לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת מ' שביט) מיום 8/8/2023, שניתנה בתיק תת"ע 13063-12-22.

הרקע:

1.        המבקש הובא לדין בבית המשפט קמא באשמה של נהיגת רכב כשרישיון הרכב פקע בתקופה העולה שנה.

2.        בדיון שהתקיים ביום 1/2/2023 המבקש התייצב, וביקש לקבוע מועד נוסף על מנת לאפשר לו להיעזר בשירותיו של עורך דין. בית המשפט לתעבורה נעתר לבקשתו, וקבע מועד נוסף לדיון ביום 21/6/2023. בהחלטתו, הבהיר בית המשפט קמא למבקש כי אם לא יתייצב יישפט בהיעדרו או שיוצא לו צו הבאה.

3.        חרף האמור, המבקש לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 21/6/2023. בהיעדרו, ובהתאם להוראת סעיף 240(א)(2) בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ראה אותו בית המשפט קמא כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, הרשיע אותו במיוחס לו וגזר את דינו.

4.        ביום 22/6/2023 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. בבקשתו טען כי לא התייצב לדיון בשל טעות. לדבריו, סבר שהדיון נקבע ליום 22/6/2023.

5.        בהחלטתו מיום 8/8/2023, נושא הערעור, דחה בית המשפט קמא את הבקשה. נקבע, כי הבקשה לביטול פסק הדין לא נתמכה בתצהיר כדין כמתחייב, כי טעות במועד הדיון לא מצדיקה אי התייצבות וכי המבקש לא הציג טענה המצביעה על עיוות דין.

תמצית טיעוני הצדדים:

6.        בבקשה טענה ב"כ המבקש כי הערעור לא הוגש במועד "בתום לב בהחלט" כלשונה, בשל כך ש"לאחרונה" העתיקה את כתובת משרדה.

           המבקש טוען עוד: כי בשל מחסום שפה "לא הבין את משמעות מועד הדיון", כלשונו; כי אם בקשתו לא תתקבל ועונש הפסילה יעמוד בעינו הוא יידרש לעבור שוב מבחן עיוני; וכי בינתיים המחדל הוסר.

7.        המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין בטיעוני המבקש טעם המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

דיון ומסקנות:

8.        בעל דין שאיחר בהגשת הערעור נדרש להצביע על "טעם ממשי" המניח את הדעת לאיחור. על אף נטייתו של בית המשפט שלא להחמיר עם נאשם שהתעכב בהגשת ערעור, עליו להימנע מלהיעתר לבקשות להארכת מועד חדשות לבקרים, באופן שיביא לזילות הוראות החוק ולפגיעה באינטרס של הצד שכנגד וביכולתו של בית המשפט לפעול ביעילות. הפסיקה עמדה על כך שגם בדין הפלילי סדר הדין אינו "המלצה" או "רשות" בלבד. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור תיבחן תוך עריכת איזון בין שיקולים שונים העומדים על הפרק בכל מקרה ומקרה. בין היתר, על בית המשפט לבחון את הנימוקים לאיחור בהגשת הערעור, את פרק הזמן שחלף מאז המועד האחרון להגשת הערעור, את השאלה האם המערער מיוצג באמצעות עורך-דין, את הסיכויים הלכאוריים לכך שהערעור יתקבל, את האינטרס הציבורי בהכרעה בהליך ואת חשיבות הזכויות העלולות להיפגע אם לא תינתן ארכה (ראו: ע"פ 5787/20 מזרחי נ' מדינת ישראל, 31/8/2020; בש"פ 660/16 פלוני נ' מדינת ישראל, 31/1/2016; ע"פ 4946/07 מקלדה נ' מדינת ישראל, 19/2/2009).

9.        בחינת השיקולים האמורים במקרה זה מביאה למסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים הבאים:

א.        טענת המערער בדבר העתקת כתובת משרדה של הסנגורית נטענת בעלמא, ללא כל פירוט וללא אסמכתאות. מכל מקום, גם בהנחה שאלה הם פני הדברים, הרי שאין בהעתקת כתובת, כשהיא לעצמה, כדי למנוע את הגשת הערעור במועדו, וממילא היא אינה משמשת טעם טוב לאי הגשתו במועד.

ב.        המבקש מיוצג באמצעות עורכת דין שסדרי הדין נהירים וידועים לה היטב.

ג.         טענות המבקש אינן מבססות מסקנה כי סיכויי הערעור גבוהים. ההפך הוא הנכון. המבקש לא מתמודד בבקשתו עם קביעת בית המשפט קמא כי די בכך שבקשתו לביטול פסק הדין לא נתמכה בתצהיר כדי לדחותה. טענת המבקש כי לא התייצב לדיון כיוון ש"לא הבין את משמעות מועד הדיון" אינה נהירה, ואינה עולה בקנה אחד עם טענתו לפני בית המשפט קמא לפיה הגורם למחדלו נבע מכך שסבר בטעות שהדיון נקבע למועד אחר.

ד.        כפי שכבר הובהר בפסיקה, הטוען לעיוות דין נדרש להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, 25/3/2018). טענת המבקש כי יידרש לעבור מבחן עיוני, שלא נטענה לפני בית המשפט קמא, לא מלמדת על קיומו של פוטנציאל כאמור. גם טענת המבקש בדבר הסרת המחדל לא נטענה לפני בית המשפט קמא, גם היא לא נתמכת באסמכתאות ומכל מקום אין בה כדי לבסס הנחה כי במועד האירוע רישיון הרכב היה בתוקף.

ה.        הבקשה אינה מצביעה על כך שקיים אינטרס בעל חשיבות ציבורית להכריע בהליך, ולא על כך שקיימת זכות בעלת חשיבות ממשית העלולה להיפגע אם לא תינתן הארכה המבוקשת.

התוצאה:

10.      כיון שהמבקש לא הצביע על נימוק המצדיק להאריך את המועד להגשת הערעור, הבקשה נדחית. בהתאם, נדחה גם הערעור שהוגש.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשפ"ד, 07 נובמבר 2023, בהיעדר הצדדים.