לפנינו ערעור של הנאשמים על גזר הדין של בימ"ש בחדרה (כב' השופט א' קפלן), אשר ניתן בת"פ 25181-12-16 ביום 04.12.22. הערעור מכוון כלפי רכיב המאסר בפועל והימנעות בימ"ש קמא להשית על המערער 2 (להלן: "המערער") עונש הנע בין עבודות שירות למאסר מותנה, כאשר לטענת המערער לא הייתה התנגדות מצד המשיבה להשתת עונש כאמור אם לא היה נבצר מהמערער להיפגש עם הממונה על עבודות שירות כדי שיחווה דעתו.

הרקע לערעור וגזר דינו של בימ"ש קמא:

המערער והחברה שבה היה מנהל פעיל (הנאשמת 1 בבימ"ש קמא) הורשעו על פי הודאתו של המערער בעבירות של אי העברה במועד של מס שנוכה, לפי סעיף 219 וסעיף 224א' לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה" או "הפקודה"); אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) וסעיף 224א' לפקודת מס הכנסה (2 עבירות); ואי קיום דרישה הכלולה בהודעה שניתנה על פי הפקודה, לפי סעיף 216(1) לפקודת מס הכנסה (אי הגשת הצהרת הון). בימ"ש גזר על המערער מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים; מאסר על תנאי של 5 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו בעבירות בהן הורשע; וקנס בסך 10,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו.

בימ"ש קמא ציין בגזר דינו כי הממונה על עבודות השירות הזמין את המערער 7 פעמים והמערער לא התייצב. צוין כי מדובר בתיק משנת 2016 ובמהלך חיי התיק הוצאו למערער אין ספור צווי הבאה והתמשכות ההליכים רובצת בעיקר לפתחו. לכן נקבע כי אין מנוס אלא להטיל עליו מאסר מאחורי סורג ובריח. בימ"ש קמא התחשב במסגרת גזר הדין בהודאתו של המערער והסרת המחדל אך ציין שהסרת המחדלים התמשכה על פני 7 שנים, משיכת הדיונים במשך שנים ואי התייצבות המערער בפני הממונה על עבודות שירות 7 פעמים. לכן נקבע כי כל ענישה אחרת זולת מאסר מאחורי סורג ובריח משמעה מתן פרס למי שהצליח למשוך את ההליכים על פני שנים ולהסיר את המחדלים באיטיות של צב.

תמצית טענות הצדדים בערעור וההליך שהתקיים לפנינו:

המערער טוען כי היו מספר דחיות מצד הממונה עצמו בגלל מגפת הקורונה והסגרים שהוטלו כתוצאה מכך. כן נטען כי מספר דיונים נדחו בשל נסיבות אישיות ורפואיות וכן בשל נסיבות הקשורות למחלת הקורונה ומחלתו של אביו של המערער אשר נפטר לבסוף. נטען כי המחדלים הוסרו בעצלתיים שלא באשמתו של המערער אלא בשל גורמים שהיו צריכים לשתף פעולה בעניינו במסגרת הליכי הפש"ר בהם היה והליכי הפירוק בהם נמצאה החברה. נטען כי הפגישות עם הממונה על עבודות שירות נדחו שלא באשמתו של המערער ולא מתוך כוונת מכוון או מתוך זלזול בהליך. נטען כי העונש הקשה שהוטל על המערער (מאסר בפועל) נגזר בעיקר מפאת מחדלים טכניים, קרי, אי התייצבות בפני הממונה על עבודות שירות או דחיות מרובות של הדיונים שלא באשמת המערער ומסיבות מוצדקות. לכן נטען כי גזר הדין הינו מוגזם ובלתי מידתי. נטען כי היה על בימ"ש קמא לתת את המשקל לתקופה שבה אירעו התקלות הטכניות, תקופת מגפת הקורונה שהערימה קשיים על כלל אזרחי המדינה ועל המערער בפרט.

לטענת המערער, בימ"ש קמא סבר בעצמו כי העונש הראוי שיש להשית על המערער הוא מאסר על דרך של עבודות שירות ולכן קבע פעם אחר פעם כי הממונה על עבודות שירות יזמן את המערער לפגישה לצורך תיאום עבודות שירות אך בגלל בעיות טכניות לא בוצע הדבר כנדרש. נטען כי המערער נעדר עבר פלילי בעבירות מס ומדובר בעונש שאינו הולם בנסיבות העניין ולאור הענישה הניתנת במקרים דומים. המערער אדם נורמטיבי אשר הורשע באי הגשת דו"ח שנתי של חברה הנמצאת בהליך פירוק ואי הגשת 2 דוחות נוספים, האחד אישי והשני הצהרת הון. נטען כי המערער הסיר את כל המחדלים טרם נגזר דינו ומדובר בדו"ח הפסדי ולכך לא ניתנה ההתייחסות המקלה במסגרת העונש שהוטל. נטען כי שגה בימ"ש קמא כאשר לא נתן למערער זמן נוסף לצורך בדיקת התאמתו לעונש מאסר בדרך של עבודות שירות. נטען כי פגישה עם הממונה הייתה מביאה לתוצאה אחרת. מדובר בעבירות טכניות שלא בוצעו מתוך כוונה תחילה להתחמק מתשלומי מס ולכן הענישה צריכה להיות מקלה. לא ניתן משקל ראוי לנסיבות חייו של המערער שהינו איש משפחה ואב ל-4 ילדים הסמוכים על שולחנו. יש ליתן משקל לשיקולי שיקום בנסיבות העניין. נטען כי המערער זכה לייצוג כושל ורשלני בבימ"ש קמא, מה שהוביל לגזר דין מחמיר.

המשיבה/המדינה טוענת כי המסר שעובר בזה שבמשך שנתיים המערער לא התייצב אצל הממונה על עבודות שירות וכעת יישלח שוב לממונה אינו מסר נכון. נטען כי כתב האישום הוגש בדצמבר 2016 על עבירות משנים 2014 - 2015. המערער לא התייצב לדיון הראשון וכך גם לדיונים רבים נוספים שהתקיימו בהמשך. בימ"ש קמא התייחס למתחם ענישה של 4 עד 10 חודשי מאסר בפועל ויש דוגמאות לפסיקה שהטילה מאסר בפועל בעבירות דומות. לא היו פערים רבים בין הפסיקה שפירט בימ"ש קמא בגזר הדין למקרה הזה. הפסיקה שמציגה ההגנה בהודעת הערעור אינה דומה למקרה זה ולא הוצגה בבימ"ש קמא. ביחס לעונש בתוך המתחם, חרף הבקשה של המדינה שייגזרו לא פחות מ-6 חודשים וחרף העובדה שיש למערער הרשעות קודמות, אמנם לא בעבירות כאלה, הוטל עונש הסוטה מטה ואין מקום לקבל את הערעור. נטען לייצוג כושל של המערער בבימ"ש קמא ולא ניתנה הזדמנות לסנגור להגיב. ריצוי מאסר בפועל בעבודות שירות מהווה פריבילגיה וכאשר המערער בחר שלא להתייצב שוב ושוב אצל הממונה לא מגיעה לו פריבילגיה זו. הממונה על עבודות שירות לא הפסיק לפעול בתקופת הקורונה והתקיימו ועדות רבות. נושא ההרתעה האישית חשוב גם בהינתן ההתנהלות וגם בעבירות מסוג זה. לא מדובר במפרנס יחיד ולא ברור איזה הליך שיקומי נפגע מהטלת מאסר בפועל.

יצוין כי במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו ביום 30.03.23 ולאחר ששמענו את טענות הצדדים הורינו לממונה על עבודות שירות לזמן את המערער להתייצב בפניו ולהמציא חוות דעתו לתיק זה עד ליום 30.04.23. ביום 01.05.23 הוגשה חוות דעת הממונה על עבודות השירות לפיה המערער התייצב לראיון התאמה והשמה לעבודות שירות ונמצא מתאים לריצוי עבודות שירות. הומלץ להציבו לעבודות שירות באנדרטת ברקאי (האתר להנצחת חללי מג"ב) החל מיום 24.05.23.

דיון והכרעה בערעור:

בהמשך להחלטה שניתנה במסגרת פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 30.03.23 ולחוות דעת הממונה על עבודות שירות שהוגשה ביום 01.05.23, ולאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת תיק בימ"ש קמא, הגענו למסקנה כי יש מקום להתערב בגזר הדין באופן שהמערער ירצה את עונש המאסר שנגזר עליו בדרך של עבודות שירות.

באשר לערעור על גזר הדין יצוין כי אנו נותנים דעתנו לכך שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בחומרת העונש שהושת על נאשם, אלא במקרים חריגים, שבהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית או שיש בעונש שנגזר משום חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת [ראו: ע"פ 901/22 מדינת ישראל נ' מוחמד אסווד (24.02.2022); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (03.02.1998); ע"פ 6992/08 כץ נ' מדינת ישראל (12.10.2009); ע"פ 1964/14 שימשילשווילי נ' מדינת ישראל (06.07.2014); ע"פ 4302/18 ספיר בוקשטיין נ' מדינת ישראל (21.01.2019); ע"פ 8435/17 דוד נפתלי נ' מדינת ישראל (07.04.2019); ע"פ 6522/15 חאג' נ' מדינת ישראל (25.5.2016); ע"פ 7716/14 אבו סעיפאן נ' מדינת ישראל (27.4.2015)].

אמנם המקרה דנן אינו נמנה על מקרים חריגים אלה, מכיוון שהעונש שנגזר על המערער אינו חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת. עם זאת, במקרה זה, כפי שציינו בהחלטה שניתנה במסגרת הדיון מיום 30.03.23, אנו סבורים כי יש לתת למערער הזדמנות לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות כפי שהתכוון בימ"ש קמא לגזור מלכתחילה. כפי שצוין, חלק מהפעמים בהן לא התייצב המערער אצל הממונה על עבודות שירות לא היו באשמתו ובנסיבות תיק זה, כאשר המערער תיקן את המחדלים ושילם את הסכומים הנדרשים לתיקון המחדלים, וכאשר מדובר במערער ללא עבר פלילי משמעותי או רלוונטי, בעל משפחה וילדים קטנים, אנו סבורים כי יש מקום לאפשר לו לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות. על האמור נוסיף כי אנו מביאים בחשבון את הכתיבה העניפה המצביעה על הנזק שבמאסרים קצרים, העולה על התועלת שבריצויים [ראו למשל בדו"ח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים (ועדת דורנר) מנובמבר 2015; דו"ח צוות התביעה לבחינת יישום דו"ח דורנר מינואר 2018 ובמיוחד הפרק הדן בהרחבת מסגרת עבודות השירות ובמחקר הרב בתחום הקרימינולוגיה שעניינו בנזקי המאסרים הקצרים].

על כן, לאור המפורט לעיל, עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער על ידי בימ"ש קמא, שמשכו שלושה (3) חודשים, יומר לעונש מאסר בעבודות שירות בהתאם לאמור בחוות דעת הממונה על עבודות שירות. יתר רכיבי גזר הדין של בימ"ש קמא יעמדו על כנם ללא שינוי.

המערער יתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 24.05.23 במשרדי הממונה על עבודות שירות יחידת ברקאי - עבודות שירות - שלוחת צפון - סמוך לבית סוהר מגידו.

אוטובוסים להגעה: 821, 825, 300, 301, 302.

הובהר למערער שהוזהר כי אם יפר את הוראות הממונה על עבודות השירות ו/או יבצע עבירה נוספת כל שהיא בתקופת ריצוי עבודות השירות הוא יהיה צפוי להפקעת עבודות השירות באופן שבו יהיה עליו לרצות את מאסרו במתקן כליאה כמאסר לריצוי בפועל.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לתיק בימ"ש קמא וכן לממונה על עבודות שירות.

ניתן היום, י"ג אייר תשפ"ג, 04 מאי 2023, במעמד המערער וב"כ הצדדים.