מהות הערעור: ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת מ' נזריאן-חלפון) מיום 4.12.2022 בת.פ. 39675-12-21.

נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד ראובן טקו

ב"כ המשיבה עו"ד הילה דרימר

פסק דין

המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12 (1) בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב -1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל")- 3 עבירות; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 בחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); גניבת רכב, לפי סעיף 413ב בחוק העונשין - 3 עבירות; פריצה לרכב, לפי סעיף 413ו רישא בחוק העונשין- 3 עבירות; גניבה מרכב, לפי סעיף 413ד (א) בחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה -מעולם לא הוציא, לפי סעיף 10(א) בפקודת התעבורה (נ"ח), התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה")- 3 עבירות; חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה בחוק העונשין; שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, לפי סעיף 47(א) בפקודת סדר הדין הפלילי [מעצר וחיפוש], תשכ"ט - 1969; נהיגה ללא רישיון רכב, לפי סעיף 2 בפקודת התעבורה- 3 עבירות; ונהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי ס' 2א בפקודת בטוח רכב מנועי (נ"ח), התש"ל - 1970 - 3 עבירות.

באישום הראשון תואר כי ביום 8.12.21 בסמוך לשעה 08:00 הגיעו הנאשם 1 והמערער לאשקלון, והמערער התפרץ לרכב סיטרואן בכך שעקר את מנעול דלת הנהג ממקומו, שבר את חובק ההגה ואת המתנע והניע את הרכב באמצעות כלי חד. זאת, לאחר שנאשם 1 הצביע על רכב הסיטרואן. כוחות משטרה שהוזעקו למקום נסעו בעקבותיו של המערער וחסמו את נתיב נסיעתו. השוטרים קראו לעברו "עצור משטרה", אך הוא לא נענה לדרישתם והחל בנסיעה כשהוא עובר את השוטר ונמלט בנסיעה. השוטרים המשיכו בנסיעה בעקבותיו ברחובות העיר אשקלון ובשלב מסוים, ירד המערער ממושב הנהג ברכב הסיטרואן והחל לברוח מהשוטרים. השוטרים החלו מרדף רגלי אחר המערער במהלכו נפל המערער, והשוטרים הצליחו להשיגו. השוטרים אחזו במערער והודיעו לו על מעצרו. אז התנגד המערער בכוח למעצר, הניף את ידיו בתנועות אגרוף לעבר אחד השוטרים והשתולל. והשוטרים השתלטו עליו תוך שימוש בכח סביר. עוד צוין כי המערער תושב הרשות הפלסטינית אשר שהה בישראל שלא כדין, והוא נהג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, ללא רישיון רכב וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

באישום השני תואר כי ביום 7.12.21 בסמוך לשעה 17:00, המערער גנב רכב מסוג סיטרואן, אותו הראה לו הנאשם 1, וחצה עם הרכב את המחסום לכוון השטחים. המערער נהג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, ללא רישיון רכב וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. ושהה בישראל שלא כדין,

באישום השלישי תואר כי ביום 10.11.21 בין השעות 16:30- 18:20, המערער גנב רכב מסוג סיטרואן, שהראה לו הנאשם 1, וחצה עם הרכב את המחסום לכוון השטחים. וגנב מתוך הרכב כלי עבודה בשווי של כ-20,000 ₪. המערער נהג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, ללא רישיון רכב וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. ושהה בישראל שלא כדין.

התביעה טענה שיש לקבוע מתחם עונש הולם נפרד לכל אישום, הנע בין 18 ל- 30 חודשי מאסר בפועל. ציינה שלמערער מאסרים על תנאי. ועתרה להטיל על המערער עונש מאסר ברף הגבוה של המתחמים שלא יפחת מחמש שנות מאסר בפועל; הפעלת המאסרים על תנאי במצטבר; הפעלת פסילה על תנאי; פסילת רישיון על תנאי; הפעלת התחייבות; מאסר על תנאי; התחייבות להימנע מעבירה; ופיצוי למתלוננים.

ההגנה טענה שרף הענישה שהציגה התביעה אינו סביר, וביקשה להפעיל את המאסרים על תנאי במצטבר ולהוסיף עליהם מספר חודשי מאסר בלבד.

בית המשפט קבע כי יש לראות במעשים אירוע אחד, ולקבוע בגינם מתחם עונש הולם כולל. עמד על חומרת עבירות גניבת כלי רכב והעברתם לשטחי הרשות הפלסטינית; על הערכים המוגנים בעבירות ועל מידת הפגיעה בהם אותה קבע כגבוהה; על מדיניות הענישה הנוהגת- תוך שהפנה לפסיקה; ועת נסיבות ביצוע העבירות; וקבע שמתחם העונש ההולם נע בין 36 ל- 72 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. אשר לעונש שיש להטיל על המערער, שקל בית המשפט קמא את הפגיעה הצפויה למערער ולמשפחתו; את נסיבותיו; את מצבם הרפואי שלו ושל בנו; ואת נכונותו לפצות את בעלי הרכבים, ומנגד את עברו הפלילי; את העובדה שהוא ריצה מאסרים ארוכים והוטלו עליו מאסרים על תנאי והוא שב ומבצע עבירות מאותו סוג ועבירות נוספות; ואת הצורך בהרתעת היחיד והרבים. ובסופם של דברים הטיל על המערער 54 חודשי מאסר ושבועיים, בניכוי ימי מעצרו; הפעלת מאסרים על תנאי בני 12 חודשים, 6 חודשים ו- 4 חודשים, בחופף ובמצטבר כך שסה"כ 12 חודשים ירוצו במצטבר לעונש שהוטל והיתר בחופף. ובסה"כ 66 חודשי מאסר ושבועיים, בניכוי ימי מאסרו; מאסרים על תנאי; התחייבות בסך 2,500 ₪ להימנע מביצוע כל העבירה בה הורשע למשך שנתיים; קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תחתיו; פיצוי למתלוננים; 24 חודשי פסילת רישיון בפועל; הפעלת שנת פסילה על תנאי במצטבר. ובסה"כ 36 חודשי פסילה בפועל; שנת פסילה על תנאי; והפעלת התחייבות על סך 4,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתה.

מכאן הערעור המופנה נגד עונש המאסר בפועל.

ב"כ המערער טען בהודעת הערעור שבית המשפט קמא לא נתן די משקל למצבו הבריאותי הקשה של המערער, ולמצבו הרפואי של בנו. בטיעון על פה הדגיש שלמערער בעיה רפואית ברגליו והוא ממתין לניתוח ושבנו התינוק עבר ניתוח. וטען שבמקרה מסוים בו הנאשם ביצע עבירות דומות התביעה הסכימה לענישה קלה הרבה יותר מזו שהוטלה על המערער. וביקש לקבל את הערעור ולהפחית את עונש המאסר שהוטל על המערער.

המשיבה טענה שהמערער ביצע את העבירות זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר של 20 חודשים וכשתלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי. וטענה שבית המשפט שקל כראוי את כל הנתונים הרלוונטיים ואיזן ביניהם, ובנסיבות אין מקום להתערב בעונשו של המערער.

קראנו את כל החומרים הנוגעים לענין ושמענו את טיעוני הצדדים והחלטנו לדחות את הערעור.

המערער, תושב חברון, פעל ביחד עם אחר כצוות לביצוע גניבות של כלי רכב בישראל באופן מתוכנן ושיטתי, והעברתם לשטחי הרשות הפלסטינית. בתוך חודש אחד, המערער גנב מהעיר אשקלון שלושה כלי רכב, כולם מתוצרת סיטרואן. באחת הפעמים, ברכב שהמערער גנב היו כלי עבודה ורכוש אחר, בשווי של כ-20,000 ₪, והמערער גנב אותם. ובפעם האחרונה, שוטרים דלקו אחריו והוא נמלט מהם בנהיגה ברכב הגנוב, ללא רישיון נהיגה, בשלב מסוים המערער עצר את הרכב וברח רגלית וכשהשוטרים הגיעו אליו וביקשו לעצרו הוא התנגד בכוח למעצרו.

המערער וחברו פעלו בצורה עבריינית מקצועית, תוך שימוש ברכב נוסף ונקיטה בצעדים למניעת תפיסתם.

אין זו הפעם הראשונה שהמערער מבצע עבירות רכב בישראל. לחובת המערער הרשעות קודמות רבות בעבירות דומות ובעבירות אחרות, עליהן נדון פעם אחר פעם לעונשי מאסר. בפעם האחרונה, בשנת 2019, המערער נדון על עבירות רכב ל- 28 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי, ופסילת רישיון נהיגה.

גניבת כלי רכב גורמת נזקים כלכליים חמורים לפרט ולחברה, לצד עגמת נפש רבה וטרדה גדולה לבעלי כלי הרכב שנגנבו.

גניבת כלי רכב בישראל לשם העברתם אל תחומי הרשות הפלסטינית, חמורה ומקוממת במיוחד. עבריינים משטחי הרש"פ רואים בישראל כר נוח וזמין לגניבת כלי רכב, ולא אחת, כפי שככל הנראה קרה גם במקרים שבענייננו, כלי הרכב הנגנבים מוזמנים מראש, בהתאם לסוגם או תוצרתם. וכך כלי רכב שבעליו שילם עליו בישראל הון רב, מגיע לשטחי הרשות ונמכר שם במחיר נמוך לאין ערוך מזה שבעליו שילמו עליו, ותושבי הרשות נהנים מהאפשרות לרכוש כלי רכב בזול על חשבון אזרחי מדינת ישראל. ניסיון החיים מלמד, שהסיכוי למצוא רכב גנוב בשטחים ולהחזירו לבעליו או לחברת הביטוח ששילמה את שוויו, קלוש, וכרוך בתשומות גבוהות שלא ניתן להפעילם בדרך שגרה.

נוכח היקף התופעה והנזקים שנגרמים בעטיה, המחוקק ייחד הוראות מיוחדות לעבירות הרכוש הקשורות לכלי רכב וקבע להן עונשים חמורים מאלה הקבועים לעבירות הרכוש הכלליות. ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלה הינה של רצינות וחומרה, הנותנת את הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה.

בית המשפט העליון קבע בשורה ארוכה של פסקי דין כי יש להטיל על מי שהורשע בעבירות של גניבת רכב ענישה מחמירה.

והלכה למעשה, בתי משפט מטילים עונשי מאסר בפועל, מאחורי הסורגים, על עבירת גניבת רכב, גם כאשר מדובר בנאשמים צעירים וכאלה שאין להם עבר פלילי.

כאן, כאמור, מדובר בשלוש עבירות של גניבת רכב, שבוצעו בצוותא עם אחר, מתוך תכנון מוקדם, כשהמערער שוהה בישראל שלא כדין, ונוהג בכלי הרכב שגנב, על אף שמעולם לא החזיק ברישיון נהיגה, וכשתלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי ברי הפעלה, המצטברים לכדי 24 חודשי מאסר.

טענתו המרכזית של המערער הינה שבית המשפט לא התחשב כראוי במצבו הבריאותי ובמצבו הבריאותי של בנו. המערער לא הציג מסמכים רפואיים בנושא ומכל מקום, מצבו הבריאותי הנטען של המערער לא מנע ממנו לבצע את העבירות ואף לברוח רגלית מהשוטרים והתנגד למעצרו בכוח. ומשכך אין לתת לו משקל גדול.

המדובר בעבריין רצידיביסט, שאיננו נרתע מהחוק, אשר פעם אחר פעם נכנס לישראל שלא כדין ומבצע בה עבירות, למרות מאסרים שנשא בעבר ומאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגדו, ואין מנוס ממיצוי הדין אתו.

בנסיבות המתוארות, העונש שהוטל על המערער הולם את חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהם, את מידת אשמו של המערער, ואת רקעו של המערער ומסוכנותו לציבור, ואיננו רואים סיבה להתערב בו.

הערעור נדחה.