5. ביום 23.3.25 התקיים בפניי דיון, במהלכו נשמעו טענות הצדדים. ב"כ המערערת טען כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ללא שיהוי. הובהר כי המערערת, בעת שפנתה לקבלת ייצוג במשרדי הסנגור, מסרה לבאי כוחה כי "אין לה מה לחפש בחיפה, אין סיכוי שהרכב היה בחיפה" [התרשומת הוגשה לעיוני, סומנה מע/1]. אין למערערת אינטרס סמוי לחזרה מהודאה - עברה נקי.

6. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור, נוכח העובדה שהמערערת, בהיותה מיוצגת, הודתה והורשעה במסגרת הסדר טיעון. הוגשו לעיוני תמונות צבעוניות שהופקו מהתיעוד של ביצוע העבירה בה הורשעה המערערת [התמונות הוגשו וסומנו מש/1-2].

7. לשאלתי, ונוכח העולה המצטייר מהחלטת בית המשפט קמא, לפיה ביום הגשת הבקשה לביטול פסק הדין התקיים דיון בפני בית המשפט קמא, בנוכחות באי כוח שני הצדדים, ואשר במהלכו הוצגו לעיון בית המשפט קמא חומרים מתיק החקירה - ציין ב"כ המשיבה כי אין בידו כל פרטים מעבר למצוין בהחלטת בית המשפט קמא, לא ידוע לו אילו חומרים הוצגו לבית המשפט קמא או מדוע לא נערך פרוטוקול המשקף את הדיון שהתקיים.

8. בתום שמיעת טיעוני הצדדים ביקשתי את עמדת המשיבה באשר לאפשרות לביטול פסק דינו של בית המשפט קמא, נוכח הבעייתיות הכרוכה בקיום דיון במעמד הצדדים, שאינו מתועד ואשר לא ברור אילו חומרים הוצגו בפני בית המשפט קמא במהלך הדיון.

9. היום הוגשה תגובת המשיבה, אשר הודיעה כי היא מתנגדת לביטול פסק הדין. עם זאת, ולפנים משורת הדין, הסכימה המשיבה להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא, לשם קיום דיון בנוכחות המערערת, בבקשתה לביטול פסק הדין.

10. המערערת הודתה בעובדות כתב אישום מתוקן, הורשעה ודינה נגזר. האפשרות להתיר חזרה מהודיה מוסדרת בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי. כפי שנקבע לא אחת - העיתוי של הגשת הבקשה לחזור מהודיה - הוא בעל משקל רב. בעוד שלפני מתן גזר הדין ננקטת גישה מקלה, הרי שלאחר מתן גזר הדין, אישור לחזרה מהודיה יינתן במקרים נדירים בלבד, כאשר עולה ספק שמא הנאשם הבין את תוכנו ואת מהותו של הסדר הטיעון וההודיה, כאשר קיים חשש ממשי בדבר פגם ברצונו החופשי של הנאשם, במקרים בהם אירע כשל חמור בייצוג המשפטי או במקרים בהם התרשם בית המשפט מרצון כן של הנאשם להביא לחשיפת האמת העובדתית [השווה ע"פ 2812/23 ג'אבר ואח' נ' מדינת ישראל (18.8.24)]. בענייננו, אין טענה של כשל בייצוג, ואף לא נטען כי המערערת לא הבינה את משמעותה ההודיה או משמעותו של הסדר הטיעון. הערעור, כמו גם בקשת המערערת לביטול פסק הדין - מבוססים אך ורק על טענה בדבר חשש לעיוות דין, ומרצונה של המערערת להביא לחשיפת האמת. חשש זה נשען על טענה לפיה המערערת או מי מבניה - אינם נוהגים לנסוע בחיפה (אם כי אין בפי המערערת כל טענה פוזיטיבית באשר למקום הימצאות הרכב בעת ביצוע העבירה). עוד טוענת המערערת כי התמונה המתעדת את הרכב בעת ביצוע העבירה - אינה חד משמעית, ומתיישבת עם טענתה בדבר טעות (של ספרה אחת) בלוחית הרישוי של הרכב המתועד בתמונה.

11. בעניין זה יוער - בית המשפט קמא דחה את בקשת המערערת לביטול פסק הדין, ומהחלטתו עולה כי התקיים בפניו דיון בנוכחות ב"כ הצדדים, שבמהלכו הוצגו לו ראיות כלשהן. אין תיעוד לדיון, לא ברור מה הוצג לבית המשפט קמא, ומשכך ברי כי קיים קושי להעמיד את התרשמות בית המשפט קמא ואת מסקנותיו - במבחן הביקורת השיפוטית.

12. בנסיבות אלו, טוב עשתה המשיבה כשהסכימה להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא, לשם קיום דיון כהלכתו, ובמעמד הצדדים, בבקשת המבקשת לביטול פסק הדין. יש להניח כי הצדדים ישכילו להניח בפני בית המשפט קמא את מלוא התיעוד שברשותם, ובטוחני כי בית המשפט קמא יבחן תיעוד זה בלב פתוח ובנפש חפצה, ויפעל בעניין זה כחוכמתו.

13. סוף דבר - הערעור מתקבל במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיתקיים דיון בבקשת המערערת לביטול פסק הדין. טענות הצדדים בעניין זה - שמורות להם.

המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"ה, 27 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.