1.  המערער משיג על החלטת בית משפט לתעבורה בחדרה מיום 19.1.25 [נ"ב 2038-07-22] לפיה חויב, כבא כוחו של הנאשם, בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין בזבוז זמן שיפוטי והצורך בדחיית הדיון שהתקיים באותו יום בבית המשפט קמא.

2.  בהודעת הבהרה מהיום, ובהמשך להחלטתי, הבהיר ב"כ המערער כי אין המדובר בערעור על החלטה לפי תקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן מי שחויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה הוא בא כוחו של הנאשם. נטען כי מדובר בערעור בזכות.

3.  הודעת הערעור הוגשה כערעור פלילי (תעבורה). אלא שעל פי הפסיקה - ערעור על חיוב סנגור בהוצאות יידון כערעור אזרחי [ר' בהקשר זה ע"א 4845/95 שמחה ניר נ' מדינת ישראל (27.8.95); ער"פ 8481/21 כהן נ' מדינת ישראל (11.9.22)(סעיף 24 לחוות דעתו של כב' השופט ד' מינץ); רע"א 5801/24 ליאלין נ' מדינת ישראל (17.7.24)]. צודק הסנגור בטענתו, כי מדובר בערעור בזכות.

4.  לטעמו של הסנגור - בהודעה נוספת מהיום - אין מקום למחיקת הערעור, ודי בשינוי הסיווג בלבד. דעתי בעניין זה שונה. המדובר בערעור מסוג אחר, סדרי הדין שונים, ומטבע הדברים יש מקום בתשלום אגרת בית משפט ובהפקדת ערובה, כנדרש.

5.  אשר על כן, ומשהוגש ההליך באופן שגוי - אני מורה על מחיקת הערעור, לשם הגשתו מחדש (הפעם, כערעור אזרחי, ובכפוף להערות המפורטות בסעיף 4 לעיל).

המזכירות תסגור את ההליך שבכותרת ותעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' טבת תשפ"ה, 20 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.