1

נוכחים:

המערערים ובא כוחם עו"ד ירון פורר

ב"כ המשיבה עו"ד סיגל אורבך

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער 1 הורשע על פי הודאתו בת"פ 23949-11-12 (בית משפט השלום ברחובות) באיומים וניסיון תקיפה בצוותא, ומערער 2 הורשע על פי הודאתו בתיק הנ"ל בתקיפה וחבלה ממשית בצוותא. המערער 1 נידון ל-7 חודשי מאסר ול-9 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, והמערער 2 נידון ל-6 חודשי מאסר ו-9 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונשי המאסר וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו לפנינו כי שגה בית קמא כאשר הטיל על המערערים עונשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח ולא הפנה אותם לממונה על עבודות השירות, במיוחד לאור התסקירים שהיו בפניו, בעיקר בעניינו של המערער 1.

ב"כ המערער טוען עוד בהודעת הערעור, כי שגה בית משפט קמא באשר למערער 1 בכך שלא התחשב בעובדה שהמערער לא יזם את האירוע אלא הצטרף אליו בשלב מאוחר יותר, ולא חבל במתלונן, ובאשר למערער 2 הוא טוען, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לגילו הצעיר, לעברו הנקי ולתסקירים החיוביים שהוגשו בעניינו.

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונשי המאסר שהוטלו על המערערים ומצביעה על חומרת התנהגותם באירוע בכללו, באשר למערער 1, על עברו הפלילי בגינו ריצה 2 עונשי מאסר בעבודות שירות, ולתסקיר השלילי בעניינו.

2

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מעלה, כי הוא קבע נכונה את האינטרסים המוגנים בהם פגעו המערערים והם שלומם, כבודם וגופם של המתלוננים, וכך קבע נכונה גם את מידת הפגיעה של המערערים באותם אינטרסים, שכן מדובר באלימות קשה, בוטה ובריונית, כאשר המערער 2 יחד עם קטין ואחרים בעטו במתלונן והיכו אותו במכות אגרוף בראשו, בפניו ובגופו.

אין בעובדה שהמערער 1 הצטרף לאירוע בשלב מאוחר יותר כדי להקל בהערכת התנהגותו, שכן הוא יצא מהרכב שבו ישב יחד עם הקטין, נטל לידיו מקל שבור, אחז בחולצת אחיו של המתלונן, ניסה להכות אותו במקל, והדבר נמנע ממנו רק בשל התערבות אביהם של המתלוננים ושכן שהגיע למקום.

בית המשפט קמא לא התעלם, לקולא ולחומרה, בהתאמה לגבי כל אחד מהמערערים, מתסקירי שירות המבחן שהיו בפניו.

באשר למערער 1 קבע בית המשפט קמא, כי התסקיר שהיה בפניו לא פועל לזכותו של המערער, שכן עולה ממנו שהוא מצמצם את חומרת מעשיו, לא מגלה אמפתיה למתלונן ולא רואה צורך לנקוט בפעולות כדי לשנות את התנהגותו. משכך, לא בכדי סבר שירות המבחן שקיימת רמת סיכון מאותו מערער גם בעתיד, במיוחד כאשר עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לא מנעו ממנו לנהוג באלימות כפי שנהג באירוע נושא גזר הדין.

בית המשפט קמא גם לא התעלם מתסקירי שירות המבחן שהיו לגבי המערער 2, אך התחשב בהם במידה הראויה כאשר הטיל עליו עונש מקל יותר, הגם שלא ניתן לרצותו בעבודות שירות, מאשר העונש שהטיל על המערער 1, בהתחשב בהיותו של המערער 2 יוזם האירוע בשל עניין של מה בכך.

אנו סבורים, כדעתו של בית המשפט קמא, כי על בתי המשפט לעשות הכל על מנת לשרש את נגע האלימות, במיוחד כאשר מקורה בסכסוך של מה בכך, כפי שהיה במקרה שבפנינו, אשר למזלם של המערערים לא הסתיים בתוצאות חמורות מאלה שבהן הסתיים לגבי המתלונן.

לאור כל האמור לעיל, עונשי המאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, גם אם הם חמורים במידה מעטה מעונשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות, אינם חורגים ממדיניות הענישה הראויה ומתחשבים במידה הראויה בכל הנסיבות לקולא ולחומרה כפי שפורטו בגזר הדין של בית המשפט קמא.

אנו דוחים את הערעורים.

3

המערערים יתייצבו לריצוי מאסרם בבית סוהר הדרים או בכל מתקן כליאה שייקבע על ידי שב"ס, ביום 3.2.15 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותם תעודות זהות וגזר הדין של בית משפט קמא.

על ב"כ המערערים לתאם את הכניסות למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונשי המאסר של המערערים יעמדו בתוקפם עד להתייצבותם לריצוי המאסרים.

ניתן והודע היום א' טבת תשע"ה, 23/12/2014 במעמד ב"כ הצדדים והמערערים.