עפ"ג 46157-10-24

1. לפניי בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן נגד המבקשת בגזר דינו של בית במשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.9.2024 (ע"פ 36071-11-20, השופט י' לוי), עד למועד התייצבותה לריצוי עונשה (להלן: הצו).

למען שלמות התמונה, יצויין כי ביום 27.10.2024 הגישה המבקשת ערעור על גזר הדין לבית משפט זה, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. בהחלטה מיום 31.10.2024 (השופט ד' מינץ) התקבלה הבקשה לעיכוב ביצוע בהסכמת הצדדים, והובהר כי התנאים המגבילים שהושתו על המבקשת בבית משפט המחוזי יעמדו על כנם. עוד יצוין כי ביום 17.12.2024 הגישה המבקשת בקשה להתרת יציאתה מהארץ למספר ימים בחודש ינואר 2025, כדי להשתתף באירוע משפחתי. לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ולאור הערות בית המשפט, הודיע בא כוח המבקשת כי הוא אינו עומד עוד על הבקשה. לכן, בהחלטה מיום 26.12.2024 (השופטת ג' כנפי-שטייניץ) הבקשה נדחתה.

2. בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי הצו אינו נחוץ, משהיא הייתה משוחררת ללא כל מגבלות לאורך ההליך הפלילי ויצאה מספר פעמים מהארץ, אף לאחר שניתנה הכרעת הדין בשנת 2023. בהקשר זה, מדגישה המבקשת כי מרכז חייה הוא בישראל; כי ילדיה, הוריה ואחיה גרים בארץ; וכי מכל מקום, ניתן להבטיח את חזרתה לארץ על ידי הפקדת ערבויות של צדדים שלישיים. המבקשת מוסיפה כי היא מעוניינת לעבור טיפול שיניים בגאורגיה, שיחייב אותה לצאת מישראל מספר פעמים.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקשת לא הציגה טעם כבד משקל המצדיק סטייה מהכלל הנוהג, לפיו מי שהורשע בדין ועונשו עוכב, לא ייצא מישראל.

4. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. הלכה מושרשת היא כי לא תתאפשר יציאתו מהארץ של מי שהורשע בדין ועונש המאסר שהושת עליו עוכב, אלא במקרים חריגים ונדירים בהם קיים "צורך אישי-אנושי מיוחד" או "צורך נדיר שמשקלו כבד" או צורך ב-"טיפול רפואי דחוף". זאת, בין היתר לאור החשש האינהרנטי מהימלטות מאימת הדין של מי שהורשע ונידון לעונש של מאסר; ומשיקולי אמון הציבור והרתעת עבריינים פוטנציאליים (ראו מיני רבים: ע"פ 8465/15 בן זקן נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-9 (17.7.2016); ע"פ 8658/22 מדינת ישראל נ' פורמן, פסקה 2 (5.7.2023); ע"פ 1324/23 פלוני נ' מדינת ישראל (20.9.2023)).

5. המבקשת לא הצביעה על נסיבות חריגות המצדיקות היעתרות לבקשתה. האישור הרפואי המצורף כנספח לבקשה (שחלקו אינו בעברית) אינו מלמד על כך שקיים בעת הזאת "צורך רפואי דחוף" בטיפול השיניים באופן המצדיק את ביטול הצו; ומכל מקום, המבקשת לא הראתה כי הטיפול האמור יכול להתקיים רק מחוץ לארץ, וטענתה בהקשר זה נטענה בעלמא.

6. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' ניסן תשפ"ה (01 אפריל 2025).