החלטה

בהסכמת הצדדים, ניתנת בזה החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין על יסוד הכתובים.

לאחר עיון בבקשה, בהודעת הערעור ובתגובת המשיבה, באתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

ראשית, נראה כי הבקשה איחרה את זמנה. בהתאם לגזר הדין היה על המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה שלו או אישור משרד הרישוי על היעדר רישיון עד ליום 15/9/2024. הבקשה הוגשה לאחר שהמועד האמור חלף (השוו: ע"פ 6559/15 ג'ואלנה נ' מדינת ישראל, 6/10/2015; ע"פ 8116/11 עלקם נ' מדינת ישראל, 13/6/2012; עפ"ג (מחוזי נצרת) 1636-01-23 חסן נ' מדינת ישראל, 3/1/2023). טענת המבקש, לפיה אין בידו רישיון נהיגה לאחר שנפסל מנהלית, לא פוטרת אותו מלמלא אחר גזר הדין. לא למותר לציין כי גזר הדין ניתן כחודשיים לאחר מועד העבירה. יש להניח כי הפסילה המנהלית תמה עוד קודם למועד זה.

שנית, מבלי שיהיה בכך משום קביעת מסמרות אלא באופן לכאורי בלבד, על בסיס הנתונים כפי שהם עולים בשלב זה, לא ניתן לומר שסיכויי הערעור גבוהים במיוחד. לעניין זה יש להביא בחשבון כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ללא תצהיר כמתחייב על פי הדין. כמו כן, אין מחלוקת שהמבקש זומן כדין לדיון אליו לא התייצב. טענת המבקש לפני בית המשפט קמא בבקשתו מיום 21/8/2024, לפיה "באמצעות אביו פנה לעו"ד לצורך הייצוג ומשום מה... לא קיבל כל הודעה על קביעת מועד חדש" לא הצדיקה, לכאורה, את ביטול פסק הדין. ככלל, פנייה לעו"ד, ואף פנייה לבית המשפט, לא פוטרת נאשם מלהתייצב לדיון בטרם וידא כי בעקבות פנייתו בית המשפט דחה את מועד הדיון. עוד יצוין כי בבקשה האמורה לא נטענו טענות, הנתמכות באסמכתאות כנדרש, שיש בהן לבסס עילה של עיוות דין.