בפני:

כב' ס. הנשיאה השופט י' צלקובניק

העוררת

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ע' אביב

נגד

המשיב

גולן אבטן
ע"י ב"כ עו"ד י' שפטל ועו"ד י' שגב

החלטה

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט השלום באשקלון, מיוחסת למשיב עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז -1977. בד בבד, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

על פי כתב האישום, ביום 26.9.2017 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני הרכב פשעים חמורים, בראשותה של האב"ד, כב' השופטת ג' רביד, במסגרת תפ"ח 24984-07-15.

במהלך הדיון, פנה המשיב לקצין השב"ס שלום ברטל (מצוין בטעות בכתב האישום - בראל) ואמר לקצין - "מאחל לך אחת יפה כזאת לראש השנה", בעודו מסמן בראשו לעבר השופטת רביד. באותן נסיבות, "עשה עם שתי ידיו תנועות של שיסוף ומכות, כשהוא מחווה בראשו לעברה של השופטת", באופן המהווה איום של פגיעה שלא כדין בביטחונה של כב' השופטת רביד, מתוך כוונה להפחיד או להקניט.

הנאשם, שהיה נתון אותה עת באיזוק אלקטרוני, במסגרת הליכי המעצר בתפ"ח 24984-07-15 (תיק מ"ת 25166-07-15), נעצר בעקבות האירוע המתואר, ומעצרו הוארך במעצר "ימים" עד הגשת כתב האישום.

בהחלטה, נשוא הערר שבפניי, שניתנה ביום 9.10.2017 (על ידי כב' השופטת נ' חקלאי), נקבע כי מדובר "לכאורה באירוע חמור של איום בפגיעה בשופטת", וקיימת עילת מעצר של מסוכנות. עם זאת, נקבע, כי קיים "כרסום משמעותי בעוצמת הראיות", ובנסיבות אלה ניתן להסתפק בתנאים המגבילים שנקבעו בתיק מ"ת 25166-07-15, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בתנאי איזוק אלקטרוני תחת פיקוחם של חמישה מפקחים. עוד נקבע, כי "ככל שהממונה על המעצר יפקיע את תנאי מעצרו של המשיב בתיק האחר ועליו לשהות במעצר מאחורי סורג ובריח, יחולו אותם תנאים גם בתיק זה". ביצוע ההחלטה עוכב עד יום 11.10.2017.

בערר שבפניי מבקשת המדינה להורות על מעצרו הממשי של המשיב במתקן מעצר, עד תום ההליכים. בדיון בפניי הוארך מעצרו של המשיב, עד מתן החלטה בערר.

לצורך הבהרת השיקולים הנדרשים, יש להידרש תחילה להליך הפלילי המתקיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת תפ"ח 24984-07-15.

מהחומר שהוצג בפניי עולה, כי המשיב עומד לדין במסגרת תיק זה, יחד עם 17 נאשמים נוספים, בגין עבירות שונות הקשורות בארגון פשיעה בינלאומי, שבראשו עומד יצחק אברג'יל, נאשם מס' 1 בכתב האישום, בפרשה המוכרת כ"פרשה 512".

למשיב (נאשם מס' 9 בתיק), מיוחסות עבירות שונות שבוצעו בשני אירועים שונים בשנת 2003, בתל אביב, במסגרת ניסיונות חיסול של זאב רוזנשטיין, יריב הארגון, באמצעות הפעלת מטעני חבלה (אישומים שלישי ורביעי בכתב האישום). בגין האירוע הראשון, בגני התערוכה, מיוחסות למשיב בין היתר, עבירות של ניסיון לרצח וחבלה בכוונה מחמירה במסגרת ארגון פשיעה, לאחר שבעקבות פיצוץ המטען נפצעו רוזנשטיין ושלושה אחרים; באירוע השני, ברחוב יהודה הלוי, מיוחסות למשיב, בין היתר, עבירות רצח וחבלה מחמירה, בגין גרימת מותם של שלושה אנשים ופציעתם של 51 אנשים נוספים, ביניהם רוזנשטיין, בעקבות הפעלת מטען החבלה באותו אירוע. צוין, כי חלקו הנטען של המשיב במעשים מתמקד בהספקת מערכות ההפעלה למטענים, שנרכשו על ידו כשנתיים לפני הרכבת המטענים.

בהליכי המעצר בעניינו של המשיב, במסגרת עמ"ת 25166-07-15, נקבע, כי לא קיימת מחלוקת על קיומה של תשתית ראייתית להוכחת האישומים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב בהחלטותיו מהימים 2.5.2016 ו- 30.6.2016, הורה על מעצרו של המשיב - שהיה עצור במתקן כליאה מאז יום 18.5.2015- בתנאי איזוק אלקטרוני, פיקוח של חמישה מפקחים והפקדת ערבויות, וזאת בשים לב לשיקולים שונים, ובהם חלוף השנים מאז ביצוע העבירות; עיסוקיו הלגיטימיים, לכאורה, של המשיב, במהלך השנים שחלפו; אי מעורבותו של המשיב בעבירות נוספות למעלה מעשור; עוד צוין, כי מכתב האישום לא עולה כי המשיב היה דמות מרכזית בארגון, וכי עניינו של המשיב אינו שונה מהותית, מחלקו של נאשם אחר (מס' 11) שנעצר אף הוא באיזוק אלקטרוני.

החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של המשיב, אושרה "לאחר לבטים", על ידי בית המשפט העליון בבש"פ 5273/16; בהחלטה מיום 18.7.2016 צוין, כי העבירות המיוחסות למשיב "חמורות ביותר", אולם ניתן להתחשב בנימוקים שפורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי, לצורך מעצר באיזוק.; יש לציין, בנוסף, כי בית המשפט העליון עמד בהחלטתו על כך ש"עדותו של עד המדינה ש.כ (אחד מעדי התביעה בפרשה - י.צ) - ביחס לשיחה שהתנהלה בינו לבין (המשיב) במהלך 2015 מטרידה, ויש בה כדי להביא לחשש מסוים ביחס להמשך מעורבותו של (המשיב) בפעילות עבריינית, ולספק, ולו קל באשר להחלטה על מעצרו באיזוק אלקטרוני. ואולם מדובר באינדיקציה יחידה שאינה חד משמעית שהציגה המדינה ביחס לחשד להמשך פעילות עבריינית מצד (המשיב) גם בעת הנוכחית".

יצוין בנוסף, כי נוכח מעצרו הנוכחי של המשיב, מונחת בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להפסקת הפיקוח האלקטרוני שנקבע במ"ת 25166-07-15, והדיון בעניין הבקשה נדחה ליום 16.10.2017(החלטתה של כב' השופטת א' נחליאלי חיאט, מיום 10.10.2017).

חומר הראיות

חומר הראיות העומד כנגד המשיב בתיק שבפניי, מבוסס בעיקרו על דוח והודעה שמסר הקצין ברטל. כמו כן נגבתה הודעה מלוחם נחשון, אורם לירן, שישב ליד המשיב בעת הדיון באולם; עוד הוצגו, מזכר ודוח שערך איתי ברגיל, איש אבטחה של משמר בתי המשפט, שעמד בעת האירוע הנדון, בין דוכן השופטים לספסל הנאשמים.

מהמשיב עצמו נגבתה אמרה לאחר אזהרה ולאחר שהתייעץ עם עורך דינו. המשיב סרב לחתום על אמרתו.

בנוסף, הוצג סרטון ממצלמת אבטחה הקבועה באולם הדיונים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, והמכוונת לעבר ספסל הנאשמים; בסרטון מתועד האירוע, במגבלות זווית הצילום.

הקצין ברטל מסר בדוח שערך ביום 26.9.2017, לאחר האירוע, ובהודעתו מיום 28.9.2017, כי נכח באולם הדיונים לצורך ביקורת, וישב בכניסה לחופת הנאשמים. באותו יום נכחו באולם הדיונים 11 נאשמים, ביניהם המשיב, המוכר לו מדיונים קודמים במסגרת התיק. המשיב הסתכל לאחור והבחין בו, ואמר לו "חג שמח, שנה טובה", באופן שנראה טבעי לקצין, על רקע היכרותם, והוא החזיר למשיב ברכה דומה. לאחר מכן, אמר המשיב דבר נוסף, אולם ברטל לא שמע את הנאמר בשל רעש באולם, והוא סימן למשיב שיאמר את הדברים באוזנו, ואז אמר לו המשיב "באוזן", "מאחל לך יפה כזאת לשנה החדשה", והוא סימן עם הראש לעבר הרכב השופטים, בו נכחה רק אישה אחת, היא ראש ההרכב, השופטת רביד.

עוד ציין העד, כי "בנוסף לזה כל ההמולה באולם היתה סביבה, באו אליה בטענות שהיא כמו תובעת בתיק" (שורה 13); וכן בהמשך: "...וכל הלך הרוח היה נגד השופטת" (שורה 27).

העד מסר כי חייך אל המשיב בתגובה, והתיישב במקומו, ואז הסתכל עליו המשיב "וביצע תנועה של שיסוף פעמיים, רואים את זה גם במצלמות האבטחה, הוא הסתכל על השופטת ומכל הלך הרוח באולם ומדבריו, הבנתי שהוא מכוון את איומיו על השופטת. לאחר מכן חייכתי אליו בחזרה, המשכתי לשבת". יצוין, כי בדוח הפעולה שערך, כתב הקצין כי מיד לאחר שהתיישב, המשיב "הסתובב לעברי וביצע תנועות עם ידיו של חיתוך/מכה וסימן שוב עם הראש כלפי השופטת גיליה רביד".

לשאלה אם אפשר שהאיום כוון לעבר שופטים אחרים, השיב הקצין "חד משמעית לא, מכל הסיטואציה שתיארתי לך, בגלל המשפט "יפה כזו", אין עוד שופטת באולם, וגם כל מה שקרה בפרשה עד כה". עוד שלל אפשרות כי האיום הופנה כלפי אחר: "באופן שאני מבין את התנועה, המשפט והאיום היו חד משמעי כלפי השופטת".

המשיב הכחיש באמרתו כי ביצע תנועה מאיימת כלשהי שכוונה לשופטת: "אף פעם לא עשיתי לה שום תנועה כלפי השופטת גם כשאני מדבר אליה היא תמיד צועקת עלי היא מאיימת עלי כל הזמן היא מגדפת אותי כל הזמן מלבינה אותי לפני הרבים כל הזמן אני הליצן שלה גם אני לא מדבר ואחרים מדברים היא צועקת עלי היא מהתחלת הדיונים שונאת אותי ולא משנה מה אני יעשה זה תמיד אני האשם מבחינתה". וכך בהמשך: "היא שונא(ת) אותי המערכת בבית המשפט שונא אותי מתנכלים אלי, אולי בגלל שאני דתי היא במיוחד מלבינה אותי וצועקת עלי כל הזמן".

באשר לשאלה אם שוחח עם קצין שב"ס שנכח באולם, השיב: "יכול להיות אני מכיר את כולם יכול להיות שאמרתי להם שנה טובה וחג שמח". כאשר נשאל אם שוחח עם הקצין "שלום", אמר שאינו מכירם בשמות, והכחיש כי אמר לקצין "אני מאחל לך אחת יפה כזאת לראש השנה", תוך שהוא מכוון לכבוד השופטת, או כי ביצע "תנועת שיסוף לכיוון הגרון", תוך שהוא מביט לעבר השופטת.

לאחר שהוצג בפני המשיב סרטון מצלמת האבטחה, טען המשיב: "אני אמרתי לקצין הזה יש לו דן 4 או 5 בקרטה, אם הוא ממשיך להתאמן ועשיתי לו תנועות של קרטה אם הוא ממשיך להתאמן". לשאלה אם הוא "מזהה תנועות לעבר הגרון עם היד", טען תחילה כי אינו מזהה עצמו בסרטון: "אני רוצה לשאול אותך שאלה, אתה מזהה אותי דרך הקרש הזה אפשר לזהות אותי שזה אני, אי אפשר לזהות אותי הקרש פה וגם אתה לא יכול לראות אותי".

לאחר שהוצג בפניו הסרטון בשנית, אמר פעם נוספת שאינו מזהה עצמו, "אבל אולי כן דיברתי איתו, אם הוא מתאמן קרטה אני אמרתי את זה עוד לפני שהצגת בפני את הסרטון". באשר לשאלה אם רואים אותו בסרטון מפנה את הראש לעבר השופטת השיב, "אם לא רואים אותי איך אני יכול לזהות את עצמי אם אתה לא מזהה אותי"; עוד הוסיף לאחר סיום החקירה (דברים שנרשמו בכתב יד החוקר): "אם אני עשיתי אליו את התנועות של הקרטה עם הגב שלי לשופטת אז איך אני יכול לעשות לה את התנועות. לא הבנתי".

ממזכר שערך החוקר עמרי אופיר ביום 28.9.2017, בעקבות גביית אמרתו של המשיב, עולה, כי פנה החוקר לקצין ברטל, ושאלו אם הוא מתאמן באמנויות לחימה, ואם הוא מחזיק בדרגת דן 4 או 5, והלה השיבו בשלילה, ומסר לו כי הוא מדריך להגנה עצמית, ושאל אותו לפשר פנייתו. החוקר הבהיר לו כי המשיב מסר בחקירה כי שוחח עם הקצין על "קרטה", וברטל השיבו כי אין אפשרות שהמשיב יודע כי הוא מדריך להגנה עצמית, והוא לא שוחח על כך עם המשיב מעולם, וביום האירוע כלל לא שוחח עם המשיב על "קרטה בשום מקרה, ואם החשוד טוען כך הוא משקר".

איש השב"ס לירן אורם, מסר בהודעתו מיום 28.9.2017, כי הבחין שהמשיב קורא לברטל ולוחש לו משהו באוזן, אולם לא שמע את הנאמר. כאשר המשיב התיישב חזרה "ראיתי אותו עושה תנועות עם שתי הידים שלו של סגירה ופתיחה בגובה החזה שלו פחות או יותר, אני לא יודע להגדיר את התנועות ידיים שלו מעבר למה שהגדרתי". לדבריו ראה את הקצין ברטל עורך רישום בטלפון הנייד שלו, ולשאלתו מה הוא רושם השיב לו שהמשיב אמר לו "לחתוך את השופטת", ואינו זוכר מעבר לכך. לשאלת החוקר, אם הבין מתנועות הידיים שהמשיב מאיים, השיב, כי באותו רגע שהבחין בתנועות לא הבין זאת, אולם רק לאחר שברטל אמר לו כי המשיב אמר "לחתוך את השופטת", "הבנתי משלום שהתנועות של גולן היו מאיימות".

המאבטח איתי ברגיל ציין במזכר שערך, כי ניצב בין דוכן השופטים לנאשמים; במהלך הדיון הבחין שהמשיב מסתובב לקצין השב"ס וקורא לו. הם החליפו מספר מילים והמשיב "עשה תנועות ידיים. קצין השב"ס צחק והדיון המשיך". עוד הוסיף כי "רק למחרת שראיתי את הסרטון הבנתי שיש לדבר חשיבות, באותו הרגע היה נראה ששניהם מתבדחים ביניהם".

בדוח פעולה שערך ביום 1.10.2017, ציין ברגיל, כי תוך כדי דיבורו של המשיב לקצין השב"ס, הבחין שהמשיב "הזיז את ידיו בתנועות מעלה ומטה שבאותו רגע לא פרשתי אותן כסימן של שיסוף גרון. לא שמעתי כלל את טיב השיח ביניהם, הבחנתי שקצין השב"ס צוחק בסיום דבריו של גולן כך שלא נראה לי המקרה כמעשה חריג". עוד הוסיף כי רק לאחר מכן, כאשר צפה בסרטון, "הבנתי את משמעות תנועות ידיו של גולן".

בדוח צפייה בסרטון האבטחה שערך החוקר עמרי אופיר, ציין החוקר, כי הנאשמים יושבים מאחורי "מה שנראה כמסגרת זכוכית", והמשיב ישב בפינה, בקצה השורה. "המשיב נראה מסתובב לאחור ומשוחח עם השב"ס ואז מתרומם לכיוון הדלת, ואיש השב"ס ניגש אליו, ולאחר מכן המשיב מתיישב ואיש השב"ס מתרחק, ואז ניתן להבחין במשיב מבצע מה שנראה כתנועה של שיסוף עם יד ימין על גבי הצוואר שלו ואז חוזר על התנועה פעם נוספת. לאחר מכן מסתיים הסרטון".

להשלמת התמונה הראייתית יצוין, כי הוצגו עמודי פרוטוקול מישיבות שונות שנערכו במסגרת תפ"ח 24984-07-15, בה מתבקש המשיב, פעם אחר פעם, במהלך הדיונים, להפסיק להעיר הערות לעבר עדי תביעה ואנשי התביעה, ואף מוזהר על ידי האב"ד לחדול מהתנהגותו (ישיבה מיום 4.4.2017, ע' 388; ישיבה מיום 4.5.2017, ע' 465; ישיבה מיום 29.6.2017, ע' 1464; ישיבה מיום 11.7.2017, ע' 1709; 1725; 1729; ישיבה מיום 17.9.2017, ע' 2313).

החלטת בית המשפט קמא

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי "קיים בסיס להגשת כתב האישום", נוכח דבריו של ברטל כי "הדברים נאמרו לו והסיק כי המשיב מתייחס אל השופטת, לא רק בשל תנועת הראש, אלא גם בשל כל הלך הרוח באולם כפי שפרט בהודעתו".

עם זאת, נקבע, כאמור, כי קיים "כרסום משמעותי" בראיות. בעניין "כרסום" זה, מתבסס בית המשפט בעיקר על צפיה בסרטון האבטחה, בהילוך איטי (שהוכן על ידי ב"כ המשיב), שממנו ניתן להתרשם כי התנועות שמבצע המשיב "אינן של שיסוף קלאסי. המשיב אינו מצביע עם היד לעבר גרונו בתנועות של חיתוך אלא עושה תנועות עם שתי הידיים כשכפות הידיים מתוחות וישרות, תנועה אחת כשיד שמאל נעה לימין וחזרה ויד ימין נעה שמאלה ובחזרה, ותנועה נוספת כששתי הידיים בתנועת גלגול ביניהן. התנועות מתיישבות עם תנועות קרטה כפי שטוען ב"כ המשיב וספק אם הן מלמדות על תנועת שיסוף"; עוד צוין, כי בסרטון לא נראה המשיב מסתכל לעבר הרכב השופטים, הן בעת שלחש על אוזנו של ברטל, והן בעת שביצע את התנועות החשודות בידיו, אלא, לכאורה, הפנה אליהם את גבו, והמשיב אף אמר זאת באמרתו. עוד צוין, כי ברטל "נראה מחויך", בכל שלבי האירוע.

בנוסף, נקבע, כי קיים "כרסום" גם נוכח עדותו של לירן אורם, לפיה ברטל מסר לו כי המשיב אמר לו "לחתוך את השופטת", בעוד שברטל עצמו לא טען זאת כלל. אורם גם אינו מתייחס לתנועות הידיים כאל תנועת שיסוף. בנוסף מציין בית המשפט, כי גם מדיווחיו של ברגיל, שמסר כי המשיב "הזיז את ידיו בתנועות מעלה ומטה", לא עלה כי חווה את האירוע כהתנהגות אלימה מצד המשיב אלא כהתבדחות עם קצין השב"ס.

בית המשפט מציין בנוסף, כי מהסרטון עולה, כי מאחורי דלפק השופטים ישבה קלדנית (או עוזרת משפטית), "אשר אף היא לכאורה ראתה את האירוע, אך לא מסרה עדות בתיק והיא לא רשומה בין עדי התביעה".

באשר לעילת המסוכנות, צוין בהחלטה כי כנגד המשיב הוגש כתב אישום חמור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אולם לא ניתן "להעריך את עוצמת הראיות" בתיק זה, מאחר שלא הובא לעיונו של בית המשפט קמא.

באשר לנסיבות האירוע דנא, צוין, כי "מדובר לכאורה באירוע חמור של איום בפגיעה בשופטת, עם זאת קיים כרסום משמעותי בעוצמת הראיות"; בשל כרסום זה, והיעדר הרשעות קודמות, סבור בית המשפט כי תנאי המעצר באיזוק אלקטרוני שנקבעו בהליך בתיק מת 25166-07-15, בנוסף לתנאי הפיקוח האנושי והערבויות הכספיות שנקבעו, די בהם כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב גם בתיק זה. עם זאת, נקבע, כאמור, כי "ככל שהממונה על המעצר יפקיע את תנאי מעצרו של המשיב בתיק האחר ועליו לשהות במעצר מאחורי סורג ובריח, יחולו אותם תנאים גם בתיק זה".

טיעוני הצדדים

ב"כ העוררת טענה, כי בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי קיים כרסום משמעותי בעוצמת הראיות. צוין, כי העדויות ומהימנותן אמורות להיבחן במסגרת הדיון בתיק העיקרי, ודי בעדותו של הקצין ברטל, שהתרשם באופן ישיר ממעשיו של המשיב, כדי להוות ראיה מספקת בשלב זה. ב"כ העוררת סבורה, כי מהסרטון אכן ניתן לעמוד על כך שהמשיב ביצע תנועות שיסוף, וכי ברטל ישב מול המשיב, וראה את המתרחש מקרוב. עוד צוין, כי בשלב השני של האירוע היו פניו של המשיב מוסתרות מהמצלמה, ונראו היטב על ידי ברטל. מהסרטון עולה, כי ברטל חייך רק בשלב הראשון של האירוע, ולאחר מספר דקות כבר יצא מהאולם כדי להעביר דיווח למפקדו על מה שאירע.

המשיב עצמו הכחיש את השמעת האמירה הנוגעת לשופטת, בניגוד לעדות הקצין, ורק לאחר שהוצג בפניו הסרטון, עלתה לראשונה גרסתו בדבר ביצוע תנועות הקרטה וקיום שיחה עם קצין השב"ס, המוכחשת על ידי הקצין.

נטען, כי לעדותו של ברטל קיים חיזוק בהלך הרוח ששרר באולם, ובהודעתו של אורם באשר לדברי ברטל ביחס לאופיו של האיום שהשמיע המשיב, גם אם ההתבטאות של המשיב היתה שונה.

עוד נטען, כי בעת האירוע היה גבו של המשיב מופנה אל המאבטח איתי ברגיל, וממקום עמידתו של ברגיל, לא ניתן היה להתרשם מפרטי האירוע במלואם. באשר לקלדנית (או עוזרת משפטית), שהוזכרה בהחלטת בית המשפט, הרי שנראה בסרטון כי היתה מרוחקת ממקום ישיבתו של המשיב; המשיב ישב עם גבו אליה, והיא לא התבוננה לעברו.

ב"כ המדינה עותרת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, על רקע המסוכנות העולה מהאישומים בתפ"ח 24984-07-15, ולנוכח התעוזה וחוסר המורא שהתגלו בהשמעת איומים כלפי שופטת בפני איש שב"ס. מסוכנות זו לא ניתן לאיין בדרך של איזוק אלקטרוני.

ב"כ המשיבים מבקשים לאמץ את החלטת בית המשפט קמא, נוכח ההנמקות שניתנו בדבר הכרסום הראייתי, בהתבסס על סרטון האבטחה, ולאחר ששניים משלושת העדים שהיו עדים לאירוע, לא פירשו את תנועותיו של המשיב כתנועות איום, ורק העד ברטל טען זאת. עוד צוין, כי במהלך השיחה לא נראית בסרטון כל הזזת ראש או סימון לעבר השופטת, בניגוד לטענת ברטל.

נטען בנוסף, כי באמירה שהשמיע המשיב באוזני קצין השב"ס, לא עלה כל איום, וייתכן כי זו כוונה לאחת מהנשים האחרות שנכחו באולם.

דיון והכרעה

לצורך שקילת בקשת מעצר עד תום ההליכים יש להשתכנע ראשית, מקיומה של תשתית ראייתית לכאורה, להוכחת האישום. העקרונות המושרשים בפסיקה בעניין דרך בחינת דיות הראיות פורטו לאחרונה, במסגרת בשפ 6130/17 ‏‏אברהם קריף נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.8.2017):

"כידוע, במסגרת בחינת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, נדרש בית המשפט לפוטנציאל הגלום בחומר הראיות שהוצג על ידי המאשימה, ועליו להכריע בשאלה האם קיים סיכוי סביר שחומר הראיות בתיק יוביל להרשעתו של הנאשם...זאת, בהינתן העובדה כי עסקינן בראיות גולמיות, אשר טרם עברו את "כור ההיתוך" של ההליך הפלילי, במהלכו הן ייבחנו, וככל שמדובר בעדויות, ייקבעו לגביהן ממצאי מהימנות ומשקל...בהמשך לכך, נקבע כי בשלב בחינת התשתית הראייתית לא יידרש בית המשפט לטענות הנוגעות למהימנות או למשקל הראיות, אלא במקרים חריגים, כאשר חומר הראיות מגלה על פניו סתירות או פירכות מהותיות, המלמדות על חולשה בולטת בתשתית הראייתית...עוד נקבע, כי על בית המשפט ליתן את דעתו ליחס שבין עוצמת הראיות לכאורה, לבין מידת ההגבלה על חירותו של הנאשם, ושעה שבחינת חומר החקירה מעוררת ספק וסתירות, ייטה בית המשפט להעדיף שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר...".

לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית העומדת ביסוד האישום בעבירת האיומים, אין אני שותף לקביעת בית המשפט קמא, כי מדובר בחומר ראיות בעייתי או "מכורסם".

הראיות כנגד המשיב מבוססות, ראשית ועיקר, על עדותו של קצין השב"ס שלום ברטל. ההתנהגות המאיימת המפורטת בהודעת הקצין, אינה מצויה בחלל ריק, והיא אינה מנותקת ממכלול הנסיבות אותן פרט הקצין (ראו לעניין בחינת ההקשר הנסיבתי בעבירת האיום, ע"פ 3140/11 פלוני נ. מדינת ישראל (30.4.2012).

על פי עדותו של הקצין, עלה בעליל, כי המשיב כיוון חיצי התנהגותו לעברה של ראש הרכב השופטים: "באו אליה בטענות שהיא כמו תובעת בתיק" (שורה 13); וכן בהמשך: "...וכל הלך הרוח היה נגד השופטת" (שורה 27). המשכם של הדברים, באותה אמירה של המשיב באוזנו של הקצין, המכוונת לשופטת, בדרך של הקנטה, על פי התרשמותו הבלתי אמצעית של הקצין, ובהקשר ישיר "לאווירה" העוינת נגדה, ששררה באולם. אציין, כי אין מקום בשלב זה, למתן משקל לטענה שהושמעה על ידי ב"כ המשיב, כי אמירה זו כוונה, אולי, לנשים אחרות שנכחו באולם, מהטעם הפשוט שהמשיב הכחיש כלל את עצם אמירת הדברים, והכחשה זו מלמדת לכאורה על רצון להרחיק עצמו ממושא האמירה. הכחשה זו, כשלעצמה, אינה מתיישבת גם עם סרטון האבטחה שבו נראה המשיב אומר דבר מה לקצין, לאחר שהקצין קם ממקומו והתקרב למשיב, כדי להיטיב לשמוע את דבריו.

אחריתם של הדברים, בתנועות היד של המשיב, שבאו מיד לאחר השמעת האמירה בעניינה של השופטת. הקצין ברטל שהיה בקשר עין ישיר עם המשיב, וישב במרחק מאד קצר ממנו, התרשם ישירות כי אותן תנועות יד בטאו "שיסוף" "חיתוך/מכה", היינו, תנועות מאיימות שבוצעו בקשר ישיר להבעת מורת הרוח כנגד האב"ד. השתכנעות בלתי אמצעית זאת, כי מדובר בהתנהגות מאיימת, הניעה את הקצין ברטל לדווח מיידית למפקדו על מה שאירע, בין שחייך אם לאו, וכך אף עלה מתגובתו, ב"זמן אמת" לאורם, על פי הודעת אורם.

טענות ההגנה כי תנועות ידיו של המשיב היו תנועות תמימות, שהדגימו תנועות קרטה, אינן יכולות להתקבל בשלב דיוני זה, קודם שמיעת העדויות והערכת משקלן.

יש לזכור בעניין זה, כי המשיב הכחיש תחילה כי שוחח עם קצין השב"ס מעבר להחלפת ברכות לשנה החדשה, ורק לאחר הצגת סרטון האבטחה בפניו, עלתה לראשונה גרסת "הקרטה", המוכחשת על ידי הקצין, ששלל לחלוטין קיום שיחה מעין זו. יצוין, כי התכחשותו של המשיב גם לגבי השמעת האמירה באוזנו של הקצין בקשר ל"אשה היפה", עומדת אף היא בסתירה להודעת הקצין, שקשה להלום, לכאורה, כי המציא אמירה זו מהרהורי לבו. משכך, נמצא המשיב מבקש להרחיק עצמו בחקירתו, באורח כוזב, לכאורה, על פי עדותו של ברטל, משני היבטים העלולים לשוות להתנהגותו אופי מאיים, כלפי השופטת.

גם הטענה בדבר הנצפה בסרטון האבטחה אינה יכולה להתקבל. סבור אני, בניגוד לטענות שהושמעו, כי הצפייה בסרטון מבססת, לכאורה, את התרשמות הקצין כי מדובר בשתי תנועות חיתוך, שבוצעו בתנועה אלכסונית מאזור הצוואר לעבר החזה, כשבתווך, בוצעה מעין תנועה של מכה כלפי מטה. ודוק: הדברים נראים בצורה ברורה וחדה יותר בסרטון מצלמת האבטחה במהירות הרגילה, בדיסק המצוי בחומר הראיות, מאשר בסרטון בתנועה האיטית, שצורף על ידי ההגנה.

מסקנה דומה באשר לתיאור התנועות, עולה כאמור, גם מדוח הצפייה שערך החוקר עמרי אופיר.

עוד יש לציין, כי זווית הצילום בסרטון אינה מאפשרת ראייה מלאה של כל פרטי האירוע, ואף המשיב עצמו טען כי "אינו מזהה את עצמו" בסרטון. בצפיה בסרטון לא ניתן לראות, לכאורה, כי המשיב מניד או מפנה ראש לעבר השופטים, ואולם כאמור, הקצין ברטל שישב מול המשיב, טען כי הבחין בכך, ועניין זה יתברר בדיון לגופן של ראיות.

בנוסף, אין אני רואה בדוחות שערך המאבטח ברגיל, ובהודעתו של אורם, ראיות שיש בהן כדי לערער את דבריו של הקצין ברטל.

מהסרטון עולה כי גבו של המשיב היה מופנה לברגיל, בעת ביצוע התנועות, כאשר פניו של המשיב מופנות לעבר הקצין. שני העדים אינם שוללים גם אפשרות כי מדובר בתנועות מאיימות. ברגיל אישר כי לאחר שצפה בסרטון "הבין את משמעות תנועות ידיו של גולן"; גם איש השב"ס אורם, אישר כי לאחר מעשה, הבין מהקצין כי "התנועות היו מאיימות". העובדה כי שני העדים לא קלטו את משמעות הדברים, בזמן אמת, לאחר שלא היו עדים למלוא השתלשלות האירוע מתחילה, אין בה כדי לערער את עדות הקצין.

איני רואה גם כל נפקות לאי העדתה של הקלדנית/עוזרת משפטית, שלא קיימת כל ראיה כי הבחינה כלל בנעשה.

פן ראייתי אחר עולה מאמרתו של המשיב, ממנה עולה לכאורה, מניע אפשרי להתנהגות המאיימת, עליה מעיד הקצין ברטל.

באמרה זו, המשיב חוזר ומטיח האשמות קשות וקיצוניות בחריפותן, כנגד ראש ההרכב, שהמשיב מייחס לה רדיפה אישית וגילוי יחס מתנכל ומזלזל ("שנאה"; "הלבנת פנים"; רדיפה על רקע דתי; איומים; גידופים, הינם חלק מהביטויים בהם משתמש המשיב); טענות אלה, שהמשיב אינו טורח להסתירן, מעידות על תסכול ומורת רוח, ובכך נעוץ, לכאורה, המניע להתנהגות המאיימת, באופן העשוי לשמש חיזוק לתיאורו של קצין השב"ס.

אדגיש שוב, כי ניתוח הראיות כמתואר, הינו לכאורי בלבד, והעובדות ייקבעו במהלך הדיון לגופן של ראיות. עם זאת, יש במכלול הראיות המתוארות כדי להוות פוטנציאל ממשי העשוי להוביל להרשעה, ומשכך דוחה אני את עמדת בית משפט קמא, בדבר חולשה ראייתית.

באשר לעניין המסוכנות.

מעיני בית המשפט קמא לא נעלמה המסוכנות הרבה שבהשמעת איום של פגיעה בשופט מכהן, על רקע תפקידו השיפוטי. אכן, חרף קביעתו של בית המשפט קמא בעניין איכות הראיות, מצא בית המשפט לנכון להורות על מעצר תחת פיקוח אלקטרוני, ואף קבע כי אם יוחלט על הפקעת האיזוק, במסגרת הליכי המעצר בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ניתן יהיה להורות על מעצרו של המשיב גם במסגרת התיק דנא.

מובן כי מסוכנותו של המשיב נבחנת על רקע חומרתם של האישומים המיוחסים לו במסגרת פרשה 512, ובכללם האישום בקטילתם של שלושה אנשים ופציעתם של עשרות, במסגרת ארגון פשיעה. יש גם להזכיר את הלבטים שנלוו להחלטת השחרור, עליהם עמד בית המשפט העליון בהחלטתו.

אציין, כי דברי בית המשפט קמא כי לא ניתן לו לבחון את עוצמת התשתית הראייתית העומדת ביסוד האישומים המיוחסים למשיב בפרשה זו, אינם מביאים לידי ביטוי מכלול החלטות שניתנו בהליכי המעצר, לפיהם אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, לאותם אישומים.

התנהגות מאיימת כנגד ראש הרכב השופטים הדן בפרשה המורכבת והקשה ביותר מסוגה, מעידה על המסוכנות החמורה הנשקפת מהמשיב. על כך יש להוסיף את דברי הבלע הקשים אותם השמיע המשיב באמרתו, ללא מורא, כנגד ראש ההרכב במשפטו, ואת ההתנהגות המשתלחת אותה מפגין המשיב במהלך הדיונים בבית המשפט. לא למותר לציין את התעוזה והחוצפה שבהפגנת התנהגות מזלזלת ומאיימת בנוכחות קצין שב"ס.

בנסיבות אלה, עולה חשש כבד להתנהגות מסוכנת ופוגענית מצד המשיב, העלולה להסלים, בעוד המשיב משוחרר ממעצר ממשי, ויוצא ובא באופן חופשי בשערי בית המשפט, לדיונים הרבים במשפטו.

בנסיבות אלה, אין אני רואה מקום אלא להורות על מעצרו הממשי של המשיב, מאחורי סורג ובריח, ומשכך, מתקבל הערר והחלטת בית המשפט קמא תבוטל.

העורר ייעצר, אפוא, עד תום ההליכים בתיק זה.

יורם צלקובניק, שופט

ס. נשיאה