א.        לפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט לירן חיים) מיום 14/8/23 בתיק מ"ת 28518-08-23 (להלן: בית משפט קמא וההחלטה, בהתאמה); בית משפט קמא קיבל את בקשת המשיבה (המאשימה), והורה על המשך שחרורה של העוררת בתנאים מגבילים כפי שנקבעו בהחלטתו בתיק מ"י 3335-08-23 מיום 3/8/23.

 

ב.         נגד העוררת, ילידת 1/1/47 (כעולה ממסמכי המלר"ד בבית החולים רמב"ם), הוגש כתב אישום המייחס לה החזקת סמים מסוכנים שלא לשימוש עצמי. בכתב האישום שהוגש נגדה ביום 9/8/23 נטען, כי בביתה של העוררת ברחוב הרץ אימבר 1 בחיפה התנהלה תחנה לממכר סמים; עוד נטען, כי ביום 1/8/23, במהלך חיפוש שבוצע בביתה, נמצאה העוררת מחזיקה בכף ידה השמאלית סמים מסוכנים מסוגים שונים כדלהלן: 26 מנות של סם מסוכן מסוג קוקאין ו-9 מנות של סם מסוכן מסוג הרואין; על המזנון שנמצא בסלון נמצא ונתפס סכום מזומן בסך של 6,970 ₪.

 

ג.         במהלך החקירה שוחררה העוררת בתנאים מגבילים כדלהלן:

 

"1.         מעצר בית מלא ומוחלט בבית נכדתה, גב' כרמלה כליבאת, בישוב בסמת טבעון, וזאת עד יום ג' - 8.8.23 בשעה 11:00.

מובהר לחשודה כי נאסר עליה לצאת ממקום מעצר הבית במשך כל שעות היממה, אלא אם כן תוזמן לחקירה ו/או לדיון במשפטה.

בנוסף, תוכל החשודה לצאת ממקום מעצר הבית בליווי אחת המפקחות לצורך קבלת טיפול רפואי וזאת בכפוף למתן הודעה מקדימה ליחידה החוקרת.

החשודה תהיה בפיקוח במשך כל שעות היממה ע"י אחת המפקחות אשר צויינו לעיל.

מובהר למפקחות כי על אחת מהן לפחות לשהות במחיצת החשודה במשך כל שעות היממה  בתקופת מעצר הבית וכן לדווח למשטרה באופן מיידי ככל שהחשודה תפר אחד מתנאי השחרור.

אני אוסר על החשודה, בתקופת מעצר הבית, לעשות כל שימוש בטלפון/מחשב או כל מכשיר אחר המחובר לרשת האינטרנט.

2.         אני אוסר על החשודה במשך תקופת מעצר הבית ליצור כל קשר, בין ישיר ובין עקיף, עם מי מהמעורבים בפרשה. 

3.         אני אוסר על החשודה להיכנס לביתה ברח' נפתלי אימבר 1 בחיפה, וזאת עד יום ג' - 8.8.23 בשעה 17:00.

4.         החשודה תחתום על התחייבות עצמית על סך 10,000 ₪.

5.         תיחתמנה שתי ערבויות צד ג', ע"י שתי המפקחות, אשר פרטיהן צויינו לעיל, על סך 10,000 ₪ כל אחת.

6.         החשודה תתייצב לחקירה בכל עת שיידרש, ולעניין זה די  בזימונה באמצעות הטלפון או באמצעות באת כוחה, עו"ד סבג.

7.         אני מתיר לשוטרי משטרת ישראל להיכנס למקום מעצר הבית בכל עת על מנת לוודא כי החשודה עומדת בתנאי השחרור.

מובהר לחשודה כי אם תפר אחד מתנאי השחרור - תיעצר."

 

ד.         לאחר הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להותיר את תנאי שחרורה של העוררת על כנם עד תום ההליכים המשפטיים נגדה; זאת בטענה כי קיימות ראיות טובות לכאורה להוכחת ההאשמות המיוחסות לעוררת, כי העבירות המיוחסות לה מקימות חזקת מסוכנות סטטוטרית, וכי מחומר הראיות עולה כי העוררת עוסקת בסמים כדרך חיים ואין עליה מורא הדין.

           

לטענת המשיבה, איזון נכון בין האינטרס הציבורי לבין חירות הפרט של העוררת מצדיקה הרחקתה מהחברה עוד בטרם הוכרע דינה, אך בשל גילה, מצבה הרפואי והעדר עבר פלילי, ניתן להסתפק בתנאים מגבילים, כפי שנקבעו במהלך החקירה, כאמור לעיל.

 

במהלך הדיון בבית משפט קמא הסכימה העוררת מפי באת כוחה, כי בחומר החקירה קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר, אך טענה כי אין מקום להחיל עליה את התנאים המגבילים הנדונים; זאת בשל מחלות הרקע הרבות שלה ומהטעם שהיא מתאשפזת לעיתים בגלל בעיותיה הרפואיות. עוד נאמר כי בהיותה במעצר אושפזה מספר פעמים. לפיכך, נתבקש שחרורה לביתה, תוך הסכמה למעצר בית לילי מהשעה 06:00-22:00.

 

המשיבה עמדה על בקשתה, מטעמיה.

 

ה.        בית משפט קמא שמע את הצדדים, בחן את חומר החקירה, וקיבל את בקשת המשיבה, בציינו כי המסוכנות העולה מהעוררת היא משמעותית; זאת משנתפסו בידיה, בביתה - שאליו היא מבקשת לשוב - 35 מנות של סמים קשים וכמות נכבדה של כסף מזומן.

 

לשיטתו של בית משפט קמא, אין בגילה של העוררת כדי להפחית או לאיין את המסוכנות האמורה, משבצעה לכאורה את העבירות המיוחסות לה בגילה ובמצבה, כך שככל שאכן העבירות בוצעו על ידה, גילה המתקדם ומצבה הרפואי לא הניאו אותה בפועל מלבצע את העבירות הנטענות.

 

עוד ציין כי חזרתה של העוררת לביתה, שם לכאורה בוצעה העבירה, וללא כל פיקוח, כפי שמבוקש על ידה, מגבירה לכאורה את המסוכנות האמורה.

 

בנסיבות אלה סבר כי התנאים המגבילים שנתבקשו מאזנים בין מסוכנותה המשמעותית של העוררת לבין הצרכים הנובעים מגילה וממצבה הבריאותי, והורה על המשך שחרורה בתנאים אלה, כאמור לעיל.

 

ו.          העוררת לא השלימה עם החלטתו של בית משפט קמא ומכאן הערר שבפניי.

 

לטענתה, שגה בית משפט קמא בהחלטתו, על כל חלקיה.

העוררת חזרה על טיעוניה לפני בית המשפט קמא, שללה את קביעתו בדבר מסוכנותה, ועמדה על כך שיש מקום לתת לגילה, למשקלה הכבד, לסכרת ממנה היא סובלת ולשלל הבעיות הרפואיות הנוספות שלה משקל משמעותי יותר, בבקשה להיות קרובה למיטתה מבלי להיות למעמסה על איש. לטעתנה, הרחקתה מביתה "שוות ערך ללקיחת שנים מחייה".

 

עוד טענה כי מסוכנותה, ככל שהיא קיימת, זהה אם היא מצויה בטבעון או בביתה שלה, משהוגש כתב אישום והראיות בידי המשיבה, אין חשש לשיבוש, והתייצבותה לדיונים מגובה בהפקדה כספית ניכרת.

 

העוררת טענה טענה נוספת שלא הועלתה בפני בית המשפט קמא, שלפיה לא הייתה הצדקה להגיש את כתב האישום בחיפזון מבלי לתת לה הזדמנות לשימוע.

 

ז.         המשיבה עמדה על דחיית הערר, וחזרה על נימוקיו של בית משפט קמא.

עוד טענה כי מצבה של העוררת לא הורע מאז שוחררה בתנאים מגבילים, ומסכנותה בעינה עומדת.

 

העוררת הסכימה כי מצבה הרפואי היה רע מלכתחילה.

 

 

 

דיון

ח.        המשיבה לא ביקשה לעצור את העוררת מאחורי סורג ובריח, אך עמדה על שחרורה בתנאים מגבילים, כאמור לעיל, והמחלוקת בין הצדדים היא מהות התנאים המגבילים שהושתו עליה, ובעיקר מעצר הבית המלא תוך הרחקתה מביתה; זאת, משהעוררת טוענת למעשה, כי בנסיבותיה האישיות מדובר בתנאים מגבילים מכבידים במיוחד.

 

ט.        לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, לאחר עיון בחומר החקירה, לרבות המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

 

            בית משפט קמא בחן את כל השיקולים הנדרשים לענייננו, ולא נפל פגם בהחלטתו.

 

אין חולק כי החזקת סמים מסוכנים מסוג קוקאין והרואין שלא לצריכה עצמית היא עבירה חמורה המקימה עילת מסוכנות סטטוטורית, והעוררת לא חלקה בבית משפט קמא על קיומן של ראיות לכאורה בקשר לעובדות כתב האישום אשר הוגש בעניינה.

 

            העוררת שוחררה למעצר בית מלא בבית נכדתה, המפקחת עליה ביחד עם מפקחת נוספת, אך מלינה על כך כי התנאים אינם נוחים לה, והיא מבקשת לחזור לשקט שבביתה, שם היא מתגוררת לבדה, לדבריה.

 

יודגש כי העוררת חזרה וטענה מפי באת כוחה שהיא בת 81, עם מחלות רקע קשות, התעלפה מספר פעמים ואושפזה מספר פעמים לאחרונה. דא עקא, שממסמכי מלר"ד בית חולים רמב"ם עולה כי היא בת 76, צלולה ועצמאית, הגיעה מביתה, עם טענות בדבר כאבים בחזה, בבטן והקאות, אך למרות שהצוות הרפואי ביקש לאשפז אותה לצורך בירור כאבים בחזה, היא הודיעה כי אינה מעוניינת להישאר במלר"ד, ועל אף שהוסברו לה הסיכונים בכך, עזבה את בית החולים על דעת עצמה. התנהלות זו של העוררת מלמדת על כך שגילה ובעיותיה הרפואיות אינן מהוות מחסום לפעילותה העצמאית.

 

בית משפט קמא ציין במפורש כי ככל שהעוררת תזדקק לטיפול רפואי, היא תוכל לצאת מבית נכדתה בליווי אחת המפקחות, תוך מתן הודעה מראש ליחידה החוקרת; בנתונים אלה העוררת אינה מוגבלת בפנייה לשירותים רפואיים, ביציאה לקבלתם, או בכל עניין בריאותי אחר.

 

ט.        העוררת מבקשת כי בית המשפט ישחרר אותה לביתה, לסביבתה הטבעית, שם תשהה לדבריה לבדה, בלי שום עזרה והשגחה לאחר השעות המעטות שבהן היא מקבלת עזרה מהביטוח הלאומי, תוך הסרת ההגבלה של מעצר בית מלא.

 

דא עקא, שמעבר לתמיהה בכך שאישה אשר חוותה מספר התעלפויות עומדת על שחרורה לבית שבו תשהה לבדה ללא כל עזרה במקרה חירום, התנאים המוצעים על ידי העוררת אינם נותנים מענה למסוכנותה הלכאורית, ואין בהם משום איזון הולם בין האינטרס הציבורי לבין זכויותיה, בהיעדר הצדקה לאפשר לה לחזור למקום שבו החזיקה לכאורה סמים קשים שלא לשימוש עצמי.

 

לא נעלם מעיני כי העוררת ביקשה להוסיף מפקחת חדשה, בת זוגו של קרוב משפחה, אשר לדבריה תשהה איתה 24 שעות ביממה. אף שהמפקחת לא נחקרה ופרטיה לא נבדקו, אין חולק שמדובר בבחורה צעירה בת 24, שאינה עדיין חלק מהמשפחה, ולא ברור עד כמה יש ביכולתה לפקח על העוררת, ועד כמה עלול להיות ניגוד עניינים בין הפיקוח לבין האינטרס המשפחתי.

 

אשר לרעש הנכדים המפריע לעוררת, חוששתני שלא ניתן לתת לשיקולי הנוחות של העוררת, הנאשמת בהחזקת הרואין וקוקאין שלא לצריכה עצמית, משקל משמעותי.

 

י.         למעלה מן הצורך יצוין כי מתיק החקירה עולה, שבעת ביצוע העבירה או סמוך לפניה התגוררה העוררת ביחד עם בנה ווספי, אשר נגדו מתנהלים הליכים פליליים, כמפורט על ידי באת כוח העוררת, אשר ציינה כי הוא מצוי במרכז להתמכרויות בחדרה; זאת בשונה מדבריה של באת כוח המשיבה אשר הודיעה כי ווספי נמצא בבריחה, ולא נמצא במקום שבו נטען שהוא נמצא.

 

יא.       בסופו של יום, ההחלטה להורות בשלב זה על הרחקתה של העוררת מביתה (מקום ביצוע העבירה) לבית נכדתה, בתנאים של מעצר בית מלא, והתנאים הנוספים שפורטו לעיל, היא סבירה בנסיבות העניין, ואין מקום להתערב בה.

 

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים, ותמסור את תיק החקירה לידי ב"כ המשיבה.

 

ניתנה היום, ל' אב תשפ"ג, 17 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.