרה ואיים בפגיעה שלא כדין בגופה של אמו בכך שאמר למוקדנית שהוא מאבד את השפיות שלו וכי אם הם לא מגיעים לעצור אותו הוא ירצח את אימו.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. ובסופו של דבר לא היתה מחלוקת של ממש בעניין קיומן של ראיות לכאורה, ואף היתה הסכמה כי ישנה עילת מעצר הגם שנטען שמדובר בעילה גבולית. נוכח עברו של העורר, נסיבות ביצוע העבירה, וחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו, סבר בית משפט קמא כי הגשת תסקיר בטרם החלטה סופית בשאלת מעצרו או שחרורו של העורר לחלופה, הינה חיונית. לפיכך נדחה הדיון לשם הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן. בטרם המשך הדיונים בתיק הגיש שירות המבחן בקשת דחייה ובית המשפט נעתר לבקשה בלא שהתקבלה תגובת ב"כ הצדדים. מכאן, טרונייתו העיקרית של הסנגור.

לטענת הסנגור, ועל כך אין מחלוקת, היה מקום שבית המשפט יקבל את תגובת ב"כ הצדדים בטרם יתן החלטתו בבקשת שירות המבחן. יש לזכור כי שירות המבחן איננו צד לדיונים וכאשר שירות המבחן מבקש אורכה בהגשת התסקיר, יש מקום לקבל את תגובת הצדדים בטרם מתן החלטה בעניין זה. יחד עם זאת, אינני סבורה שיש מקום ליתן כבר בשלב זה החלטה לשחרורו של העורר בטרם יוגש תסקיר בעניינו.

2

גם הסנגור ער לכך כי אופן ביצוע העבירה לכאורה על ידי העורר מצביע על נזקקותו לעזרה. רק שירות המבחן יוכל לסייע במקרה שכזה. יתרה מכך, שחרורו של העורר באיזוק אלקטרוני כפי שנתבקש על ידי הסנגור מחייב אף הוא הגשת תסקיר בטרם החלטה בעניין.

גם ההצעה לשחרר את העורר לאחריותה של בת זוגו בעייתית על פניה. יש לזכור כי לטענת העורר הויכוח אשר ערער את מצבו הנפשי בטרם ביצע לכאורה את העבירה היה עם אותה בת זוג, שהיא ממילא עדת תביעה בתיק. אכן הסנגור טען כי לא יבקש להעידה במסגרת שמיעת הראיות בתיק, אך די בקריאת אמרתה (שורות 15-16 לאמרה מיום 26.7.14) כדי להבין מדוע הצעת הסנגור כי בת הזוג היא זאת שתהיה אחראית על העורר, בעייתית לשון המעטה.

יש לזכור כי לא מדובר בעבירה ראשונה המיוחסת לעורר בביצוע עבירות איומים כלפי אמו, והוא אף ריצה עונש מאסר בן 7 חודשים בגין עבירות דומות. כמו כן לעורר רישום פלילי בעבירות נ וספות ובין היתר בעבירות של החזקה ושימוש בסמים, הפרת הוראה חוקית, עבירות רכוש שונות, עבירות תקיפה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ועוד ועוד.

בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש מקום לשחרר את העורר בטרם קבלת תסקיר.

יחד עם זאת, כפי שכבר נאמר לעיל, היה מקום לקבל את תגובת הצדדים בטרם דחיית הדיון, ועל כן מתבקש בית משפט קמא לפנות אל הצדדים ולבקש התייחסותם בשאלת אפשרות הקדמת הדיון שכן הדחיה שנעשתה על ידו, כאמור בהעדר תגובה, הינה ארוכה ביותר, ולתקופה של כמעט חודש ימים.

בכפוף לכך - הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ד אלול תשע"ד, 09/09/2014 במעמד הנוכחים.