ערעור כנגד החלטת בית משפט השלום לתעבורה מחוז מרכז (כב' השופטת מ' כהן) בהמ"ש 11504-06-23 מיום 16.7.23 לפיה נדחתה בקשת המערער מיום 26.6.23 להארכת מועד להישפט בגין עבירה של שימוש בטלפון נייד בעת ביצוע נהיגה ביום 16.2.22 ברמלה.

בדוח שנמסר לידי המערער צוין כי המועד האחרון לתשלום הקנס או הגשת בקשה להישפט חל ביום 17.5.22.

בבקשה נטען כי בדוח קיימים כשלים ראייתים לא נמסר תיאור הטלפון, מצב התנועה, קיומו של מכשיר קבוע, ועוד פרטים נדרשים; עוד נטען כי הודאה לכאורה, בביצוע העבירה, כמתואר בדוח, נועדה להצביע על שיתוף פעולה ולא על קבלת אחריות לביצוע העבירה, וכי המערער לא שילם את הקנס. צוין בנוסף כי המערער זקוק לרישיונו לצרכי עבודה ולצרכים משפחתיים, בכללם צרכי הסעת רעייתו לקבלת טיפול אונקולוגי.

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי המערער לא נתן כל הסבר להגשת הבקשה באיחור ניכר לאחר מועד ביצוע העבירה, וכי עולה הודאה במעשה מדבריו לשוטר, כפי שנרשם בדוח.

בהודעת הערעור חזר בא כוח המערער על הטענות שעלו בבקשה בבית משפט קמא; נטען כי לא ניתנה הדעת לכשלים הראייתיים בדוח, וכי יש לאפשר למערער להישפט בגין העבירה וניתן להורות בד בבד, על כך שיוטלו על המערער הוצאות משפט.

אין מקום לקבלת הערעור.

המערער קיבל לרשותו את הדוח במועד ביצוע העבירה, בחודש פברואר 22. המערער לא טרח להגיש בקשה להישפט במסגרת 90 הימים מאז מועד העבירה, חרף כך שהמועד האחרון להגשת הבקשה מצוין על פני הדוח בבירור. תחת זאת, הוגשה בקשה להארכת מועד בשיהוי של 16 חדשים, ללא כל הסבר. הטענה כי המערער נזקק לרישיונו אין בה כדי לסייע, ויש להניח כי אם הוטלו אמצעי תיקון על המערער שהביאו לשלילת רישיונו, הרי שמדובר בצבירת דוחות בגין עבירות שונות נוספות.

לבסוף, עיון בדוח מעלה כי השוטר שערך את הדוח, ציין את קשר העין עם המערער בעת נהיגת הרכב, ואת האחיזה בטלפון הנייד בידו הימנית "מעל גובה החלון". כפי שעלה, המערער אף אישר בפני השוטר כי אינו "מכחיש", וכי היה מודע לעיכובו "בגלל הטלפון", ויש בדברים אלה חיזוק ממשי לפרוט העבירה, באופן שאינו יוצר חשש לעיוות דין.

הערעור נדחה לפיכך.

מזכירות בית המשפט תעביר פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' טבת תשפ"ד, 17 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.