בפניי בקשה להורות על עיכוב פסילת רישיון הנהיגה של המבקש עד למתן החלטה בערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

ביום 7.1.24 נשפט המבקש בהעדרו והורשע בעבירה של נהיגה בשכרות באופן שבו סירב למסור דגימת נשיפה לצורך בדיקת שכרות למרות שנדרש לעשות כן. בית המשפט לתעבורה השית על המבקש עונש פסילה למשך 24 חודשים, קנס בסך 2000 ש"ח ופסילה על תנאי.

על רקע האמור, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין אשר נדחתה ביום 23.3.24 על ידי בית המשפט לתעבורה (כב' השופט הבכיר אלון אופיר), ומשכך הוגשו ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה עד למתן החלטה בערעור.

ההלכה בעניין זה פורטה בבית המשפט העליון בע"פ 7940/20 יוסף מטר נ' מדינת ישראל (22.11.2020), בו נקבע כי בקשה לעיכוב ביצוע או להפסקת עונש פסילה תתקבל רק במקרים חריגים, וכך פורטו הנימוקים להלכה זו: "הלכה פסוקה היא, שהעתרות לבקשה להפסקת ביצוע עונש של פסילת רישיון - תעשה רק במקרים חריגים ביותר (ע"פ 2397/10 פרל נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (19.4.2010)). טעם הדבר נעוץ בכך שמצד אחד עונש של שלילת רישיון נהיגה אינו פוגע בחירותו של אדם כעונש של מאסר, ומצד שני האינטרס שבביצוע מידי של העונש עדיין פועל במלוא עוזו (שם). כמו כן אין להקל ראש בפוטנציאל הסיכון - לחיים, לגוף ולנפש - הטמון בהשבתו המוקדמת לכביש של מי שנמצא כנהג מסוכן".

בענייננו הושת על המבקש עונש פסילת רישיון נהיגה למשך 24 חודשים, והדיון בערעור נקבע ליום 19.6.24. בנסיבות אלה, הותרת עונש הפסילה על כנו עד למועד הדיון בערעור, אין בו בכדי לרוקן מתוכן או להפוך את הודעת הערעור שהוגשה על ידי המבקש לתיאורטית בלבד.

נוכח האמור, ובהתחשב במהות העבירה ובחומרתה, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשפ"ד, 05 מאי 2024, בהעדר הצדדים.