1

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ג'ויה סקפה-שפירא), אשר דחתה את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים והורתה על שחרורו בתנאים כדלקמן:

א.        המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית אביו בבית חנינה בפיקוח מתאים של האב או אשת האב.

ב.         נאסר על המשיב להחזיק במקום המעצר כל מחשב, טלפון סלולרי חכם או כל מכשיר שיש בכוחו להתחבר לרשת האינטרנט.

ג.         איסור על חיבור מקום מעצר הבית לרשת האינטרנט בכל אמצעי שהוא. איסור זה יחול גם על המפקחים וגם על מי שנכנס כמבקר למקום מעצר הבית.

ד.         המשיב יחתום על ערבות עצמית וכל אחד מהערבים יחתום על ערבות צד ג' על סך 8000 ₪.

ה.        המשיב יפקיד סך 3000 ₪.

ו.         המשיב יתייצב למשפטו בכל עת שיידרש.

2

ז.         המשיב ימציא אישור מחברת בזק וחברות הסלולר לפיו אין חיבור אינטרנטי לטלפונים הניידים והנייחים של כלל דיירי הבית.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הסתה לאלימות או טרור בשל 32 פרסומים שונים הקוראים לאלימות או טרור. כמו כן, יוחסו למשיב עבירות של תמיכה בארגון טרור בגין 14 פרסומים שונים.

כפי שפורט בכתב האישום, המשיב ניהל עמוד FACEBOOK בעל תפוצה רחבה ובמסגרתה פרסם בהזדמנויות רבות קריאות ישירות למעשי אלימות וטרור נגד אזרחים וכוחות הביטחון ודברי שבח, אהדה ועידוד ותמיכה להזדהות כלפי מעשי אלימות וכלפי עושיהם.

פרסומי ההסתה הועלו סמוך לפיגועים שהתרחשו בירושלים, לרבות חטיפת שלושת הנערים ופיגוע רצחני בבית הכנסת הר נוף בירושלים.

בין הפרסומים, ניתן לראות, תצלום של רעול פנים אוחז בבקבוק תבערה ותחתיו הכיתוב "הגיע הזמן לאינתיפאדה" וכן "מי שבאפשרותו לנקום, שינסה לעשות זאת לבדו או במסגרת חוליות קטנות מאוד או דריסה, דקירה, אינתיפאדה 3".

יצוין, כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

כאן מן הראוי לציין את כתב האישום שהוגש לבית משפט השלום נגד מחמוד עסילה ואשר עניינו הגיע גם לבית המשפט העליון. העבירות שיוחסו לעסילה היו עבירות דומות. בית משפט השלום הורה על שחרורו ובית המשפט המחוזי קיבל את ערר המדינה (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן) והורה על מעצרו.

בעקבות החלטה נוספת מבית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' יעקובי), וחרף התנגדות המדינה, הורה בית המשפט המחוזי כי יש מקום להגשת תסקיר מטעם שירות המבחן.

בעקבות תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של עסילה, דחה בית משפט השלום את בקשת המעצר עד תום ההליכים והחלטה זו אושרה על ידי בית משפט זה (כב' השופט הבכיר צ' סגל).

3

על החלטת כב' השופט צ' סגל, הגישה המדינה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ובקשה זו נדחתה על ידי כב' השופטת א' חיות (בש"פ 1406/15, מיום 24.2.15).

עיון בהחלטת כב' השופטת א' חיות מצביע על כך, כי בית המשפט העליון קבע, כי כלל ידוע הוא שרשות לערעור על החלטה בעניין מעצר "בגלגול שלישי", תינתן מקום בו מעוררת הבקשה שאלות בעלות חשיבות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים בהם מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות כאמור. כב' השופטת א' חיות קבעה, כי תנאים אלו אינם מתקיימים בעניינו של עסילה וכי גם טענת המדינה, לפיה אין במגבלות שהוטלו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מעסילה, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, מאחר שאינה מעלה שאלה החורגת מעניינו הפרטני של עסילה.

בענייננו, קבע בית משפט השלום, כי "המסוכנות הנשקפת מן המשיב אינה נמוכה, זאת לנוכח תפיסת העולם האידיאולוגי שהציג במהלך גביית הודעותיו במשטרה". יחד עם זאת, התרשם בית המשפט קמא מהמפקחים המוצעים וקבע, כי למרות שאירועי הפרות הסדר מוסיפים להתקיים בירושלים, הרי, שלדעתו, ניכר כי בתקופה האחרונה חלה רגיעה משמעותית.

בנוסף, קבע בית המשפט קמא, כי מדובר במשיב צעיר, ללא עבר פלילי, וכי חוויית המעצר של כחודשיים מהווה עבורו גורם מרתיע, ויש בה כדי להפחית את המסוכנות.

עיינתי בהודעת המשיב במשטרה מיום 15.12.14, וממנה עולה כי המשיב לא רק שאינו מביע חרטה על מעשיו, אלא הוא שב ומביע תמיכה בפעילות טרור נגד יהודים ואף הוסיף ואמר כי העלה את הסטטוסים ב- FACEBOOK בכוונה תחילה, כדי לפגוע ביהודים.

לטעמי, המסוכנות הנשקפת מן המשיב הינה כה רבה, כך שספק בעיניי אם היה מקום להורות על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן.

כבר נקבע לא אחת, כי לא תמיד צריך להורות על הגשת תסקיר מעצר.

4

כך, לדוגמא, בבש"פ 8437/12 מדינת ישראל נ' פלוני, קבע כב' השופט י' דנציגר, בעניין פעילות אזרחית בארגון החמס, כי עילת המעצר נובעת מן המסוכנות הנשקפת מהמשיב וכי אינו סבור כי יש טעם בהכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בנוסף קבע, כי במקרים בהם ברור כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של נאשם באמצעות חלופת מעצר, אין טעם ואין חובה להורות על עריכת תסקיר מעצר (החלטה מיום 2.12.12). החלטות ברוח זו ניתנו גם על ידי שופטים אחרים בבית המשפט העליון. ראה החלטת כב' השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז) בבש"פ 6707/09 אנדרה קגדי נ' מדינת ישראל, מיום 13.9.09, וכן החלטת כב' השופט ע' פוגלמן בבש"פ 6713/12 יניב סרויה נ' מדינת ישראל, מיום 25.10.12.

בית המשפט העליון התייחס לא אחת לסכנה הנשקפת מעבירות המבוצעות על רקע אידיאולוגי, ולהלן נזכיר חלק קטן מהחלטות בית המשפט העליון.

בבש"פ 755/15 יצחק גבאי נ' מדינת ישראל, יוחסו למר גבאי, בין היתר, עבירות של הסתה לאלימות, הסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור (אחד האישומים נסב על הפצת דברי הסתה ונאצה נגד ערבים ברשת ה- FACEBOOK). כב' השופטת ד' ברק-ארז קבעה, כי העבירות המיוחסות למר גבאי הן חמורות, במיוחד בהתחשב בנסיבות וברקע לביצוען, כאשר המעשים המיוחסים למר גבאי מדגימים את הקשר הקיים לא אחת בין ביטויים שעניינם הסתה לבין ביצוע מעשים חמורים, הלכה למעשה. כמו כן, נקבע, כי כאשר המעשים נעשו לכאורה על רקע אידיאולוגי-גזעני, יש בכך כדי להגביר את עוצמת המסוכנות הנשקפת ממר גבאי ולחזק את החשש להישנות מעשים דומים (החלטה מיום 11.2.15).

בבש"פ 700/15 מדינת ישראל נ' טוויטו ואח', קיבל כב' השופט ע' פוגלמן את ערר המדינה והורה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי העבירות שבוצעו לכאורה ממניעים אידיאולוגיים-גזעניים הן עבירות חמורות, וכי במוטיבציה אידיאולוגית יש כדי לחזק את יסוד המסוכנות. כמו כן, קבע כב' השופט ע' פוגלמן, כי כאשר מדובר באירועים המבוצעים על רקע מניע אידיאולוגי, לא בנקל יורה בית המשפט על שחרור לחלופה (החלטה מיום 2.2.15).

5

בבש"פ 3199/14, 3201/14 מדינת ישראל נ' ויינברג (החלטה מיום 7.5.14), הורה בית המשפט העליון על מעצרם של שני נאשמים בתקיפת חקלאים פלסטינאים עד לתום ההליכים. כב' השופט י' עמית חזר וקבע כי קיימת מסוכנות אינהרנטית הנשקפת מעבריינות אידיאולוגית. כב' השופט י' עמית הזכיר בהחלטתו כי עמד על כך בבש"פ 369/12 (מדינת ישראל נ' פנחס הכהן, מיום 15.1.12), כדלקמן:

            "בעבריינות אידיאולוגית, הנאשם מצהיר, או שהתנהגותו מעידה עליו, כי אינו מתחרט על מעשהו והוא דבק במשנתו האידיאולוגית המצדיקה ביצוע עבירות לשם מימוש או קידום האידיאולוגיה. רוצה לומר, כי במוטיבציה אידיאולוגית יש כדי לחזק את יסוד המסוכנות".

כב' השופט י' עמית חזר על דברים אלה גם בבש"פ 6825/14 בעניין איליה פקטורוביץ נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 23.10.14), בו נעצרו שני נאשמים לאחר שהוגש נגדם כתב אישום בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני. וכך קבע כב' השופט י' עמית:

"ודוק: אבהיר כי ההתחשבות במצב השורר בשטח אינה למטרות הרגעה, שהרי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, אינו מכיר בהרתעה כמטרה לגיטימית. אלא, שהמצב בשטח הוא אחד הפרמטרים להערכת מסוכנות, שהרי מסוכנות אינה נבחנת בחלל ריק, אלא על רקע של מציאות נתונה. כך, מן המפורסמות, כי חלופת מעצר אינה הרמטית ואינה נדרשת להיות הרמטית, אך לא דומה נטילת סיכון מסוים במצב רגיעה לנטילת סיכון במצב בו השטח תוסס. מכאן, שהמצב השורר בשטח הוא נסיבה 'חיצונית' המהווה אחד הפרמטרים הרלבנטיים לבחינת עילת המסוכנות".

כאן מן הראוי לציין, כי אינני מסכים עם קביעת בית המשפט קמא לעניין הרגיעה בשטח, ודי להזכיר כי לפני ימים אחדים נדקר צעיר יהודי בטבורה של העיר ירושלים (כיכר ספרא). אין צריך לומר, כי הפרסומים הקשים של המשיב, יש בהם כדי להתסיס ולעורר את השטח, גם אם מדובר ברגיעה מסוימת (עובדה שאינני מסכים לה).

עיינתי בתסקיר שירות המבחן ואין לומר כי מדובר בתסקיר חיובי במיוחד, שכן שירות המבחן התרשם כי יתכן וקיימת נטייה לתגובות אימפולסיביות, התנהגות בקלות ראש וחוסר מודעות להשלכות מעשיו, בעת בה נתון המשיב בסערת רגשות.

6

שירות המבחן אף ציין, כי נוכח החשדות המיוחסים למשיב ואפיונם, הוא התלבט באשר להמלצה, אך, מאידך, קבע כי "יתכן [ההדגשה שלי - א' כ'] שניתן יהיה להשיג את מטרות המעצר על ידי צו האוסר עליו החזקה ושימוש ברשת אינטרנט בבית ועל הגוף, לרבות מכשיר סלולרי, מחשב וטלוויזיה חכמה".

מסכים אני עם ב"כ העוררת, כי לא ניתן להבטיח שמי שיבקר בדירה לא יוכל להביא עמו מכשירי פלאפון ניידים ובכך לאיין את המלצת שירות המבחן.

אמנם למשיב טרם מלאו 19 שנים והוא נעדר עבר פלילי, אבל הוא הבין היטב את המעשים המיוחסים לו ואף הביע את כוונותיו בעת חקירתו במשטרה. פרסומי ההסתה לאלימות המיוחסים למשיב, בוצעו על פני תקופה של כחמישה חודשים ואין המדובר באירוע חד פעמי.

אשר על כן, אני מקבל את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה והודעה היום, ז' באדר תשע"ה, 26/02/2015, במעמד ב"כ העוררת, המשיב ובא-כוחו.