לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט קמא ונתנו דעתנו לטענות הצדדים, הצענו כי ערעורו של המערער בעפ"ג 47729-12-24 (המשיב בעפ"ג 41917-12-24) ידחה, ואילו ערעורה של המערערת בעפ"ג 41917-12-24 (המשיבה בעפ"ג 47729-12-24) יתקבל במובן זה שעונשו של המערער יעמוד על 42 חודשי מאסר.

הצדדים קיבלו הצעתנו זו.

נבהיר כי הצעתנו ניתנה נוכח חומרת העבירות בהן הורשע המערער והעדר הסרת המחדל, מחד גיסא, ולאור הכלל לפיו ערכאת ערעור שהחליטה להחמיר עם נאשם, אינה ממצה עמו את הדין, כמו גם נוכח נסיבותיו האישיות של המערער, מאידך גיסא.

עוד נבהיר כי על פני הדברים, המתחם שקבע בית משפט קמא, הן ביחס לרכיב המאסר והן ביחס לרכיב הקנס, אינו משקף באופן מלא וראוי את חומרת העבירות המפורטות בכתב האישום, הן לאור טיב העבירות (עבירות של קיזוז חשבוניות פיקטיביות שהפכו ל"מכת מדינה" של ממש), הן לאור היקפן של העבירות (קיזוז של 57 חשבוניות פיקטיביות בסכום מס כולל של כ-8 מיליון ₪), והן לאור משך התקופה בה בוצעו (במשך כשנה אחת).

זאת ועוד, סבורים אנו כי ראוי לתת משקל רב יותר בקביעת מיקומו של נאשם בתוך מתחם העונש לעובדת אי הסרת המחדל, באופן זה שמי שלא הסיר את המחדל, אין ראוי למקמו בחלק התחתון של המתחם אלא בחלקים גבוהים יותר שלו.

נזכיר בהקשר זה כי מרבית עבירות המס מתבצעות על ידי אנשים שניתן להגדירם כנורמטיביים בכל מישור אחר של חייהם, ולפיכך ההבחנה שיש לערוך בין נאשמים שונים לצורך קביעת מיקומם בתוך המתחם, ראוי שתתבסס, בין היתר, על שיקול זה הנוגע להסרת המחדל. יתר על כן, הסרת המחדל אינה רק ביטוי להקטנת הנזק שהנאשם גרם לאוצר המדינה בשל העבירות שביצע, אלא גם לנטילת האחריות והפנמה. מכאן, המשקל שיש ליתן לשיקול זה בקביעת העונש.

סוף דבר וכאמור, אנו מטילים על המערער 42 חודשי מאסר בפועל וזאת חלף 36 חודשי המאסר שנגזרו עליו בבית משפט קמא. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעיינם.

בהתאם להסכמת הצדדים, פסק הדין יישלח אליהם באמצעות נט המשפט.

ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ה, 16 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.