5. נדמה לבית המשפט, שיש להשקיף על מהות הדברים מבלי כמובן להסיט מבט מהמסגרת הדיונית הנורמטיבית. במהות הדברים, כל בקשותיו של המערער הן בבית המשפט קמא והן בבית משפט זה, סבות סביב עיכוב ביצועו וביטולו של צו ההריסה המנהלי שניתן כנגד בניה לא חוקית שבנה בהיקף ניכר. תקיפת הצו המנהלי הייתה אמנם בשאלת הארכת המועד לביצועו בטענות שונות, לרבות העדר הסמכות ליתתו, חריגה ממכסת תקופות הארכה וכו', אך רובן ככולן סבות סביב ציר תוקפו ועיכוב ביצועו של צו ההריסה.

6. מעבר לכך, וגם אם ישקיף בית המשפט במבט פורמלי כבקשת ב"כ המערער המלומד על הדברים, הרי שהשוואת כתב הערעור לפסק הדין תלמד את הקורא, כי בית המשפט דן בפסק דינו בערעור, בכל הטענות שהעלה ב"כ המערער, הנוגעות להיבטי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה. בהחלטה מושא העיון החוזר, שניתנה בעקבות בקשה שהגיש ב"כ המערער, בה טען כי לא הייתה התייחסות לטענותיו תוך שביקש עיכוב ביצוע צו ההריסה, השלים בית המשפט את התייחסותו, ונתן מענה והתייחסות גם לטענות שלא בא זכרן בכתב הערעור, לרבות ביחס לתחולת חוקי החירום. בהקשר אחרון זה ישוב בית המשפט וידגיש את תחולת חוקי החירום מושא החלטתו מאתמול, על הוראת סעיף 222 (ב) לחוק התכנון והבניה, שמכוחה נמדדים הזמנים לביצוע הצו, ושמסביבו סב ציר טענותיו של המערער.

7. כך שנדמה כי בית המשפט הקיף את הסוגיה של סעיף 224 לחוק התכנון והבניה והארכת תקופת ביצוע צו ההריסה, מכל היבטיה, בזיקה לטענות שהועלו ע"י ב"כ המערער המלומד, ולא מצא כי יש בטענות ממש, ולכן נדחה הערעור ויחד איתו בקשותיו של המערער.

8. בנסיבות מצטברות אלה לא נמצאה עילה לעיין מחדש בהחלטה, וגם אם אניח לטובת המערער, כי אין תחולה להוראת סעיף 254ט(ט) לחוק התכנון והבניה, עליה התבססה אחת מהנמקותיו של ביהמ"ש בהחלטה מושא העיון החוזר, יתר הנימוקים שבהחלטה מושא העיון חוזר, משמיטים את הבסיס המשפטי עליו נשענים טיעוניי המערער, ולכן חוששני שלא ניתן להעתר לבקשתו.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשפ"ד, 31 יולי 2024, בהעדר הצדדים.