החלטה

המערער קיבל דו"ח בגין שימוש בטלפון סלולארי בעת נהיגה והושת על קנס בסך של 1,000 ₪. המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט. המערער ביקש להישפט וזומן לבית משפט קמא לדיון ביום 26/9/23. המערער ידע על הדיון בבית משפט קמא ואף הגיש בקשה לזימון עדי הגנה. הדיון נקבע לשעה 10:00 משהמערער לא התייצב לדיון הוחלט בשעה 11:00 לדון אותו בהעדרו. בית משפט קמא שמע עד תביעה שוטר סיור שאף הגיש סרט ממצלמת גוף. בית משפט קמא הרשיע את המערער, השית עליו קנס בסך של 1,500 ₪, פסילה על תנאי לתקופה של חודש למשך שנתיים. המערער הגיש בקשה דחופה לביטול פסק הדין וכן בקשה לעכב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. ביום 14/2/24 התקיים דיון בערעור בית המשפט הציע הצעה כלשהי. ב"כ המדינה ביקש להתייעץ עם הממונה והדיון נדחה במעמד המערער ליום 20/3/24 בשעה 12:00. המערער לא התייצב למועד הנדחה ובשעה 14:00 לבקשת המדינה נדחה הערעור בשל אי התייצבותו של המערער. עתה מבקש המערער לבטל את פסק הדין.

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב} התשמ"ד - 1982 קובע:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין גזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין ..."

בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.10.03) דן בתנאים הקבועים בסעיף 130 (ח) הנ"ל וקבע:

"התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו."