1

החלטה

1.         לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (להלן - בית משפט קמא), (כב' השופטת שרון- גרין ) שניתנה ביום 3.12.14, לפיה שוחרר העורר למעצר בית מלא בכפר מוקבילה.

2.         נגד העורר הוגש לבית משפט קמא כתב אישום, אשר מייחס לו עבירה של מעשה מגונה- עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז 1977, (להלן "חוק העונשין").

3.      מכתב האישום עולה כי ביום 21.11.14, הגיע העורר לתחנת דלק בה עובדת המתלוננת. בהמשך ביקש העורר מהמתלוננת כי תמלא את מתקן הסבון בשירותי החנות הממוקמת בתחנה. בזמן שהמתלוננת החליפה את מיכל הסבון, הצמיד העורר את פלג גופו התחתון אל ישבנה של המתלוננת כך שהרגישה את איבר מינו. בהמשך ביקש העורר מהמתלוננת להחליף את הסבון בתוך השירותים ומשסירבה, אחז אותה בידו במטרה להכניסה לשירותים. המתלוננת ברחה אל מחוץ לתחומי החנות וצעקה לעבר העורר "מה עשית?", אז יצא העורר, התנצל בפניה ונסע מהמקום. בהמשך חזר העורר לתחנה וביקש לקנות שוקולד, אך המתלוננת סירבה, נעלה את הדלת והתקשרה למשטרה.

4.         עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה מבית משפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2

בדיון ביום 1.12.14, כפר ב"כ העורר בקיומן של ראיות לכאורה, כאשר עיקר טענותיו נגעו למהימנותה של המתלוננת ולסתירות בגרסתה. בהחלטתו מיום 3.12.14 דן בית המשפט קמא בראיות הקיימות בתיק וקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו. עוד קבע בית המשפט קמא כי נסיבות העבירה, כמו גם התנהלות העורר ואביו, יש בהם בכדי לקבוע כי קיימת עילת מעצר בעניינו. עם זאת, בהתחשב במהות המעשים שביצע העורר, רמת מסוכנותו החשש מפני שיבוש הליכים לצד עברו הנקי של העורר, סבר בית המשפט קמא כי ניתן לשחררו בחלופת מעצר. לאחר ששמע את המפקחים המוצעים, הורה בית המשפט קמא על שחרורו של העורר בחלופת מעצר בית מלא בבית אחותו בכפר מוקבילה.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

5.         טענות העורר בתמצית:

ב"כ העורר טען כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. ב"כ העורר צירף לכתב הערר את הטיעונים שהגיש לבית משפט קמא, מהם ניתן לשיטתו ללמוד כי יש סתירות מהותיות בגרסת המתלוננת וכן תהיות רבות בהתנהלותה. בעיקר הפנה לשינויים הקיימים לטענתו בין גרסאותיה השונות של המתלוננת ובעיקר ההבדלים בין הגרסה שמסרה לשוטר שהגיע לזירה ובין גרסאותיה המאוחרת. הוסיף והפנה לצילומים שנקלטו במצלמות האבטחה, אשר לטענתו תומכים בגרסת העורר, כמו גם לעובדה שהמתלוננת סירבה לערוך עימות עם העורר.

נוכח האמור טען ב"כ העורר כי לא קיימת ראיות לכאורה בעוצמה מספקת כנגד העורר ומכל מקום, נוכח חולשת הראיות נגדו, יש להורות על שחרורו ללא תנאים מגבילים.

6.         טענות המשיבה בתמצית:

3

ב"כ המשיבה התנגדה לטענות העורר. לדבריה, בית המשפט קמא בחן באופן מעמיק את התיק לרבות כל טענות העורר, וערך איזון מידתי ונכון של כלל הנסיבות בתיק. ב"כ המשיבה הפנתה להסברים שנתנה המתלוננת לעניין אותה סתירה נטענת מהודעתה הראשונה וכן הפנתה לראיות הנוספות הקיימות בתיק, אשר יש בהן לחזק את גרסת המתלוננת.

הכרעה:

7.         לאחר ששמעתי טענות הצדדים, ועיינתי בהחלטת בית משפט קמא, וכן עיינתי בחומר הראיות שבידי המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות.

כידוע, בהתאם להוראת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על בית המשפט לבחון, טרם החלטתו על מעצר נאשם עד תום ההליכים, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו במיוחס לו בכתב האישום. בשלב זה בוחן בית המשפט האם יש בכוחו של חומר הראיות הגולמי המצוי בידי התביעה להצביע על סיכוי סביר להרשעה [ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2)133; בש"פ 748/10 איסקוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)]. המשקל שצריך להינתן לכל ראיה ייקבע על ידי הערכאה הדיונית בשלב בירור אשמתו של הנאשם כך שבית המשפט הבוחן את דבר קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצר עד תום ההליכים אינו נדרש לשאלות כגון מהימנות העדים ולסתירות כאלה ואחרות, ככל שהן עולות מן העדויות שנגבו. רק מקום בו מוצא בית המשפט כי מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, עשוי הדבר לעתים להוביל למסקנה כי בשל חולשת הראיות לכאורה אין הצדקה למעצר מאחורי סורג ובריח או שיש מקום להורות על חלופת מעצר [ראו: בש"פ 4692/06 אלמוגרבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)].

בענייננו, טענות העורר נוגעות למעשה כולן בשאלות מהימנות המתלוננת, אשר כפי שנקבע, מקומן עת יידון התיק לגופו.

4

בחנתי בקפידה את תיק החקירה בעניינו של העורר ומצאתי כי הגם שקיימות סתירות מסויימות בין בגרסאות השונות שמסרה המתלוננת, הרי שאין המדובר כלל ועיקר בסתירות מהותיות, אשר יש בהן לקבוע כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו במיוחס לו בכתב האישום. לעניין זה יצויין כי המתלוננת נתנה הסבר לאותה סתירה נטענת ודומה כי בשלב זה, המדובר בהסבר המניח את הדעת אשר המקום לבוחנו לעומק הינו עת יידון התיק לגופו.

לכל האמור יש להוסיף כי בתיק החקירה קיימות ראיות נוספות, אשר יש בהן לחזק את גרסתה הלכאורית של המתלוננת ולהעצים את עוצמת הראיות כנגד העורר. לעניין זה ניתן לציין את פעולותיה של המתלוננת לאחר האירוע נשוא כתב האישום, עת פנתה באופן מיידי למעסיק שלה ולאמה וסיפרה להם על אשר אירע וכמו כן את התנהלותה עת סירבה להכניס את העורר לחנות, נעלה את דלת הכניסה והתקשרה למשטרה.

למותר לציין כי העורר לא הציג לפניי כל מניע בגינו תבחר המתלוננת לטפול עליו את האשמה המיוחסת לו בכתב האישום.

בקצרה ולמעלה מן הצורך אציין כי אף בחינת גרסת העורר בהודעותיו במשטרה מעלות תהיות לא מבוטלות.

אשר על כן, אין לי אלא להצטרף לעמדתו המנומקת של בית המשפט קמא בעניין, עת קבע קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו. אדגיש שוב כי המקום לבחינת טענותיו של העורר לעומק בהקשר זה הינו לכשידון התיק העיקרי לגופו של עניין.

5

אשר לחלופת המעצר, הרי שאף כאן מצאתי את החלטת בית המשפט קמא סבירה, מידתית ומאוזנת. בית המשפט קמא בחן את מכלול השיקולים, לרבות נסיבותיו האישיות של העורר ועברו הנקי עת בחר לשחרורו בחלופה שהוצעה. אציין כי בהחלטתו, בחר בית המשפט קמא לשחרר את העורר לחלופה בפיקוח משמורנים בעלי עבר פלילי וזאת ללא הזמנת תסקיר שירות המבחן. בעשותו כן הלך בית המשפט קמא לקראת העורר ואיזן כהלכה בין נסיבות התיק ונסיבותיו של העורר

לפני סיום החלטתי אציין, כי בדיון בפניי העלה ב"כ העורר את האפשרות לשחרר את העורר לעבודה. מקום שבקשה זו לא נטענה בכתב הערר, ולא הוצג בפניי מקום עבודה או מעסיק אפשרי ונמנע מב"כ המשיבה מלחקור אותו, על כן לא מצאתי להתייחס לבקשה זו. ככל שהעורר מעוניין לצאת לעבודה, הדרך פתוחה בפניו להגיש בקשה לבית משפט קמא לעיון חוזר במסגרת החוק.

8. סוף דבר, לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערר.

9.         המזכירות תדאג להמציא עותק מהחלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה והודעה היום כ"ג כסלו תשע"ה, 15/12/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ערין בראנסה