עפ"א 15158/02/18 – סימה קחילה,,אברהם קחילה, נגד הוועדה המקומית לתיכנון וּבנייה רמת-גן
בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו בשׁבתוֹ כבית-משפט לערעורים פליליים |
||
עפ"א 15158-02-18 קחילה ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת-גן |
|
16 באפריל 2018 |
1
|
לפני כבוד השופטת מרים סוקולוב, שופטת עמיתה
|
|
המערערים: |
.1 סימה קחילה, .2 אברהם קחילה, על-ידי באי-כוחם - עורכי-הדין יניב דותן וּפֶּרי מרקו
|
|
נ ג ד
|
||
המשיבה: |
הוועדה המקומית לתיכנון וּבנייה רמת-גן על-ידי באת-כוחה - עו"ד גב' הילה קוֹלטוֹן
|
|
פסק-דין |
||
בפניי ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים ברמת-גן (כב' השופט מ. בן‑חיים), הכרעת-הדין מיום 20.11.2017 וּגזר-הדין מיום 25.12.2017, לפיו הורשעו המערערים על-פי הודאתם בעבירות נשוא כתב-האישום: שימוש ללא היתר בבנייה שלא כדין וּפיצול לשתי דירות מגורים נפרדות ללא היתר. נגזר עליהם קנס בסך 50,000 ₪, חתימה על התחייבות על-סך 80,000 ₪ וניתן צו התאמה להיתר באשר ליחידות הדיור נשוא כתב-האישום נקבע לביצוע תוך 60 יום.
הרקע
2
ביום 10.7.2017 הוגש כתב-אישום נגד המערערים בגין שימוש ללא היתר בבנייה שלא כדין ופיצול הבנייה לשתי יחידות מגורים נפרדות, ללא היתר. המערערים חוכרים של דירה בבית משותף ברמת-גן, בנו תוספת בנייה בדירתם ללא היתר, כמפורט בכתב-האישום, בשטח של כ‑64 מ"ר. בביקורות שנערכו במקום, בתאריכים 26.6.2016 ו-10.5.2017 הוברר כי תוספות הבנייה הללו משמשות למגורים וכי היחידה פוצלה לשתי דירות מגורים נפרדות, ללא היתר.
ביום 18.9.2017 הוזמנו המערערים לדיון בבית-משפט קמא. המערערת מס' 2 לא הופיעה, והדיון נדחה לבקשת המערער מס' 1. בישיבת בית-משפט ביום 20.11.2017 הודו המערערים בעבירות נשוא כתב-האישום והורשעו על-פי הודאתם. הדיון נדחה ליום 25.12.2017 לבקשתם לצורך טיעונים לעונש וּלאחר שמערערת 2 טענה כי הוגשה בקשה להיתר שבועיים קודם לכן.
ביום 25.12.2017 נשמעו טיעונים לעונש וניתן גזר-דין כמפורט לעיל.
להלן בתמצית טיעוני המערערים:
1. המערערים לא היו מיוצגים במסגרת ההליך דנן ולא הועמדו על זכותם לייצוג. הם הורשעו במסגרת "יום מוקד מרוכז", בו נשמעו תיקים רבים.
2. נפל פגם בהבנת המערערים את הודאתם, הן בשל ניסוחו הלקוי של כתב-האישום והן בשל כך שלא הובהרה להם משמעות הודאתם.
המערער התייחס לעבירות הבנייה ללא היתר ולא לעבירה בה הואשם שהינה שימוש חורג ללא היתר.
3. מאחר ולמערערים לא ניתנה אפשרות לגבש החלטה מושׂכלת לגבי ניהול המשפט, יש לאפשר להם לחזור בהם מהודאתם.
4. נפלו פגמים בגזר-הדין החמוּר. לא נקבע מתחם עונש ולא נשקלו כלל השיקולים לעונש כמִצוות המחוקק.
5. שגה בית-משפט קמא ולא נתן משקל למצבם הכלכלי הקשה של המערערים. עוד שגה בית-משפט קמא בכך שלא הבחין בין שני המערערים בהתייחס לכך שלמערערת מס' 2, בניגוד למערער מס' 1, אין הרשעות קודמות.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק בית-משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור על הכרעת-הדין להידחות. גזר-הדין ישונה מהטעמים שיפורטו בהמשך.
3
לעניין הכרעת-הדין
אין מחלוקת עובדתית אמיתי בין הצדדים. בענייננו, נערכו שלושה דיונים בבית-משפט קמא. בדיון הראשון, ביום 18.9.2017, הופיע המערער מס' 1. המערערת מס' 2 לא הופיעה ונטען כי היא חלתה (לא ברור אם הומצאה בהמשך תעודת רופא כחוק).
המערער מס' 1 ביקש לדחות את הדיון וטען: "...מטפלים לי בניירת של כל הדבר הזה. יש לי מישהו. הגשנו בקשה. לקחתי חתימות של השכנים. טל מאור". עוד טען המערער באותה ישיבה, כי הרס את מה שבנה (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 18.9.2017).
באת-כוח המשיבה טענה כי הוגשה בקשה להיתר בשנת 2014, אשר סורבה.
לבקשת המערער מס' 1 נדחה הדיון ליום 20.11.2017.
לישיבת בית-משפט קמא מיום 20.11.2017 התייצבו שני המערערים. בית-משפט קמא הקריא להם את כתב-האישום, השניים הודיעו כי כתב-האישום ברור להם ואף התייחסו לעובדותיו. המערער מס' 1 טען כי: "המבנה הזה קיים כבר מעל 25 שנה. זה מחולק לשני ילדים שגרים שם...". עוד ציין: "אני ביצעתי את כל תוספות הבנייה לפני 25 שנה. זה לא דבר חדש" (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 20.11.2017).
לאחר שבית-משפט קמא הסביר למערערים את מהות העבירה, אמרה המערערת מס' 2: "...כשבית-משפט מסביר לי את מהות העבירה, שהבנייה נעשתה ללא היתר והשימוש ללא היתר - אני משיבה שהגשנו בקשה. עשינו טעות. קורה, בסדר. אנחנו מחכים להיתר ולחתימות העירייה...". עוד ציינה, כי הבקשה להיתר הוגשה כשבועיים-שלושה קודם.
מאחר והמערערים הודו בעובדות נשוא כתב-האישום, בדין הרשיעם בית-משפט קמא בעבירות נשוא כתב-האישום. התרשמתי כי בית-משפט קמא שמר על זכויות המערערים, הסביר להם היטב את העבירות בהן הואשמו: שימוש ללא היתר בבנייה שלא כדין ושימוש בשתי יחידות נפרדות ללא היתר, ואף הלך לקראתם ודחה את הדיון לבקשתם, פעם נוספת, לצורך טיעונים לעונש, ליום 25.12.2017, למרות שהבקשה להיתר הוגשה לדבריהם רק לאחרונה, כשבועיים-שלושה קודם וההיתר כלל לא היה בהישג-יד מיידי.
לא מצאתי כי נפגעו זכיויות המערערים כנטען או כי הודאתם ניתנה בחוסר שיקול-דעת מחמת עומס הדיונים, או מחמת העדר ייצוג.
4
כאמור, הדיונים בבית-משפט קמא התנהלו והתמשכו שלוש ישיבות, וּבכולן חזרו המערערים על דבריהם לפיהם הם בנו את המבנה ללא היתר לפני שנים רבות ושני בניהם הבגירים השתמשו במבנה במועד הרלוונטי וּהתגוררו בו בשתי דירות נפרדות עצמאיות (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 20.11.2017; עמ' 7 לפרוטוקול מיום 25.12.2017, ש' 25-29) וּמשתמשים בו גם היום.
גם המערערת מס' 2 בטיעוניה לעונש אמרה, בנוסף לדבריה בישיבה ביום 20.11.2017 כי הם בנו את הבנייה לפני 30 שנה, הרסו וּבנו מחדש וכי שני בניהם מתגוררים במקום (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 18-20).
כידוע, אין חובת ייצוג בעבירות נשוא הדיון ולא הייתה מוטלת על בית-משפט קמא החובה בנסיבות הללו, להודיע למערערים כי יש להם זכות ייצוג.
זאת ועוד - המערער מס' 1 הועמד לדין בעביר בבית-משפט קמא, שש פעמים, בגין עבירות דומות לרבות אי‑קיום צו שיפוטי, וסביר להניח שהיה מוּדע לזכויותיו.
התרשמתי כי בית-משפט קמא שמר היטב על זכויות המערערים במהלך הדיונים, הסביר להם את מהות האשמה וההליכים.
לא מצאתי בנסיבות הללו, הצדקה כלשהי לבקשת המערערים לחזרה מהודאה. הודאתם של המערערים ניתנה כדין, מרצונם הטוב והחופשי, זכויותיהם לא נפגעו ואם היה ברצונם לשכור שירותי עו"ד היו רשאים לעשות זאת במהלך הדחיות שניתנו לבקשתם.
מאחר ולא מצאתי כי נפל פגם בהכרעת-הדין או בהתנהלות בית-משפט קמא, אני דוחה כאמור את הערעור על הכרעת-הדין.
לעניין גזר-הדין
אכן היה על בית-משפט קמא לקבוע מתחם עונש לפי החוק לעבירה בנסיבותיה. מתחם העונש הראוי וההולם במקרה זה, בהתחשב בנסיבות המקרה, הפיצול לשתי דירות מגורים נפרדות, משך השימוש במבנה ללא היתר שארך מספר שנים וכן העובדה שבקשה להיתר נדחתה עוד בשנת 2014 (יודגש כי השימוש במבנה דנן הינו אף בניגוד לתב"ע), נע בין 15,000 ₪ לבין 50,000 ₪.
בהתחשב בהרשעותיו הקודמות הדומות של המערער מס' 1, מיקומו הראוי הינו בחלק העליון של מתחם העונש, אולם בהתחשב בנסיבותיו האישיות, לרבות מצבו הכלכלי הקשה, אין לגזור עליו את הקנס המקסימאלי על-פי מתחם העונש ויש להפחית את גובה הקנס שנגזר עליו מ-50,000 ₪ ל-40,000 ₪.
5
למערערת מס' 2 אין הרשעות קודמות וּבהתחשב בנסיבותיה האישיות וּבמצבה הכלכלי הקשה, מיקומה יהיה בחלק התחתון של מתחם העונש. אני גוזרת עליה קנס בסך 15,000 ₪. יובהר, כי הקנס שהוטל על המערערת מס' 2 הינו חיוב הדדי לשני המערערים וּמהווה חלק מהקנס בסך 40,000 ₪ שהוטל על המערער מס' 1 ולא בנוסף לו.
הקנס דנן ישולם ב-15 תשלומים חודשִׁיים שווים וּרצופים החל מיום 15.5.2018 וּבכל 15 לכל חודש שלאחריו. מסכום הקנס יקוזז כל סכום ששולם בגינו, אם שולם.
יתר תנאֵי גזר-הדין יעמדו בעינם.
ניתן היום, א' באייר התשע"ח, 16/04/2018, בהעדר הצדדים.
