1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל הכולל של 327.1 גרם נטו, מחולק ל-3 אריזות, שלא לשימוש עצמי. כמו כן מיוחס לעורר, כי בעת שנעצר בסמוך לאותו סם מסוכן פתח במנוסה ועל כן, מיוחסת לו גם עבירה של בריחה ממעצר. יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו ובבימ"ש קמא הייתה מעין הסכמה על קיומן של ראיות לכאורה, תך שביהמ"ש נתבקש לשחרר את העורר לאלתר לחלופת מעצר. ביהמ"ש בחן בעצמו את חומר הראיות ואכן מצא, כי ישנן ראיות לכאורה, מכאן שגם קבע כי ישנה עילת מעצר, ובטרם החליט סופית בשאלת מעצרו או שחרורו של העורר, הורה על דחיית הדיון לצורך הגשת תסקיר מעצר בעניינו. מכאן הערר שבפני.

בהודעת הערר נטען, הן כנגד העובדה שביהמ"ש לא נתן לעורר את זכות העיון בחומר החקירה וקבע כי ישנן ראיות לכאורה עוד בטרם ההגנה עיינה בתיק או טענה בעניין זה; והן כנגד אי שחרורו של העורר לאלתר, משמדובר בבחור צעיר, תלמיד בית ספר, חסר הרשעות קודמות המואשם בעבירה אמנם חמורה, אך כמות הסם איננה כה נכבדה.

לא ניתן להסכים במהלך דיון לקיומן של ראיות לכאורה, אך לבוא לאחר מכן בטרוניה על כי ביהמ"ש התבסס בהחלטתו על הסכמה זו ואף הוסיף בעצמו ובחן את חומר הראיות מכיוון שהצהרת ההגנה נעשתה באופן לא אחראי ומבלי לבדוק את תיק החקירה קודם מתן ההצהרה.

2

אשר לבקשה לשחרר את העורר לאלתר, הרי שיתכן ובסופו של הליך אכן ישוחרר העורר, אך במקרה זה טוב עשה בימ"ש כאשר הורה על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן כדי לבחון את מצבו של העורר. אכן מדובר בבחור צעיר, אך מתוך תיק החקירה עולה התנהגות בעייתית ולא רק מעצם העבירות שבגינן הוגש כתב האישום. בצדק סבר ביהמ"ש, כי אין מקום לשחרור מיידי בהינתן המסוכנות האינהרנטית בעבירות סמים, במיוחד בנסיבותיו של העורר.

יתרה מכך, התיק קבוע להמשך דיון בפני בימ"ש קמא ל- 17/3/14, דהיינו בעוד ימים ספורים, ובמועד זה יבחן ביהמ"ש גם את חלופת המעצר המוצעת, גם אם לא יוגש תסקיר עד למועד זה.

בנסיבות אלה הערר נדחה.